הטיעון השגור כיום הינו, שהמדיניות הפיסקאלית המרחיבה שבה נוקט הממשל גורמת בעצם לעצירת המהלך הדפלציוני של הכלכלה, ובהמשך אף תביא לעליית מחירי המוצרים ואינפלציה. טענה זו נסמכת על האסכולה הקיינסיאנית, אשר גורסת שהרחבה פיסקאלית מהווה כלי ממשלתי לפעילות אנטי-מחזורית ומומלצת בעיתות מיתון שכאלה.
מאמר מעניין של Professor Antal E. Fekete בא להפריך את האמור, בטענה שכל תוכניות התמריצים של הממשל, אשר מבוססות על חוב הולך וגדל, רק גורמות להעמקת הדיפלציה.
פרופ' פקט מתבסס על מושג אותו טבע הכלכלן ההונגרי (יהודי??) Dr. Melchior Palyi – התפוקה השולית של החוב. כמו בכלכלת משפחה, ד"ר פלאי זיהה שככל שרמת החוב עולה, המשקל של החזר הריבית והקרן מן התזרים השוטף של משפחה עולה, דבר שמותיר כסף רק לצריכה שוטפת, ולא מאפשר השקעה בחיסכון לעתיד או בחישוב משאבים שהתיישנו. בשונה מחברות, בהן ההוצאה על ריבית מוכרת לצורכי מס, דבר המגדיל את התשואה על הון הבעלים שהושקע בחברה, הרי כלכלת מדינות דומה מאוד לזו של משפחה. גם כאן, תוספת 1$ חוב, גורמת להקצאת משאבים עולה מתוך הכנסות המדינה לטובת החזרי קרן וריבית, וזאת על חשבון השקעה בתשתיות ובאמצעי יצור חדשים. יתרה מכך, ככל שמשקל החוב מן התוצר עולה, עלות המימון עולה אף היא, דבר שמכביד אף יותר על התרומה השולית של תוספת החוב לתוצר.
ד"ר פלאי, שהחל מודד את התפוקה השולית של החוב בארה"ב מיד לאחר מלח"ע ה-2 גילה כי היא עומדת על 3$. כלומר, תוספת 1$ של חוב מגדילה את התוצר ב-3$. כל זמן שהיחס הזה הוא חיובי, הרי שתוספת החוב היא רצויה, אם כי התרומה השולית שלה הולכת ופוחתת. עם עלייתו של הנשיא ניקסון לשלטון ב-1969 עמד היחס על 0.5 בלבד, כלומר, תוספת החוב הביאה לתרומה שולית נמוכה לתוצר. פרופ' פקט, שהמשיך את עבודתו של ד"ר פלאי גילה, שהמשך הרחבת הגירעון הממשלתי בעשורים האחרונים הורידה את היחס אל מתחת ל-0, כלומר, כל תוספת חוב מפחיתה את התוצר. לפיכך, על פי מדד זה, תוכניות התמריצים של ממשלי בוש ואובמה, אשר הינן מבוססות על הגדלת החוב הציבורי בצורה קיצונית, גורמות נזק עצום לתוצר הלאומי של ארה"ב ומעמיקות את המיתון בו שרויה המדינה והעולם.
לאחרונה החלו כלכלנים למדוד את היחס בין רמת החוב הציבורי להכנסה הפנויה של האוכלוסייה. ככל שהיחס האמור נמוך יותר, הרי שהממשלה יכולה להגדיל את הגירעון הממשלתי בצורה ניכרת, כיוון שניתן לממנו באמצעות הגדלת המיסים על האוכלוסייה, וזו האחרונה תוכל לעמוד בהם ולשלמם.
במצב הנוכחי, היחס בארה"ב בין רמת החוב התופח להכנסה הפנויה של האמריקני הממוצע הוא גבוה מאוד, דבר שלא מאפשר לממשל לממן את פעילות התמריצים שלו באמצעות מיסים.
האפשרות הנוספת הנראית לעין למימון החוב העצום של הממשל הינה שחיקת הדולר ויצירת מס אינפלציה.
–
כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.
