כלכלוג

שלשום פורסם פוסט מעניין על בבלוג EconomPic על הקשר שבין שיעור הניצולת של יכולת יצור לאינפלציה.


הנושא נשמע די אינטואיטיבי: ככל שיש יכולת יצור במפעלים שאינן מועסקות, בעלי המפעלים יורידו מחירים בכדי להגדיל את נפח המכירות והיצור שלהם, אשר ההוצאה עליהם כבר בוצעה ממילא. מגמה זו יוצרת לחץ על המחירים לכל אורך השורה, ובסופו של דבר גורמת לירידה באינפלציה.


בגרף המצורף, ניתן לראות את המתאם בין השניים. ובכן, מסתבר שלא שיעור הניצולת הוא המשפיע על מדד המחירים לצרכן, כי אם השינוי בשיעור הניצולת. ירידה בשיעור הניצולת גורמת לירידה באינפלציה, בעוד התייצבות תביא לסטגנציה ברמת המחירים.


יתרה מכך, המתאם בין השניים לאורך 27 השנים האחרונות בארה"ב עומד על 0.53. כלומר, עלייה של נקודה בשיעור הניצולת של קווי היצור בארה"ב תביא לעלייה של 0.53 אחוז באינפלציה.
מעניין…

היום פורסם באתר Chartoftheday.com הגרף המצורף.

כל משקיע ארוך טווח צריך לזכור היטב את האינפלציה בבואו להקצות את כספו לאפיקים השונים. כפי שניתן לראות בגרף, גם לאחר הראלי האחרון של כ-40% בדאו ג'ונס, התשואה הריאלית של המדד מאז השיא ב-1966 או מאז השיא ב-1929 הינה פחות מ-1%!!!בנוסף, יש לזכור שתשואה זו הינה ברוטו, לפני עמלות ומס….

משקיעים נוטים לבחון את ביצועיהם (או ביצועי מנהל ההשקעות שלהם) אל מול מדד היחוס הרלוונטי, ושוכחים את האינפלציה. על המשקיע הסביר, לשנות את שיטת החשיבה והציפיות שלו לגבי תיק ההשקעות ארוך הטווח שלו.

במקום לחלום על "המכה" שתהפוך אותו עשיר, עליו לתכנן את השקעותיו כך שיניבו לו תשואה ריאלית נטו של 3% ומעלה. בשיטה זו גם יצליח לשמר את ערכו של כספו, גם יצליח להפיק תשואה מכובדת מאוד, וכפי שכבר ראינו, יכה את מדדי היחוס לאורך זמן.

המשבר הנוכחי הביא לפגיעה משמעותית באחד מאפיקי ההשקעה העיקריים של מרבית האזרחים – החיסכון הפנסיוני. אפיק זה, בו מנוהלים עשרות מיליארדי שקלים, ואשר עתיד להשפיע בצורה מהותית על אורח החיים כמעט ואינו נדון בתקשורת, ובוודאי שאינו מקבל את תשומת הלב הראויה של גברת כהן.

במהלך 2008 הפסידו קרנות הפנסיה כ-11% מן ההון שנצבר בהן (לפי נתוני מערכת פנסיה-נט של משרד האוצר). קופות הגמל והפוליסות המשתתפות ספגו הפסדים גבוהים יותר, אשר חלקם הגיעו מעל 30%.

בנוסף על הפגיעה שכבר התרחשה חל שינוי טעמים ברור של מנהלי ההשקעות בגופים אלו: משקלן של אגרות החוב הממשלתיות הסחירות הוכפל, וזאת למרות שהתשואה עליהן ירדה קרוב ל-0% בשנה בחלק מן הסדרות הצמודות למדד.

בנוסף, משקלן של האג"ח הקונצרניות והמניות ירד עד כדי 50%. התשואה על האג"ח הקונצרניות עלתה עקב הירידות בשנה שעברה, אולם עקב שנאת הסיכון, אשר התגברה בחדות בקרב מנהלי ההשקעות, נמכרו רבות מהן וצומצמה החשיפה אליהן.

שינוי טעמים זה הביא לכך שבשנים הקרובות אנו צפויים לתשואה נמוכה מאוד על תיק ההשקעות הפנסיוני שלנו. חלק מן החוסכים יאלצו להמתין כעשור שלם עד שיוכלו לשוב לרמת החיסכון שהיתה להם ערב המשבר. המבוגרים שבינינו, אשר קרובים למועד היציאה לגמלאות, לא יחזרו לאותה רמה ככל הנראה.

ירידת ערך החיסכון הפנסיוני עתידה לפגוע מהותית ברמת ואיכות החיים שלנו שנים קדימה. רק התנהלות ומעורבות אקטיבית של החוסך בכל הקשור בניהול עתידו הפנסיוני יכולה למתן את הפגיעה הצפויה.