על ההבדל בין משבר חוב פרטי למשבר חוב לאומי
היום התפרסם בדה-מרקר שתחזית דירוג האשראי של יוון הורד ל-"שלילי", עם סיכוי סביר להורדת דירוג מרמתו הנוכחית A מינוס. כידוע, יוון הינה חלק ממדינות אירופה, המרכיבות את האיחוד האירופי, דבר אשר נתפס כתורם מאוד להתפתחותה הכלכלית של המדינה. האמנם?
כאשר משפחה נוטלת משכנתא, נוהג הבנק לחשב את שיעור ההחזר מסך ההכנסה נטו של המשפחה. שיעור החזר, אשר נחשב נוח למחיה, עומד על 30% לכל היותר מתוך ההכנסה החודשית. כלומר, משפחה, אשר הכנסתה החודשית נטו הינה כ-15 א' ש"ח, תשלם משכנתא של כ-4500 ש"ח לכל היותר. שיעור גבוה מ-30% נחשב גבוה מידי, וצפוי להקשות על קיומה השוטף של המשפחה. (נתון נוסף הינו כמובן שיעור המימון מערך הנכס, אשר לאחרונה ירד לכ-75% בלבד. אולם בשלב זה, נתעלם מנתון זה).
כאשר שיעור הריבית נמוך (נניח 2% בהלוואת פריים) המשפחה שלעיל תוכל לקבל משכנתא של של 700,000 א' ש"ח ל-15 שנה, לעומת רק 600,000 כאשר שיעור הריבית הוא 4%. ברור, שכאשר שיעור הריבית יעלה מ-2% לכיוון 4%, מצבה של המשפחה הנדונה יהיה קשה יותר, כאשר חלקו של תשלום המשכנתא מתוך הסל המשפחתי יעלה מעל 30% שציינו לעיל. כיוון שהשכר אינו צפוי לצמוח בקצב הריבית, הרי שהמשכנתא יכולה להפוך לנטל כבד על המשפחה. במובן זה, הריביות הנוכחיות בשוק ההון הינן "רעילות", ויכולות להפוך למשבר פיננסי כבד למשפחות ולחברה.
מגבלה דומה קיימת גם ברמת ניהול החשבונאות הלאומית. המדד הנפוץ לבדיקת שיעור החוב של מדינה הוא היחס בין חוב לתוצר. ככל שרמה זו גבוהה יותר, הרי שחלק גבוה מן ההכנסה של המדינה מוקצה לטובת ניהול החוב, החזר קרן וריבית. השבוע פרסם גלובס טבלה של 20 המדינות המפותחות עם יחס חוב לתוצר הגבוה ביותר. נתונים נוספים לגבי יחס חוב ציבורי לתוצר ניתן למצוא לגבי שאר מדינות העולם פה.
אלא, שלמדינות יש יכולת אשר איננה מצויה ב-תא המשפחתי. מדינות יכולות להדפיס כסף…!!! באמצעות זכות זו, המדינה יכולה בכל שלב בקיומה להגדיל את כמות הכסף ובכך לשלם את חובותיה. הנושים של המדינה יסכימו לקבל את הכסף, כל זמן שיאמינו שניתן בהמשך להמיר כסף זה למוצרים ושירותים ביחס קבוע. ניתן להבין שבעצם המגבלה היחידה שעומדת בפני המדינה היא "אמון". ה"אמון" המדובר מבוסס על יכולת גביית המיסים של המדינה תושביה. במידה והמלווים מאמינים שהמדינה יכולה להגדיל את תקבולי המס מתושביה, הרי שהיא יכולה להגדיל את סך הכנסותיה, ובכך בעצם יוצרת כיסוי לכמות הכסף שהדפיסה. (בהתאם לאמור, מדד אפשרי לחישוב רמת החוב של מדינה יכול להיות היחס בין סך החוב לסכום הכנסות המדינה וההכנסה הפנויה של האזרחים…). כמובן, שהעלאת מיסים גוררת על פי רוב צמצום של בסיס המס עקב הגברת העלמות המס וצמצום הפעילות הכלכלית, ולכן יש גבול גם להיבט זה כמקור להכנסות במדינה.
ישנן כמובן מדינות שאינן יכולות להדפיס כסף, דוגמת אלו שהמטבע שלהן מוצמד למטבע "חזק" יותר, או כאלו דוגמת יוון, אשר חברות באיחוד מוניטרי כלשהו, אשר בו קיים מטבע אחד לכל המדינות באיחוד.
אם כן, מצבה של המדינה כלווה הוא יציב כל זמן שנותר "אמון" מצד המלווים ביכולת המדינה לגבות מספיק מיסים לממן את חובותיה. רמת ה"אמון" נמדדת באמצעות שיעור התשואה של האג"ח הממשלתיות של אותה המדינה, ומדורג ע"י חברות האשראי המוכרות.
כאשר רמת ה"אמון" נסדקת, כפי שמדובר במקרה של יוון למעלה, הפוטנציאל למשבר כלכלי במדינה עולה משמעותית. שיעור הריבית אותו ידרשו כעת המלווים מממשלת יוון יעלה, וכך יעלו הוצאות המימון שלה, דווקא בתקופה שבו היא הכי לחוצה מבחינה תקציבית. בנוסף, שיעור האבטלה הגבוה במדינה, מעיד על חולשת הכלכלה, ואינו מאפשר העלאת מיסים משמעותית למימון החובות. ככל שיתדרדר מצבה הכלכלי של יוון, הלחץ של אזרחיה יחייב את רשויות האיחוד לסייע לה באמצעות הלוואות ומענקים. במידה וסיוע שכזה לא יספיק, יוון עלולה להתדרדר למשבר חוב חמור, אשר יהיה בעל השלכות דרמטיות על עתיד האיחוד האירופי כולו.
