כלכלוג

פוסט מן הבלוג של Mish Shedlock מתאר את בועת הנדל"ן שהתפתחה בסין.

בכדי למדוד האם מחירי הנדל"ן באיזור מסויים הינם מנופחים יש לבחון אותם מול 2 קריטריונים מוכרים:
1. מחיר יחידת דיור ממוצעת באיזור ביחס להכנסה המשפחתית הממוצעת ברוטו באיזור. על פי הגדרות הבנק העולמי רמת מחירים סבירה הינה כאשר נדרשות 5 שנות עבודה של משפחה לרכישת דירה.
2. היחס בין מחיר שכר הדירה למחיר יחידת הדיור. תשואה של 3% לשנה נחשבת גבולית.

ובכן, בסין המצב עבר מזמן את שלב הגדרת הבועה:
1. היחס בין מחיר דירה להכנסה המשפחתית הממוצעת הגיע ל-15!!!, כאשר בערים מסויימות היחס כבר עבר את רף 20 השנים.
2. שיעור גבוה של דירות עומדות ריקות, ללא שוכרים, ובעצם ללא מטרה להשכירן. הרוכשים קנו את הנדל"ן מטעמים ספקולטיביים בלבד.

על פי הפוסט, מסתבר שגם האשראי מתבסס על "פירמידת פונזי" מן השוק האפור, אשר כמו כל פירמידה סופה ליפול. זאת ועוד, במספר ערים כבר ניכרים סימנים על התפוצצות הבועה, כאשר המכירות של דירות צנחו עד כדי 50% מתחילת השנה.

פעילות הנדל"ן בסין מהווה בעשור האחרון כ-10% מסך התמ"ג הסיני. התפוצצות הבועה, ועימה בועת האשראי והפיננסים, צפויה להעיב משמעותית על הצמיחה המהירה שהציגה סין בשנים האחרונות.

מאמר מרתק של Edward Chancellor מבית ההשקעות GMO נותן 10 סימנים לזיהוי בועה בכלכלת סין.

להלן הסימנים:
1. כל הבועות הגדולות החלו עם סיפור משכנע על צמיחה.
2. אמונה עיוורת ביכולת השלטונות לנהל את הכלכלה וסיפור הצמיחה.
3. גידול בהשקעות הוא מאפיין ידוע של תקופות אופוריה, גם כאשר הן אינן כלכליות.
4. ככל שהבועה מתנפחת חלה עליה ברמת השחיתות.
5. התנפחות הבועה נובעת מחלומות וסיפורים על כסף קל.
6. מדינות בעלות שער חליפין קבוע וריבית נמוכה מהוות כר נוח להתנפחות בועה.
7. עליה חדה ברמת האשראי גורמת להתנפחות הבועה ביתר שאת.
8. ככל שהבועה גדלה, עולה גם התפיסה שהממשל יתמוך במערכת הפיננסית בכל מחיר, דבר שגורם לקחת סיכוני יתר.
9. עליה בהשקעות ספקולטיביות והשקעות פונזי.
10. הלוואות ספקולטיביות מגובות בנכסים רעועים, בדר"כ נדל"ן.

בשלב זה, סין עומדת בכל הסימנים שלעיל…

מידי יום מלאים אתרי החדשות והכלכלה במאמרים וידיעות לגבי יוון. המשבר הכלכלי של יוון גלש מזמן מתחומי הסביר, וכעת הוא מייצג משהו הרבה יותר גדול מן הכלכלה הקטנטנה של יוון.

מספר עובדות בכדי להבין את הקונטקסט של הדברים:
1. התוצר של יוון הינו פחות מ-0.5% מסך התוצר העולמי, וזאת בהשוואה לארה"ב (20%), סין (11.5%) או יפן (4.3%). עפ"י נתונים אלו ברור שגם פשיטת רגל יוונית לא תשפיע דרמטית על הכלכלה העולמית.
2. סך החוב הציבורי ביוון עומד על כ-300 מיליארד אירו, או קצת מעל 400 מיליארד דולר. לשם המחשה, קרן האג"ח של PIMCO מנהלת מעל טריליון דולר, הסיוע של ממשלת ארה"ב לחברת AIG הינו על סך 200 מיליארד דולר וסך גיוס החוב השבועי הממוצע של ממשלת ארה"ב הינו גבוה מ-30 מיליארד דולר. ברור לכל, שיוון זקוקה רק למעט מכל הכספים העצומים שמצויים באיזור בכדי לאזן את כלכלתה.

הסיבה לכותרות הגדולות מצויה מתחת לפני השטח. עם מורידים את הבובה הראשונה בבושקה מתגלה אינגה הגרמנית, אשר מודאגת מאוד מיציבות גוש האירו. מזה למעלה מעשור, מנסות גרמניה וצרפת לייצר אלטרנטיבה לדולר האמריקני באמצעות האירו. פשיטת רגל של אחת מחברות האיחוד תאותת למשקיעים על חולשת האיחוד והמטבע, דבר שיקשה מאוד על שימורו בהמשך הדרך.

מתחת לבובה הגרמנית מצויה ג'ניפר האמריקנית, אשר נלחמת על מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה העולמי, ומנסה באמצעות מאמרים בכל העתונים להחליש את התחרות. הממשל האמריקני זקוק לכ-1.5 טריליון דולר מידי שנה בכדי לכסות את הגירעון הפדרלי, מתוכם כטריליון ממשקיעים זרים - סינים, יפנים וערבים. דולר חזק, יהווה פיצוי הולם למשקיעים אלו בבואם לרכוש Treasuries בריבית אפסית, ויאפשר את שימור רמת החיים הנוכחית בארה"ב עמוסת החובות.

הבבושקה האחרונה הינה צ'ין הסינית. בזמן שהפילים הגדולים נלחמים על ליבה וכספה של סין, אשר מעדיפה את היואן חלש ככל האפשר, בכדי לשמר את מעמדה כיצרנית האולטרה זולה של העולם. הטריליונים של סין הינם הסיבה האמיתית למאבק בין הגושים, כשיוון הקטנה היא רק התירוץ…

מצורפת עבודה של כלכלני הבנק הצרפתי - סוסייטה ג'נרל לגבי האינדיקטורים המובילים ומדדים אחרים בכלכלות השונות.

אינדיקטורים מובילים (Leading) הינם מדדים כלכליים, אשר על פי רוב מרמזים על הכיוון של הכלכלה בחודשים הבאים. אינדיקטורים אלו כוללים את מדדי מנהלי הרכש, סנטימנט הצרכנים וכדומה, בעוד שנתוני האבטלה, הצמיחה ודוחות החברות הינם אינדיקטורים מפגרים (Legging).

כפי שניתן לראות בגבי האינדיקטורים המובילים בסין והודו, המהוות את קטר הצמיחה של הכלכלה העולמית כבר החלו להתהפך, בהקדימם את כלכלות המערב (OECD). במידה וכך, הסיכוי לצמיחה כלכלית עולמית של כ-3% נראית אופטימית מידי. בנוסף, מציב המאמר נתונים שונים לגבי הכלכלה ביפן ובארה"ב, אשר כפי הנראה החלו כבר בתהליך ההתכווצות הכלכלית…

מצורף המכתב הרבעוני למשקיעים של Howard Marks, אחד ממנהלי ההשקעות הותיקים בוול-סטריט, המנהל את חברת Oaktree Capital Management, אשר מנהלת למעלה מ-60 מיליארד דולר.

כאחד המשקיעים הותיקים, תמיד חשוב ומעניין לקרוא את זוית הראיה שלו על הכלכלה האמריקנית, וההשלכות על אופן ההשקעה. במכתבו הפעם Howard אינו מנסה לתת תחזית כלשהי, אלא סוקר את הנושאים המהותיים, אשר צפויים להשקיע על הכלכלה האמריקנית בפרט, והגלובלית בכלל:

1. הפער בטווח הקצר בין גודל הראלי בשוק ההון לביצועי המאקרו החלשים של הכלכלה.
2. הסתמכות היתר של הכלכלה על תוכניות התמריצים הממשלתיות, ומה צפוי בסיומן.
3. השפעת שיעור הריבית הנמוך לאורך זמן על מחירי הנכסים, והחלטות ההשקעה של הציבור.
4. התפתחות הצריכה הפרטית לאור שינוי הטעמים ועומס החובות.
5. המשבר בשוק הדיור והנדל"ן המסחרי, והשפעתו על יציבות הבנקים.
6. התנפחות הגרעונות של מדינות, מחוזות וערים, ודרכים להתמודדות.
7. המשך הצמיחה בסין והיחסים הדואליים בין המעצמות סין וארה"ב
8. שוק העבודה הקפוא וההשלכות לטווח הארוך
9. התחרותיות הבינלאומית לאור הצורך בהגברת היצוא לשם חיזוק הצמיחה
10. התפתחות לחצים אינפלציוניים לאור המדיניות המוניטרית המרחיבה והצריכה הפרטית החלשה.
11. הכעס הציבורי כלפי בנקי ההשקעות ושכר המנהלים.

בסיכום המכתב, קובע Howard Marks, שהכלכלה שאפיינה את השנים 1992-2007 לא תחזור בעתיד הנראה לעין, ועל המשקיעים והאזרחים להתכונן לכלכלה ואורח חיים מסוג אחר…

Howard Marks Fourth Quarter 2009 Memo

הפלא הסיני ממשיך להדהים את הכלכלנים ולהקסים את המשקיעים בעולם. המדינה הענקית המשיכה לצמוח מעל 8% השנה, וזאת למרות ירידה של כ-24% ביצוא, שהוא מנוע הצמיחה העיקרי שלה בעשור האחרון.

הממשל הזרים מעל 500 מיליארד דולר בתוכנית תמריצים גרנדיוזית וזאת בכדי לתמוך בכלכלה. הממשל כאמור, הכיר כבר השנה בכל ההוצאה, דבר שסייע לעמוד ביעד הצמיחה האגרסיבי, אולם נשאלת השאלה מהו הערך הכלכלי של כל ההוצאה העצומה הזו? האם תהיה המשכיות לתרומה של התמריצים לכלכלה?

- כ-100 מיליארד ניתנו כהטבות מס לעידוד הצריכה הפרטית, דבר שהוא חד פעמי, ואינו תומך בהמשך הצמיחה.
- כ-200 מיליארד הושקעו בהקמת הרכבת המהירה והטובה בעולם. אמנם, דבר זה יכול לשפר כל כלכלה, אולם די ברור שהתרומה הכלכלית של רכבת שכזו בסין, נמוכה משמעותית מתרומה של אותה הרכבת במדינה מפותחת.
- יתרת הכסף הושקע בפרוייקטי תשתיות ובינוי. המדינה הזרימה סכומים עצומים לבניית ערים, מבנים ציבוריים ותעשייתיים, אשר לא ברור מיהו קהל היעד, והאם אותו קהל יכול לעמוד בעלות השכירות או הקניה של אותם נכסים?

מצורפים 2 סרטים בנושא, המעידים על חוסר האפקטיביות הכלכלית של אותה תוכנית תמריצים:
- בראשון מוצגת עיר שלמה, אשר הוקמה באיזור טיבט, ונותרה ריקה עקב חוסר עניין מצד האוכלוסיה או עקב עלות גבוהה מידי.
- בשני מוצג הקניון הגדול בעולם, אשר הוקם בדרום סין, ונראה שומם למדי, וככל הנראה ללא הצדקה כלכלית.

המשבר הנוכחי שונה מכל משבר שקדם לו בעשורים האחרונים. כחלק מתובנה זו, מנהלים נדרשים לבחון מחדש את כל "האמיתות" והנחות היסוד להן היו רגילים בשנים ובעשורים האחרונים. העתיד (וגם ההווה הידוע) צופן שינויים כלכליים ופוליטיים דרמטיים, אשר אך לא מזמן נדמו כבלתי הגיוניים או בעלי סיכוי נמוך מאוד.

אחד מאותם שינויים הינו תהליך דה-גלובליציה - תהליך אשר יגרור הקטנת התלות והאינטגרציה בין יחידות כלכליות בינלאומיות ובין מדינות.

סקר שבוצע ע"י חברת Nielsen (לעיל) מציג את התמיכה הגוברת של אזרחים ברחבי העולם להגברת החסמים הכלכליים למניעת תנועה חופשית של מוצרים, שירותים וסחורות בין מדינות.

סיבות נוספות להיווצרות מגמת דה-גלובליציה הן:

1. הירידה בסחר בין מדינות, ובעיקר, ביצוא מסין למדינות המערב עורר צורך להגביר את הצריכה המקומית כפיצוי. השקעות רבות מוטות כעת מתעשיות מוטות יצוא (במדינות הודו, סין, מקסיקו, מזרח-אירופה…) לתעשיות הפונות לשוק המקומי. תעשיות אלו דורשות הגנה של הממשל מפני תחרות עולמית, דבר שיחזק בייתר שאת את מגמת הדה-גלובליציה.

2. חלק ניכר מן המשבר נובע מעודף יכולת יצור ושינוע בכדי לתמוך בתהליך הגלובליזציה. קווי יצור שהוקמו ברחבי העולם, וכעת מובטלים מעבודה עקב הירידה בביקושים, יוסבו בעתיד לצרכים מקומיים. עיקר ההשקעה בקווים אלו בוצעה ממילא, ולכן העלות השולית של הפעלתם תשמש ליצור תוצרת מקומית במחירים תחרותיים, כך שלא יהיה צורך ביבוא זול מסין ודומותיה. (קווי יצור בישראל ובארה"ב, אשר לא עמדו בתחרות מול המזרח, ירכשו בעתיד במחירים נמוכים, וכך יאפשרו יצור תוצרת מקומית במחירים תחרותיים).

3. עסקים במערב למדו במהלך השנים שניהול שרשרת אספקה בינלאומית אינה דבר של מה בכך. העלויות שנוצרות עקב משברים פוליטיים, שינויים בשערי מט"ח, בעיות תרבות ושפה וזמן אספקה ארוך יביאו עסקים להחזיר פעילות רבה הביתה. הגמישות התפעולית של פעילות בתוך המדינה צפויה להיות משמעותית יותר וזולה יותר מתוספת עלות העבודה של כוח האדם במערב.

4. התחזקות הדולר מול כל המטבעות צפויה לייקר משמעותית את עלות היבוא (ממדינות בהן התשלום הוא בדולר ארה"ב או במטבע הצמוד אליו - סין, טיוואן…), דבר שימחק את יתרונות עלות העבודה הזולה במדינות המזרח.

5. הצורך להלחם באבטלה הגואה ברחבי העולם, צפויה להביא גל של מגבלות על יבוא סחורות ותוצרת במדינות רבות בעולם. פוליטיקאים, אשר קהל בוחריהם שוקע באבטלה ודיכאון, יאלצו לשמר מקומות תעסוקה באמצעות מכסים והיטלים, אשר יהפכו את היבוא לכדאי פחות, עד כדי הפסקתו באופן כליל.

מגמות אלו ילכו ויתחזקו ככל שהשלב השני של המשבר הכלכלי יחשף במלוא חומרתו. תעשיינים ואנשי עסקים, אשר יזהו מגמה זו מבעוד מועד, וידעו להערך בהתאם, יוכלו לקדם את פני השינוי בקלות וברווחיות רבה יותר.

1. הצריכה הפרטית בסין - כלכלנים רבים מעריכים שסין צפויה למשוך את כלכלת העולם מן המשבר הגלובלי, למרות ההאטה בביקושים מצד ארה"ב ומדינות המערב. אותם כלכלנים מתבססים על העליה בצריכה הפרטית בסין, אשר צפויה להוות תחליף לביקושים הדועכים ליצוא. פוסט של RGE Monitor מעורר סימני שאלה לגבי אפשרות זו.

2. הבנק המרכזי של האיחוד האירופי - לאור העליה בתפיסת הסיכון של חובות המדינות השונות (יוון, ספרד) והסיכונים השונים מצד אירלנד, פורטוגל, איטליה ומדינות מזרח אירופה, מעניין לראות איך מתמודד הבנק של האיחוד האירופי. פוסט מרתק בנושא בבלוג Global Economy Matters.

1. על איכות נתוני הצמיחה של סין - השבוע התפרסם שהתמ"ג בסין צמח בקצב שנתי של 8.9% ברבעון השלישי, קצב גבוה ומפתיע לאור הירידה החדה ביצוא. פוסט מעניין של Michael Pettis בוחן באופן ביקורתי את הכדאיות הכלכלית של תוכנית התמריצים הממשלתית, לצד הצטברות המלאים של חומרי גלם ותוצ"ג ברחבי המדינה. ניכר שמתחת לפני השטח הכלכלה המקומית צומחת באופן לא מאוזן ולא יציב.

2. הבלוג כנגד גולדמן זאקס - בעקבות תוכניות החילוץ היקרות להחריד של הממשל, מהן הרוויח בית ההשקעות גולדמן זאקס מיליארדי דולרים, עלה מפלס הכעס בקרב הציבור כנגד האחרון ומדיניות רדיפת הרווחים והבונוסים הנהוגה בו. Mike Morgan לקח את הנושא צעד אחד קדימה, ואף הקים בלוג GoldmanSacks666.com בו הוא מציג קישורים לכל מאמר כנגד גולדמן זאקס וכן תיאוריות קונספירציה אפשריות לגבי שיטות הגדלת הרווחים שלו. גם תביעה של גולדמן בנושא לא הצליחה לגרום לסגירת הבלוג.

1. ההגמוניה של הדולר תימשך גם במאה ה-21 - העיתונאי Ambrose Evans-Pritchard מסביר בעיתון הבריטי הידוע Telegraph מדוע הדולר ימשיך להיות מטבע הרזרבה העיקרי גם בעשורים הבאים. המצב הנוכחי נוח ליצואניות הגדולות מאסיה, אולם גם תיסוף של מעל 30% במטבע של יפן וסין ימנע מהן התמודדות עם בועות נכסים כפי שקרה בארה"ב ובריטניה.

2. בועת הנדל"ן בקנדה - מאמר מעניין במגאזין The Tyee, אשר מסביר את מבנה שוק המשכנתאות בקנדה. מעניין לראות שאותם סמפטומים של בועה (אשראי חופשי עד 100% משווי הדירה, איגוח משכנתאות, פחת לעשרות שנים…), אשר הצטברו בארה"ב עד 2005, ניכרים כעת, והציבור ממשיך לרכוש נכסים בגיבוי ממשלתי. ההסטוריה חוזרת על עצמה…