הקשר בין שיעור הילודה והתוצר

מאת: Nadav | פורסם ביום: 9 באפריל, 2010
2010
9 באפר'

הקשר בין שיעור הילודה והתוצר

פוסט מעניין בבלוג בבלוג EconompicDATA מתעסק בנושא הקשר בין שיעור הילודה בארה"ב לתקופת המשבר הנוכחית.

הפוסט נבע ממאמר בעיתון The New York Times , אשר מתאר את הירידה בשיעור הילודה בארה"ב בשנת 2008 בעקבות המשבר הכלכלי. לטענת העיתון, הצורך לחסוך עקב העלייה באבטלה והירידה בעקב הנכסים הפיננסיים והנדל"ן הביאה נשים רבות לדחות את ההריונות עד שהמצב ישתפר.

אלא שהעיתון מבלבל בין סיבה ותוצאה. בגרף המצורף מן הפוסט, מוצג הקשר בין שיעור התוצר במדינות השונות בארה"ב (ציר X) לשיעור הילודה במדינות אלו (ציר Y) בשנים 2008 (נקודות אדומות) ו-2009 (נקודות כחולות). מן הגרף ניתן לראות שאכן קיים קשר בין השניים. אולם נשאלת השאלה: האם המשבר הוא שגרם לירידה בשיעור הילודה, או שמא הירידה במצב הרוח החברתי הביאה לפאסימיות מצטברת שבאה לידי ביטוי בירידה בילודה, בירידה בתוצר ובירידה במחירי הנכסים הפיננסיים? יתרה כך, בשנת 2009 חלה עלייה בשיעור הילודה בישראל ובעולם - האם בעקבות העליות בשווקים או שמקביל לשינוי במצב הרוח הקולקטיבי??

מחקר שנעשה ב-Socionics Institute טוען שהטענה השניה היא הנכונה, ומצב הרוח הקולקטיבי הוא המוביל את הכלכלה, שיעור הילודה ומדדי המניות. יש לציין שפרשנות מסוג זה, איננה הנפוצה, ואיננה מקובלת על מרבית הכלכלנים המובילים.

ה"פראדוקס" של הקטנת מינוף

מאת: Nadav | פורסם ביום: 15 בנובמבר, 2009
2009
15 בנוב'

הירידה באשראי הצרכנים


לפני למעלה משבוע נתבשרו שהצרכן האמריקני ממשיך במגמת צמצום האשראי זה החודש ה-8 ברציפות (הרצף הארוך ביותר מאז 1943). סך אשראי הצרכנים ירד בחודש ספטמבר במעל 14 מיליארד דולר לכ-2.45 טריליון דולר.

מצורף גרף המציג את אשראי התנודה השנתית באשראי הצרכנים באופן אבסולוטי וכאחוז מן התמ"ג של ארה"ב. ניתן לראות, שזו הפעם הראשונה מאז 1959 שהצרכן מקטין את רמת המינוף שלו. מאידך, יש לבחון האם כל הסקטורים אכן במגמת הקטנת מינוף, וכיצד הדבר משפיע על הכלכלה.

המדד שבוחן את השינוי ברמת המינוף הינו היחס בין סך החוב לתוצר הנומינאלי. עפ"י נתוני הרבעון הרביעי של הסקטור הפרטי (לרבות מוסדות פיננסים) עמד היחס על 292%, וזאת לעומת 287% בעת שהחל המשבר הנוכחי. לגבי משקי הבית, היחס עלה מ-95.9% בתחילת המשבר ל-96.8% בסוף הרבעון השני. לכאורה קיימת סתירה בין תוצאות המדד לבין הנתון שלעיל בדבר צמצום אשראי הצרכנים מתחילת השנה. אלא שיש לזכור, שהתמ"ג האמריקני הצטמק במהלך התקופה, דבר שבפועל גרם לעליה ביחס בין חוב לתוצר, ובכך לעלייה ברמת המינוף.

לכאורה נשאלת השאלה: האם הקטנת המינוף לא התרחשה עקב הירידה בתוצר, או שמא, הקטנת המינוף היא זו שגרמה לירידה בתוצר?
במובן מסויים קיים כאן פארדוקס. כאשר כולם מנסים באותו הזמן לחסוך ולהקטין מינוף ע"י מכירת נכסים והחזרת הלוואות, מחירי הנכסים יורד בקצב מהיר משיעור החיסכון, דבר שגורם לירידה בתוצר ועלייה של המינוף. וכמובן, הדבר גם פועל הפוך. הגדלת המינוף גורמת להתנפחות מחירי הנכסים, וכך שיעור המינוף של כל המשתתפים בפעילות הכלכלית קטן. זוהי כמובן אחת המטרות של התוכניות הכלכליות והמוניטריות שמפעילים האוצר וה'פד' האמריקנים, מתוך מטרה להחזיר את ערך הנכסים ל"שווים ההוגן" ואולי אף למחירם לפני פרוץ המשבר.

אלא שכמובן, אין בפועל כל פראדוקס בכל הקשור בחיסכון. חיסכון הוא דבר חיובי לכלכלה בכל מצב, וכל ניסיון של הממשל או בנקים מרכזיים ליצור תמריצים מלאכותיים לצריכה ובזבוז סופם להכשל, וכמובן במחיר כפול לכלכלה ולאזרחים. הסיבה שישנו לכאורה פראדוקס נובעת מכל, שהכלכלה העולמית בכלל, וזו האמריקנית בפרט מבוססת על חוב וחוב. טריליונים של דולרים, אשר נלקחו כחוב כנגד מחירי נכסים שמחירם האמיר עם השנים עקב כמות החוב הגבוהה. העליה ברצון של האמריקנים לחסוך צפויה למוטט את כל הנכסים, אשר בנויים על חובות רעים, ספקולטיביים והונאות פונזי למיניהן. ירידה זו במחירי הנכסים מבוססי החוב צפויה כמובן לפגוע בנתוני התמ"ג והצמיחה, אולם אין בהם אלא הכרה בכך שהחוב הינו "רע" מלכתחילה, כך שהירידה בתמ"ג הינה טכנית במהותה. כמובן, שגם הכלכלה הריאלית צפויה להפגע במהלך זה, כיוון שעסקים רבים מבוססים כיום על אשראי "רע", ולכן עסקים אלו ועובדיהם צפויים לאבד את חיוניותם הכלכלית במהלך זה של מעבר מתרבות צרכנית ממונפת לתרבות חסכנית שמרנית.

מעשים! לא דיבורים!

מאת: Nadav | פורסם ביום: 24 בספטמבר, 2009
2009
24 בספט'

d791d7a8d7a0d7a0d7a7d799
בשבועיים האחרונים התבטא בן ברננקי, יו"ר ה'פד', בדבר סיום המיתון והיציאה לדרך חדשה של התאוששות כלכלית. גם אתמול, לאחר ישיבת מועצת הנגידים של ה'פד' נתבשרנו שהכלכלה מתחזקת והמערכת הפיננסית חוזרת לאיתנה. מעניין…

מאידך, ה'פד' הודיע שיותיר את הריבית ברמתה האפסית עוד זמן רב, וכן שימשיך לרכוש נכסים מגובי משכנתאות בלמעלה מטריליון דולר, כפי שהתחייב בעבר. נשמע כאילו ישנה סתירה בין הדברים, לא? מחד, הכלכלית חוזרת לאיתנה, ואפילו מדברים על התאוששות בצורת V, ומאידך הריבית נשארת ברמתה הנמוכה מעולם, וה'פד' ממשיך לתמוך קבל עם ועולם בבנקים הגדולים.

כנראה שהאמת פשוטה ממה שנדמה. התוצר התכווץ בכמעט 5% במהלך 4 הרבעונים האחרונים, האבטלה הרשמית כמעט 10%, ואפילו הריבית האפסית של ברננקי הינה בעצם ריבית ריאלית משמעותית. אמנם בחודשים הקרובים נקבל נתוני צמיחה חיוביים, אולם אלו בעיקר עקב הוצאות הממשלה והשלמת מלאים שהתרוקנו בצורה חדה בשנתיים האחרונות. אלא שהצרכן האמריקני, המהווה 70% מן הכלכלה עדיין מקטין את הוצאותיו מתוך מטרה להחזיר את חובותיו העצומים, והוא לא רוצה או יכול (אבטלה, זוכרים??) לחזור למסע הרכישות המטרף שאפיין אותו בעשור האחרון.

אז…כש"אנשים בחליפות" מספרים לכם משהו, חשוב לעקוב אחר מעשיהם ולראות האם קיים מתאם…

מה קורה עם כלכלת שבדיה?

מאת: Nadav | פורסם ביום: 8 באוגוסט, 2009
2009
8 באוג'

 מתוך כלכלוג - נדב אלון - כלכלת שבדיה

בדומה לבריטניה, גם השבדים החליטו בתחילת העשור שלא להצטרף לאיחוד האירופי, ובכך לשמר את עצמאותם המוניטרית. מעניין לעקוב אחר התפתחות הכלכלה בשבדיה בכדי ללמוד על ההשלכות של החלטה זו על יכולת ההתמודדות שלה עם המשבר הנוכחי.


כמו גרמניה ויפאן, גם אוכלוסיית שבדיה הולכת ומתבגרת, כאשר הגיל החציוני במדינה עבר את רף 41 השנים. כידוע, ככל שהאוכלוסיה מבוגרת יותר, כך היא נוטה לחסוך יותר, והכלכלה הופכת מוטת יצוא. למגמה זו השלכות משמעותיות על המערכת הפוליטית במדינה, וכן על מדיניות הרווחה שמנהיגה הממשלה הנבחרת (פנסיה תקציבית, טיפול רפואי מסובסד, וכו'). ואכן, מאז 1994 מאזן התשלומים של המדינה הינו חיובי, כאשר עודף היצוא הולך ומאמיר משנה לשנה.


המשבר הנוכחי, אשר הביא להתכווצות חדה בתרבות הצריכה המערבית, משפיע ממש על הכלכלה המקומית. התוצר צנח בלמעלה מ-6% ברבעון הראשון, וצפוי להתכווץ ב-5.4% במהלך השנה (בהתאם לתחזית הבנק המרכזי). חזרה לצמיחה צפויה רק ברבעון השלישי. אלא שסימנים להתייצבות המצב ניכרים, כפי שהם באים לידי ביטוי ברוב מדינות העולם: בטחון הצרכנים עולה זה החודש השלישי ברציפות, המכירות הקמעונאיות חזרו לעלות לאחר חודשים של דעיכה, והיצור התעשייתי התייצב לאחר התכווצות בחודשים ינואר-מאי בקצב שנתי של 20% (רמת היצור התעשייתי נמוכה כיום ב-15% מרמת השיא). לבסוף, מדד מנהלי הרכש של שבדיה חזר לאחרונה לטריטוריה ירוקה של התרחבות כלכלית לאחר שנה של התכווצות. בינתיים שיעור האבטלה המשיך לעלות, כשהוא מגיע ל-8.9% בחודש מאי.


היצוא המקומי, עליו מבוססת הכלכלה, ירד ב-24% לעומת שנה קודמת, בעוד היבוא ירד אף יותר (26% לעומת שנה קודמת). כתוצאה מכך, העודף המסחרי של שבדיה נותר חיובי לאורך המשבר, וזאת עקב הקטנת הביקושים של הצרכן השבדי בצורה חדה. כתוצאה מן הביקושים החלשים, כבתה להבת האינפלציה, והיא צפויה לסיים את השנה בירידה של 0.2%. נתוני מדד המחירים לצרכן נותרו יציבים בעיקר עקב מאמצי הפיחות של הבנק המרכזי ותוכנית הסובסידיות שהשיקה הממשלה בכדי לעודד את הכלכלה.


אלא שכאמור, שבדיה נמצאת במקום שונה מייתר מדינות האיחוד האירופי. העצמאות המוניטרית והפוליטית שלה מאפשרות לה לנקוט במהלכים שונים מאלו של הבנק המרכזי בגוש האירו, ובכך להלחם על שווקי היצוא שלה. במהלך יולי, הוריד הבנק המרכזי במפתיע את ריבית הריפו על הקרונה השבדית לרמתה הנמוכה מעולם 0.25%, וכן הציעו הלוואות ענק למערכת הבנקאות. מדיניות זו ממשיכה את הקו המוניטרי של בריטניה וארה"ב בדבר Quantitative Easing, כשמטרתה העיקרית להלחם באפשרות לדיפלציה. בנוסף הבנק המרכזי מנסה לפחת את הקרונה מול האירו והדולר, וזאת בכדי לשפר את עמדתו התחרותית של היצוא השבדי.


ביקורת רבה נשמעה על מדיניות זו של הבנק המרכזי, בעיקר מצד כלכלני האיחוד האירופי, אשר טוענים לפעילות לא הוגנת מצד הממשל השבדי. אלא שכאמור, ההחלטה שלא להצטרף לאיחוד נפלה בעיקר מן הסיבות הללו, וכעת שבדיה מנצלת את יתרונות עצמאותה המוניטרית ועושה על מאמץ להתמודד עם הירידה בביקושים ובתוצר. בסקירה שהוציא UBS, הוא צופה התאוששות מהירה יותר של הכלכלה השבדית מזו של מדינות רבות אחרות בגוש האירו, וזאת בעיקר עקב העצמאות המוניטרית והמדיניות האגרסיבית שבה נקט הבנק המרכזי.

התפוקה השולית של החוב

מאת: Nadav | פורסם ביום: 16 באפריל, 2009
2009
16 באפר'

הטיעון השגור כיום הינו, שהמדיניות הפיסקאלית המרחיבה שבה נוקט הממשל גורמת בעצם לעצירת המהלך הדפלציוני של הכלכלה, ובהמשך אף תביא לעליית מחירי המוצרים ואינפלציה. טענה זו נסמכת על האסכולה הקיינסיאנית, אשר גורסת שהרחבה פיסקאלית מהווה כלי ממשלתי לפעילות אנטי-מחזורית ומומלצת בעיתות מיתון שכאלה.
מאמר מעניין של Professor Antal E. Fekete בא להפריך את האמור, בטענה שכל תוכניות התמריצים של הממשל, אשר מבוססות על חוב הולך וגדל, רק גורמות להעמקת הדיפלציה.

פרופ' פקט מתבסס על מושג אותו טבע הכלכלן ההונגרי (יהודי??) Dr. Melchior Palyi – התפוקה השולית של החוב. כמו בכלכלת משפחה, ד"ר פלאי זיהה שככל שרמת החוב עולה, המשקל של החזר הריבית והקרן מן התזרים השוטף של משפחה עולה, דבר שמותיר כסף רק לצריכה שוטפת, ולא מאפשר השקעה בחיסכון לעתיד או בחישוב משאבים שהתיישנו. בשונה מחברות, בהן ההוצאה על ריבית מוכרת לצורכי מס, דבר המגדיל את התשואה על הון הבעלים שהושקע בחברה, הרי כלכלת מדינות דומה מאוד לזו של משפחה. גם כאן, תוספת 1$ חוב, גורמת להקצאת משאבים עולה מתוך הכנסות המדינה לטובת החזרי קרן וריבית, וזאת על חשבון השקעה בתשתיות ובאמצעי יצור חדשים. יתרה מכך, ככל שמשקל החוב מן התוצר עולה, עלות המימון עולה אף היא, דבר שמכביד אף יותר על התרומה השולית של תוספת החוב לתוצר.

ד"ר פלאי, שהחל מודד את התפוקה השולית של החוב בארה"ב מיד לאחר מלח"ע ה-2 גילה כי היא עומדת על 3$. כלומר, תוספת 1$ של חוב מגדילה את התוצר ב-3$. כל זמן שהיחס הזה הוא חיובי, הרי שתוספת החוב היא רצויה, אם כי התרומה השולית שלה הולכת ופוחתת. עם עלייתו של הנשיא ניקסון לשלטון ב-1969 עמד היחס על 0.5 בלבד, כלומר, תוספת החוב הביאה לתרומה שולית נמוכה לתוצר. פרופ' פקט, שהמשיך את עבודתו של ד"ר פלאי גילה, שהמשך הרחבת הגירעון הממשלתי בעשורים האחרונים הורידה את היחס אל מתחת ל-0, כלומר, כל תוספת חוב מפחיתה את התוצר. לפיכך, על פי מדד זה, תוכניות התמריצים של ממשלי בוש ואובמה, אשר הינן מבוססות על הגדלת החוב הציבורי בצורה קיצונית, גורמות נזק עצום לתוצר הלאומי של ארה"ב ומעמיקות את המיתון בו שרויה המדינה והעולם.
לאחרונה החלו כלכלנים למדוד את היחס בין רמת החוב הציבורי להכנסה הפנויה של האוכלוסייה. ככל שהיחס האמור נמוך יותר, הרי שהממשלה יכולה להגדיל את הגירעון הממשלתי בצורה ניכרת, כיוון שניתן לממנו באמצעות הגדלת המיסים על האוכלוסייה, וזו האחרונה תוכל לעמוד בהם ולשלמם.
במצב הנוכחי, היחס בארה"ב בין רמת החוב התופח להכנסה הפנויה של האמריקני הממוצע הוא גבוה מאוד, דבר שלא מאפשר לממשל לממן את פעילות התמריצים שלו באמצעות מיסים.

האפשרות הנוספת הנראית לעין למימון החוב העצום של הממשל הינה שחיקת הדולר ויצירת מס אינפלציה.

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.