כלכלוג

1. הסכנה האורבת באג"ח מוניציפלי - חלק גדול משוק האג"ח בארה"ב מורכב מאג"ח של ערים ומדינות, אשר הפכו תזרים מזומנים שוטף להכנסה חד-פעמית באמצעות איגוח. אלא שהמשבר הנוכחי, הביא לירידה חדה בהכנסות ממיסים של ערים, רשויות ומדינות בתוך ארה"ב. חלקן על סף פשיטת רגל, ולמרות זאת, אזרחים רבים ממשיכים ורוכשים אגרות אלו, מתוך הנחה שהממשל הפדראלי לא יאפשר פשיטת רגל שכזו. מאמר בנושא מתוך BusinessWeek מציג את הסכנות הטמונות באפיק השקעה זה.

2. אירופה מסתכנת בשפל גדול נוסף - מאמר חשוב מן הכלכלן לשעבר של קרן המטבע העולמית, Prof. Simon Johnson, מתוך הבלוג The Baseline Sceinario, אשר עוסק בקשיי ההתמודדות של מדינות האיחוד האירופי בכל הקשור במשבר ב-יוון. מדוע קרן המטבע איננה יכולה או מוזמנת לעזור במקרה הנוכחי, ומה ההשלכות של התפתחות המשבר.

רבות נכתב על שיעור החוב התופח של המממשל האמריקני. אחת הסיבות העיקריות לכך הינה כמובן הריבית שהלכה וירדה במהלך 30 השנים האחרונות, ובכך איפשרה לאזרחים ולממשלות במדינות המפותחות להגדיל את רמת המינוף שלהם עוד עוד.

אלא שכעת הגיעה הריבית למגבלת ה-0%, ממנה היא יכולה כאמור רק לשוב ולעלות. במצב חדש זה, שבו שיעור הריבית צפוי להמשיך ולעלות, שיעור המינוף הנוכחי איננו בר-קיימא, ואנו צפויים להודעות רבות של חדלות פרעון בקרב אזרחים, חברות ואף מדינות שונות.

מדדים נפוצים למדידת שיעור המינוף של מדינות הינו היחס בין החוב הציבורי של המדינה לתוצר הגולמי. בישראל של 2009 נתון זה צפוי לעמוד על כ-78%, וב-יוון הוא כבא מעל 100%. מדד אחר הוא יחס סך החובות במדינה לתוצר, כך שהוא כולל את כל המינוף במדינה. בארה"ב יחס הגיע השנה לכדי 300%!!!

מדד נוסף ומעניין הוא יחס החוב הממשלתי לתקבולים השנתיים של הממשלה. מצורף גרף של היחס הנ"ל לגבי ממשלת ארה"ב. ניתן לראות איך היחס גדל מ-1 ועד פי 6 כיום, כלומר, סך החוב הממשלתי מגיע לכדי פי 6 מתקבולי המיסים, האגרות, הדיבידנדים ושאר ההכנסות של הממשל. מעניין לראות שיחס זה גדל ככל שהריבית ירדה. כפי שנאמר לעיל, כעת כשהתשואה הנדרשת ע"י המלווים נמצאת במגמת עליה, יחס חוב זה יעיק מאוד מאוד על הממשל והאוכלוסיה בארה"ב.

אם יש משהו אחד שלמדנו מן המשבר הנוכחי הוא שגם המערכת הנוכחית של קאפיטליזם פרוע איננה חסרת פגמים, והיא אף יכולה להביא לנזקים עצומים לאוכלוסיה שמיישמת אותה.


אלא, שהממשלות המערביות בראשות ארה"ב ואירופה הפכו שיכורות מגל העליות האחרון. רגולטורים בעולם החלו לאמץ את ההכרה שאולי בעצם המשבר הנוכחי ניתן היה לטיפול בזמן אמת (מצורפת כתבה על אחד מהם). לו רק הממשל היה מונע את התמוטטות בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, כי אז כל המשבר היה מסתכם במעידה קטנה של התמ"ג ומיד היינו חוזרים למגמת הצמיחה האגרסיבית המוכרת לנו.


כל שנדרש מן הממשל הוא לטפל בביטחון הבנקים והמשקיעים לגבי המשך הדרך, והשאר כבר יעשה מעצמו…יתרה מכך, כעת, כשכבר הוחזר הביטחון למשקיעים לבנקים ולצרכנים אין צורך בפיקוח ורגולציה על המערכות הפיננסיות, ועל רמת המינוף המטורפת שהם נוהגים לקחת…


נו באמת…


האם באמת המשבר העצום שחווינו, לרבות התפוצצות בועות נדל"ן בארה"ב, בריטניה, ספרד, אירלנד ובועות אשראי ברחבי העולם הינו ארוע מצומצם שמצריך סירופ מתקתק של ביטחון עצמי בלבד?


בשלב זה נראה שהתשובה לשאלה היא כן. כך לפחות מעידים המעשים של הממשלות בעולם שהחליטו לשמר את המערכת הפיננסית בכל מחיר, בכדי שארוע דוגמת ליהמן לא יחזור. לשם כך, הם שפכו טריליוני דולרים מכספי משלם המיסים, ובלבד שהגדולים מכדי ליפול - לא יפלו. מלבד זאת, לא עשו הממשלות דבר, חוץ מלדון בנושא בתקשורת.


בשלב זה מממן הפועל האסייתי את ההחלטה המוזרה הזו, כיוון שהאזרח המערבי ממילא שקוע בחובות עד מעל לראשו. כל זמן שכך ימשך, הרי הגם החגיגה הגדולה תחזור במלוא עוזה. במקומות מסויימים כבר ניתן להבחין בבועות חדשות/ישנות שמתנפחות למימדים לא רצויים.


אולם, כאשר לאסייתי ימאס, לממשלות המערביות לא תהיה ברירה, והן תאלצנה לבחור בקומבינציה כלשהי מבין 3 האפשרויות הבאות:


1. אינפלציה גבוהה
2. העלאת מיסים אגרסיבית
3. אי עמידה בתשלום חובות

מי לא זוכר את הסמל שלו בטירונות מזכיר לו, שלא להתענג ייתר על המידה על מנוחת השבת. כולנו ידענו שמיד עם צאת השבת, כשהבטן עדיין מלאה מן האוכל שהביאו ההורים ובקושי התאוששנו מן השבוע האינטנסיבי שעברנו קודם, מתחיל ה"תרגול הנוסף".

בראיון שהעניק אתמול Professor Martin Feldstein לרשת פוקס, התייחס פלדשטיין ל"מוצאי השבת" של ארה"ב - התקופה שלאחר המשבר, כשהכלכלה תתחיל להתייצב ולשוב למסלול צמיחה. פרופ' פלדשטיין היה בעברו היועץ הכלכלי לנשיא רייגן, וכיום מרצה באוניברסיטת הרווארד וחבר במועצה המייעצת לממשל אובמה. במהלך הראיון התייחס הפרופ' לפעילות האגרסיבית שנוקטים הממשל וה'פד' בכדי להתמודד עם המשבר הכלכלי פיננסי.

לטענתו, ההשלכות הבלתי נמנעות של מדיניות ה'פד' תהיה אינפלציה גבוהה דו ספרתית. ה'פד' מילא את בטנם של הבנקים המסחריים ('הרזרבות') בשיא של כמות כסף (700 מיליארד דולר לעומת 3 מיליארד לפני שנתיים), באמצעות רכישת נכסים "רעילים" ומגובי משכנתאות. בשלב זה הבנקים נמנעים מלהשתמש בכסף לצורך הלוואות ללקוחות, ולכן כמות הכסף העצומה לא גורמת לעליית מחירים. אולם, מיד עם התייצבות הכלכלה, יביא מכפיל הכסף לכך שכמות הכסף במשק (M2 ו-M3) תגדל בצורה דרמטית ועימה מחירי המוצרים. אמנם ה'פד' ינסה לספוג בחזרה את כמות הכסף הזו, אולם פעילות זו תבוצע באיחור, עקב חוסר הרצון לפגוע בצמיחה השבירה. בנוסף ל'פד' אין כיום את הכלים לבצע ספיגה של כמות כסף שכזו, כיוון שהמאזן שלו מלא בנכסים נחותים, אשר לא ישוו לכמות הכסף שירצה לספוג. פלדשטיין מעריך שסימני האינפלציה יצוצו כבר ב-2010.

לגבי הממשל, פלדשטיין טוען, שהגירעון העצום שנוצר, ימשיך לגדול במהלך כל העשור הקרוב. משקל הגירעון כאחוז מן התמ"ג הוכפל במהלך החודשים האחרונים, וצפוי לגדול יותר בהתאם להתפתחויות של המשבר. כמו כן, אחוז גבוה מן התקציב הפדראלי יופנה לתשלום קרן וריבית, דבר שידרוש קיצוץ בשירותים ובפעילות גופי השלטון. להערכת פלדשטיין, אין לממשל מוצא אלא להעלות מיסים בצורה משמעותית, בכדי לממן גרעון מתרחב זה.

תחזיתו של פרופ' פלדשטיין איננה פרשנות חדשה או מפתיעה, אולם היא מטילה צל כבד על עתידו של האזרח ג'ו. מס אינפלציה מצד אחד, ועליה במיסי הממשל מן העבר השני ינגסו בשארית הנכסים של ג'ו מיד עם תום המשבר.

–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.