כלכלוג

בעוד שעיני המשקיעים והעיתונאים מופנות אל ההתפתחויות במשבר באירופה, הם אינם שמים לב לדיפלציה במחוזותיהם, אשר ממשיכה להתחזק ולהעמיק.

מדד המחירים לצרכן ליבה בארה"ב עלה ב-0.9% בלבד ב-12 החודשים האחרונים - הרמה הנמוכה ביותר מזה 40 שנה. מדד המחירים לצרכן ליבה בגוש האירו עלה 0.8% ב-12 החודשים האחרונים, הרמה הנמוכה ביותר מאז החלה המדידה ב-1991. בספרד, אלופת העולם בכדורגל, עלתה ליבת מדד המחירים לצרכן בשנה האחרונה ב-0.1% בלבד, בעוד שבאירלנד ירדה ליבת מדד המחירים ב-2.7% באותה התקופה. גם ביפאן, אשר סובלת מדפלציה מזה למעלה מעשור, ירדה ליבת מדד המחירים לצרכן ב-1.6% בשנה האחרונה.

נתונים אלו, חמקו מעיני האנליסטים, אשר עדיין עוקבים בחשש מפני התפרצות אינפלציונית. המהלכים החריגים והקולניים, אשר יזם ה'פד' והבנקים המרכזיים, לצד הממשלות ותוכניות התמריצים שלהם, הביאו רבים מן המומחים להזהיר מפני עלייה בכמות הכסף ואפילו היפר-אינפלציה. אלא שהמשבר האחרון שונה מכל קודמיו, כרגיל, והוא בעל השלכות דיפלציוניות משמעותיות:

1. כל משבר כלכלי הינו דיפלציוני במהותו. העליה בביקוש לכסף מזומן, עקב החששות של פרטים ועסקים מעלייה ברמת אי-הוודאות, מהווה גורם שלוחץ את הביקוש למוצרים ושירותים, ומביא לירידה במחירם.
2. מכפיל הכסף יורד בקצב מהיר מכל אירוע בהסטוריה הפיננסית. הצרכנים צוברים מזומן בכדי להחזיר חובות, וכן בכדי לשרוד בתקופת אי-וודאות תעסוקתית שכזו. גם עסקים וחברות, צוברים מזומן בכמויות שיא, עקב היכולת להלוות בריבית נמוכה בשוק. הבנקים מצידם, אינם מוכנים להלוות לעסקים ולקוחות, עקב הסיכון הנתפס, ומעדיפים להשתמש בנזילות שמעניקים הבנקים המרכזיים בכדי לרכוש אג"ח מדינה (חסר סיכון לכאורה). דבר זה ביטל את תפקיד הבנקים כמתווכים פיננסיים, ובכך הביא להחלשות נוספת של מכפיל הכסף והתחזקות הדיפלציה.
3. עליית אמצעי היצור וההשקעות בנדל"ן ותשתיות צפויים ליצר לחץ מחירים דיפלציוני חזק כאשר הביקוש יחל לרדת. במהלך ה"התאוששות" האחרונה, עסקים וצרכנים התמנפו בצורה חדה בכדי לממן רכישת נדל"ן ואמצעי יצור. אשליית ההתאוששות, והכדאיות הכלכלית המדומה שנובעת מן הריבית הנמוכה, הביאו רבים לעודף השקעה. כאשר תחל הדיפלציה והביקוש ירד, צפויים אלו ללחוץ עוד יותר על המחירים כלפי מטה, בעוד החוב שנלקח ישאר גבוה, גבוה מידי, עד כדי פשיטת רגל.
4. הפיחות החד של האירו מול כל המטבעות הביא להפצת הדיפלציה מאירופה לכל העולם. העליה בכדאיות היצוא מאירופה על פני כל מתחרה ברחבי העולם, תביא לירידה בביקוש לתוצרת מן המדינות השונות ובכך לעליה באבטלה. זאת ועוד, המוצרים הזולים מאירופה יורידו מן הסתם את מדדי המחירים בארצות המייבאות וחוזר חלילה.
5. הפעילות הכלכלית-תעשייתית בסין מתקררת. הירידה החדה במחיר שירותי ההובלה הימית (בהתאם למדד BDI) והירידה של כ-20% במחירי הנחושת, מעידים שהפעילות הריאלית בסין איננה כפי שמעידים נתוני הצמיחה האחרונים. זאת ועוד, האמצעים הדיפלציוניים בהם נוקט הממשל הסיני במלחמתו בבועת הנדל"ן ישפיעו גם על הכלכלה הריאלית ויביאו להתחזקות הדיפלציה בסין ובעולם.
6. ירידה חדה בתוצר עקב קיצוצי תקציב של ממשלות ברחבי העולם. החלטת מדינות ה-G20 לקצץ סימולטנית במחצית את הגרעונות התקציביים עד שנת 2013 הינם מרשם בדוק לדיפלציה קשה ברחבי העולם. הירידה החדה הצפויה לביקושים תביא להתמוטטות ההכנסות של חברות, דבר שמצידו יביא דווקא לעליה בגרעונות הממשלתיים, עקב ירידה בהכנסות ממיסים.

מצב הרוח הדיפלציוני, אשר ממשיך להעמיק אינו ניתן לשינוי. בשלב זה השלטונות בעולם איבדו שליטה על המהלכים, ביחוד כיוון שהשתמשו בכל האמצעים שעמדו לרשותם כבר ב-2008. ההכרה במגמה השלטת יכולה מצידה לאפשר לממשלות להקל על הסבל הצפוי לכל המעורבים, באמצעות הכנת דרכי סיוע לאלו, שמן הסתם, יפלו בדרך.

לאחר כשנתיים של תמריצים מוניטריים ופיסקאליים נראה שמצב הרוח הציבורי בעולם נוטה לסיימם. למרות אזהרות מפני כלכלנים רבים, נראה שהציבור ונציגיו אינם מוכנים להמשיך באותו הקו, והם נוקטים פעולות שונות בנושא:

1. ה'פד' הודיע שהוא מפסיק לרכוש אג"ח מגובה משכנתאות לפני מספר חודשים. פעולה זו הכניסה נכסים רעילים למאזן בסכומים דמיוניים למאזן של ה'פד', וכעת נידרש שוק הנדל"ן והמשכנתאות להתמודד לבדו.
2. הממשל הפסיק באפריל את תוכניות התמריצים לרכישת דירות, ומזה חודשים רבים שאין תוכניות תמריצים לרכישת רכבים או מוצרים אחרים.
3. ממשלות ברחבי אירופה החלו בפעילויות לקיצוץ התקציב בצורה כזו או אחרת. למרות ההשלכות על הכלכלה, ממשלת גרמניה הודיעה על קיצוץ של כ-80 מיליארד אירו, ובריטניה אף מתכננת לקצץ סכום גדול הרבה יותר.
4. למרות הקולות הנשמעים מן הממשל האמריקני בעד המשך מדיניות התמריצים, הרי שבפועל הקונגרס איננו מעוניין בפעילויות נוספות הקשורות בתמריצים פיסקאליים. כמו כן, מתרבים הקולות לקיצוצים בפעילות הממשל ותקציבו, בכדי לאזן את הגירעון התקציבי.
5. המושלים של מדינות רבות בארה"ב, ובראשן קליפורניה ואילינוי, החלו בפעולות דרמטיות לקיצוץ תקציבן, וזאת עקב ירידה בהכנסות וגירעונות גדלים.

מצב רוח זה, צפוי להוביל למהלכים דיפלציוניים משמעותיים כבר בחודשים הקרובים, הרבה יותר מוקדם משמעריכים רבים:
1. העלאות מיסים
2. קיצוצים וירידה בביקוש המצרפי
3. ירידה במכירות של החברות וברווחיות
4. פיטורי עובדים ועלייה באבטלה
5. ירידה במחירי הנכסים, לרבות נדל"ן, דבר שיביא להמשך הירידה במחירי הנדל"ן בארה"ב
6. פגיעה חוזרת ביציבות המערכת הפיננסית עקב פשיטות רגל של לווים וחברות

שלא כמו בשנת 2008, מצב הרוח הציבורי לא יאפשר להנהגתו לשוב למדיניות התמריצים. זאת ועוד, חלק ניכר מן האמצעים בהם נקטו הבנקים המרכזיים והממשלות כבר לא אפקטיבי, כיוון שהריבית נותרה אפסית, והגירעונות גדולים עד כדי איום על יציבות הממשלות.

הדבר היחיד שמונע בשלב זה את ההתדרדרות שלעיל הינו תשואות האג"ח של הממשלות ובראשן ארה"ב. התשואות הינן כה נמוכות, דבר המאפשר את המשך הנשמתו המלאכותית של שוק הנדל"ן בארה"ב, וכן קיומם של פרוייקטים נוספים, אשר ללא הריבית הנמוכה לא היו עוברים את מבחן הכדאיות הכלכלית.

בגרף שלעיל, ניתן לראות את התיקון מן הרבעון האחרון, בו עלו האג"ח הממשלתי בצורה חדה, כלומר ירידה בתשואות. נראה שמהלך זה של ירידת תשואות הינו לקראת סיום, אם לא מעבר לשיא שלו. לכשיחלו התשואות לעלות, יצטרף גם שוק האג"ח למגמה הדיפלציונית שהחלה בשווקי המניות, הסחורות והמט"ח.

החודש האחרון הוא החודש של הזהב. משבר החוב באירופה דחה ככל הנראה את האפשרות להעלאות ריבית בתקופה הקרובה, דבר שהביא להתפרצות מחיר הזהב עד לשיא כל הזמנים. בנוסף, החלשות המטבעות האירופאים מול הדולר, הביאה את הזהב לשיא כל הזמנים גם כשהוא נקוב באירו, פאונד ויתר המטבעות החלשים שבסביבה. הסנטימנט של הסוחרים בעולם כלפי הזהב נמצא גם הוא בשיא, כאשר מרביתם מצפים שהוא יגן עליהם מפני כל תרחיש כלכלי/פוליטי אפשרי.

ובכן, האם זה הזמן להשקיע במתכת הזהובה? פוסט מעניין בנושא מן הבלוג CrossingWallStreet.com מסביר את הסיבה להתחזקות הזהב:
הזהב מתחזק ככל שהריבית הריאלית על הדולר נמוכה יותר. כלל האצבע הוא 2%, כלומר ככל שהריבית הצפויה של ה'פד' פחות שיעור האינפלציה הצפויה נמוכה מ-2%, אזי הזהב צפוי להמשיך להתחזק. כיום הריבית הריאלית בארה"ב הינה שלילית, ולכן הזהב עולה. הזהב הוא מעין נכס ממונף על שיעור הריבית הריאלית, ולכן גם שינוי של 0.25% בריבית יכול לפגוע דרמטית במחיר הזהב.

בפוסט המצורף, מעריך הכותב שהריבית צפויה להתחיל לעלות כבר בחודשים הקרובים, דבר שיעלה את הריבית הריאלית הצפויה קרוב יותר לרף 2%, ובכך יחל את מסעו של הזהב דרומה.
אפשרות נוספת שלא נכתבה בפוסט, היא שאנו לפני תקופה דיפלציונית קשה. צניחת מחירי הנפט והסחורות בימים האחרונים מרמזת על אפשרות של חזרה לדיפלציה. ירידה חדה במדדי המחירים תביא לעליית הריבית הריאלית, אפילו שהריבית הנקובה בארה"ב קרובה ל-0%. דבר זה יפגע משמעותית במחיר הזהב, כמו יתר הנכסים בעולם…

היום התפרסם נתון פיריון העבודה בשוק האמריקני, וכצפוי מדובר על זינוק בפריון, ובתפוקה לשעת עבודה. כלכלנים מסבירים שזהו נתון חיובי, אשר צפוי להמשיך ולתמוך בגידול ברווחיות החברות, ושהכלכלה במגמת שיפור חד.

אלא שניתן גם להסתכל על הנתון מכיוון העובדים. בהמשך לפוסט הקודם, כוח המיקוח של העובדים נשחק אנושות בעקבות הגידול באבטלה ומגמות נוספות שפורטו פה. ככל ששכר העבודה נשחק, החברות ימשיכו להציג פיריון הולך ומאמיר. אולם, שחיקת השכר תביא דווקא לפגיעה בשורה העליונה וברווח הגולמי של החברות, עקב צמצום יכולת הקניה של הצרכנים.

שחיקת השכר המתמשכת, ניכרת בגרף המצורף, בו ניראה שהפער בין השכר השעתי לפיריון השעתי נמצא קרוב לשפל כל הזמנים. מגמה זו, אשר צפויה להמשך עוד זמן רב, פוגעת קשות בביטחון התעסוקתי של העובדים, מגדילה את הפערים החברתיים, ובסופו של דבר תביא באופן אירוני להעמקת המיתון והדפלציה.

הכלכלן הרוסי Nikolai Kondratieff הינו אבי הגישה הכלכלית של מציאת מחזוריות בפעילות הסוציולוגית-כלכלית, ובהתאם בניית יכולת חיזוי של תקופות גאות ושפל במחזורי העסקים, מחירי המוצרים והנכסים ותנודות שוק ההון.

בשנת 1925 פירסם ניקוליי את ספרו The Major Economic Cycles בו הוא מזהה את מחזורי העסקים הגדולים בכלכלה המערבית. על פי הספר, משך כל מחזור כ-50 עד 60 שנים, כאשר כל מחזור מתחלק ל-4 שלבים:
1. "האביב" - בשלב זה, מוגדרים תפקידי המשתתפים בפעילות הכלכלית, וזאת בהתאם להמצאות טכנולוגיות חדשות, מוצרים חדשים או משתתפים חדשים שהצטרפו למעגל הכלכלי. התוצאה של שלב זה הינה שגשוג, בו המובילים הם היזמים השונים, וכן תנודות משמעותיות בכוחות הפוליטיים המובילים, דבר שמוביל להפיכות ומאבקים שונים.
2. "הקיץ" - בשלב זה מתחזקות תחושות השגשוג והצורך במיצוי עצמי, דבר שמוביל לחוסר יעילות כלכלית ונהנתנות.
3. "הסתיו" - בשלב זה, מתקיימת על פי רוב סטגנציה, כלומר, חוסר צמיחה והתגברות הכוחות הדפלציוניים. מצב הרוח נוטה לחפש יציבות, והתבודדות. שיעור האבטלה במגמת עלייה.
4. "החורף" - השלב הקשה מכל השלבים במחזור העסקים, בו מתקיים שפל כלכלי עמוק, אשר משפיע על כל האספקטים של הקיום האנושי-חברתי. בשלב זה, הדפלציה לוחצת את מחירי כל הנכסים והעסקים. גופים ותיקים, אשר איבדו רלוונטיות, נוטים להעלם בתקופה זו.

מצורף תרשים מדהים ובו מחזור העסקים על פי Kondratieff, אשר זיהה 4 מחזורים שכאלה משנת 1790 ועד ימינו.

בשלב זה, אנו נמצאים במחזור הרביעי של Kondratieff, אשר החל באמצע מלחמת העולם השניה, בשנת 1940 בערך. המחזור הנוכחי ארוך מן המחזורים האחרים, והוא צפוי להמשך עד 80 שנה, וזאת עקב מניפולציות שביצעו בנקים מרכזיים בשיעורי הריבית ובערך הכסף לאורך העשורים האחרונים. תקופות הורדות הריבית השונות, הביאו להתרחבות דרמטית של האשראי, והצליחו לדחות לזמן מה את שלבי הסתיו והחורף במחזור הנוכחי, וכך נמשך הקיץ כמעט 3 עשורים. על פי התרשים, העשור אשר הסתיים עתה היה תקופת הסתיו, בו אכן לא נרשמה צמיחה, שיעור האבטלה במגמת עלייה גלובלית, והכוחות הדפלציוניים החלו את פעולתם.

שלב החורף צפוי להמשך בעשור הקרוב, על כל המשמעויות שלו.

השבוע קיבלנו את "האיתות הגדול" הראשון שהמשבר הפיננסי ממש ממש לא חלף.

חברת האחזקות של ממשלת דובאי הודיעה על חוסר יכולת לעמוד בהתחיבויותיה בתקופה הקרובה, ובכך כפתה על נושיה דחיה של למעלה מחצי שנה בתשלום החוב. סך החובות המאזניים עומדים על כ-60 מיליארד דולר, והערכות מדברות על סכום דומה של חובות חוץ מאזניים
(Bloomberg, 25/11/09).

נסיכות דובאי הינה חלק מאיחוד האמירויות הערביות, אשר פרחו במהלך שנות השגשוג העולמי. אשראי זול, חלומות נדל"ן גראנדיוזיים (איים, גורדי שחקים, בנייני משרדים, ועוד…), וזאת על בסיס הנפט שהיה באזור (אם כי לא בהכרח בדובאי). מצורפת תמונה של דובאי לפני 20 שנה לעומת דובאי כיום. בתחילת החודש עוד הזרימה אבו-דאבי מספר מיליארדי דולרים לאחותה באיחוד, אולם נראה שהבור עמוק מידי…

ארוע זה מצטרף לפשיטות רגל ו"תספורות" של לווים רבים ושונים ברחבי העולם, ובכך מחזק את הלחצים הדיפלציוניים בעולם:

1. הגדלת שיעור החיסכון של הצרכנים בארה"ב ובריטניה.
2. הקטנת אשראי הצרכנים במיליארדי דולרים בארה"ב.
3. מחיקת חובות בטריליוני דולר על הלוואות נון ריקורס לרכישת נדל"ן (לאחרונה שמענו על אפריקה השקעות שזכתה לחנינה שכזו בארה"ב).
4. פשיטת רגל של למעלה ממחצית מן הרכישות הממונפות (LBO) שבוצעו בארה"ב בשנים 2005-2007, בסכום של מעל 2 טריליון דולר.
5. הגדלת הפרמיות הדרמטית שדורש ה-FDIC מן הבנקים לצורך ביטוח הפקדונות של האזרחים.

ועוד… ועוד….

בניגוד לאובמה וברננקי, אשר מפרסמים בראש חוצות את מהלכיהם האינפלציוניים, הרי שלדיפלציה אין שופרות או דוברים. הדיפלציה מכרסמת בשקט בבועת האשראי שהתפתחה בכלכלה העולמית, ומפוצצת בועה אחר בועה…נראה שהודעות נוספות דוגמת דובאי הינן בלתי נמנעות…

1. הדפלציה משתוללת ברחבי אירופה - Stefan Karlsson השבדי, מציג בבלוג שלו את נתוני האינפלציה במדינות אירופה השונות, מהם עולה שבמדינות רבות קיימת ירידה במדד המחירים לצרכן ב-12 החודשים האחרונים. אירלנד מדווחת על דפלציה של 2.7%, ולטביה ואסטוניה מדווחות על דפלציה ראשונה מאז זכו לעצמאות מן הגוש הסובייטי.

2. הדרך להתמודד עם התקף לב פיננסי - Prof. Ricardo Caballero מאונ' MIT משווה בין המשבר במערכת הפיננסית להתקף לב, ומנסה להציג דרכים להתמודדות.

מצורף גרף עקום התשואות של אג"ח ממשלת ארה"ב מתחילת חודש נובמבר.

ניתן לראות את תלילות העקום, כאשר בטווח של עד 3 חודשים משקיעים מסתפקים בתשואה שנתית של 0.07%, בעוד בטווח של 10 שנים משקיעים מקבלים 3.47% לשנה. מרווח שכזה, של 340 נקודות בסיס (כל 0.01% שווה לנקודת בסיס אחת) בין אג"ח ל-3 חודשים ואג"ח ל-10 שנים, נחשב לגבוה מאוד, ביחוד כשהממוצע הרב שנתי עומד על 139 נקודות בסיס בלבד (וסטיית תקן של 119 נ.ב.).

ההסבר לכך הוא האופטימיות הרבה של המשקיעים בנקודת הזמן הנוכחית. המשקיעים מעריכים שהשוק צפוי להתאושש מן המשבר הכלכלי בצורה חדה וברורה, כאשר הם מניחים שעם ההתאוששות תגיע גם אינפלציה משמעותית. משקיעים אופטימיים אלו מוכנים לקבל תשואה של 0.07% בלבד, ובעצם לוותר על 96.5% מן התשואה האפשרית (היחס בין המרווח לתשואה של אג"ח ל-10 שנים) לו היו משקיעים באג"ח ל-10 שנים. הם מניחים שכאשר תתפרץ האינפלציה, התשואות יעלו, ואז יוכלו לקנות את אותו אג"ח ל-10 שנים בתשואה של 6% או יותר.

ויתור שכזה, של 96.5% מן התשואה האפשרית, הינו קיצוני ביותר, ובעצם חסר תקדים מאז המשבר של שנות ה-30. (הויתור הממוצע ב-50 השנים האחרונות עומד על כ-25% תשואה). נתון זה מעיד על הקונצנזוס הרחב בקרב המשקיעים לגבי האופן העתידי בו יתנהגו התשואות.

"כאשר משהו ברור, ברור שאינו נכון" אמר Joe Granville, ולדעתי, גם הפעם המשקיעים מובלים כעדר בכיוון הלא נכון. בהמשך להנחת הבסיס שלי בדבר התבססות הדיפלציה בשווקים השונים, קיימות 2 אפשרויות או 2 שלבים להתפתחות עקום התשואות:

1. הדיפלציה תהיה עמוקה ונרחבת, למרות מאמצי הבנקים המרכזיים לנפח את מחירי הנכסים. דבר זה, יבטל את הקונצנזוס של יציאה מן המיתון, ויביא להשתטחות כלל העקום כלפי מטה, עם תשואות קרובות ל-0 לכל אורך העקום. מובן, שמשקיעים שהשקיעו במח"מ הקצר לא יהנו מרווחי ההון המצויים במח"מים הארוכים. מהלך זה, צפוי להיות מהלך העליות האחרון בשוק השורי בן 28 השנים של אגרות החוב הממשלתיות, מאז האינפלציה הגבוהה של תחילת שנות ה-80.

2. העמקת הדיפלציה, תביא לירידה דרמטית בגביית המיסים של המדינות השונות, ובראשן ארה"ב. בשלב מסויים, חששות מפני חוסר יכולת תשלום האג"ח, וחוסר השתתפות משקיעים בהנפקות אג"ח, יביאו לעלייה חדה בתשואות האג"ח לכל אורך העקום. מהלך זה, יהיה המהלך הראשון של שוק דובי ארוך שנים של אגרות החוב הממשלתיות (הלא צמודות).

ניתוח דומה ניתן ככל הנראה להפיק גם עבור ישראל ושאר המדינות, אלא שבהן יש להוסיף גם את הסיכון האיזורי.

עם התמשכות מגמת קיצוצי השכר והעלייה באבטלה בארה"ב ובעולם, פרסם אתמול פרופ' פול קרוגמן מאמר מעניין בנושא זה.
לכאורה, במצב העולם הנוכחי, צמצום עלויות השכר מצד המעסיק הוא דבר מובן, ואולי אף מתבקש. הביקושים ברחבי העולם צנחו בצורה חדה, דבר שהוביל לעלייה דרמטית במלאים הסיטונאיים ולירידה חדה בתפוקה התעשייתית. מעסיק, אשר נאלץ להתמודד עם ירידה בביקושים ובמכירות, מחויב לצמצם את מצבת העובדים שלו. יתרה מכך, מרבית המעסיקים הודיעו על קיצוץ בשכר העובדים בשיעור של 5-15 אחוז, מתוך מטרה להימנע מפיטורים נוספים מעבר למינימום הנדרש. קיצוצי שכר אלו, מפחיתים את הוצאות המעסיק ובכך הוא אמור להיהפך לתחרותי יותר.

דא עקא, כשכל המעסיקים נוהגים באותה דרך של קיצוץ שכר נוצר פרדוקס מעניין. קיצוצי השכר הרוחביים מותירים את המעסיקים ברמה שווה, כשאף אחד מהם לא מפיק יתרון תחרותי מכך. לעומתם, העובדים, שמשכורתם קוצצה, נאלצים לצמצם את הביקושים שלהם בצורה חדה, אף יותר מגודל הקיצוץ שבוצע בשכרם. העובדים מגדילים את שיעור החיסכון שלהם, בכדי להיערך להמשך ההתדרדרות בשוק העבודה ובכך מקטינים את הביקושים במשק. לפי קיינס, ציפיות העובדים לירידה נוספת של 5% בשכר, כמוה כעליית ריבית ריאלית בשיעור של 5%. ירידת הביקושים מצידה, גורמת להתדרדרות נוספת במכירות של המעסיקים, כך שלאחרונים אין ברירה אלא לפטר את אותם עובדים, אשר הם ניסו להימנע מפיטוריהם בסיבוב הראשון.

"מערבולת מוות דיפלציונית" זו, הינה אחת התופעות הכלכליות-חברתיות הצפויות והבלתי נמנעות של המשבר הנוכחי. הממשלה הינה היחידה, אשר יכולה לשבור את התבנית, באמצעות תוכניות תמריצים שונות, אשר אמורות ליצור ביקושים נוספים, ובכך לאזן את ירידת הביקושים. בהתאם לכך,הממשלות בעולם (ארה"ב, סין, יפן, אירופה, וכו'…) יזמו תוכניות שונות בסכומים דמיוניים, והכל בכדי להמריץ את הכלכלה, להפחית את חששות העובדים מהורדות שכר עתידיות ובכך לגרום לאחרונים להגדיל הביקושים.

אלא מה, ירידת הפעילות הכלכלית וצמצומי השכר, הורידו את תקבולי המסים של הממשלות כשגם התוכניות הממשלתיות שהוזכרו לעיל, התבססו על הגדלת הגירעון והחוב הציבורי. דבר זה מצידו דוחף להתפתחות אינפלציה. בנוסף, תוכניות אלו אמנם יוצרות ביקושים ותעסוקה, אולם על פי רוב, אין הן משפרות את יעילות היצור, ולכן אינן תורמות לצמיחה כלכלית ברת קיימא.

מקורות

• Falling Wage Syndrome , The New York Times
• Japan’s Wages Fall at Fastest Pace Since 2002 , Bloomberg
• UK wages collapse at fastest rate in 60 years , Telegraph
• U.S. Workers' Wages Stagnate As Firms Rush to Slash Costs, The Washington Post

ככל שמתפרסמים מדדי מחירים שליליים מתגברות הכותרות המתריעות מפני התפשטות הדפלציה. המזהירים חוששים מפני התפתחות של "ספירלת המוות" הדיפלציונית: ירידת הביקושים שגוררת צמצום היצור והורדת מחירים, דבר שמקטין את ריווחיות העסקים. אלו בתורם נאלצים לקצץ משכורות ולפטר עובדים, שמצידם מצמצמים הוצאות לא הכרחיות וגם כאלו שכן, דבר שמקטין עוד יותר את הביקושים וחוזר חלילה.

"הספירלה" הדפלציונית יוצרת הרס בכלכלה ובמרקם החברתי עקב העלייה בשיעור האבטלה, ולכן מפחידה מאוד את הבנקים המרכזיים ואנשי הכלכלה. הדפלציה מפחידה במיוחד את הממשלות, משום שכל המערכת הכלכלית והכנסות המדינה בנויות על אינפלציה. עובדים חדשים שמצטרפים לשוק העבודה יוצרים ביקושים עולים, שמחייבים יצירת מקומות עבודה והשקעות שלאורך זמן יניבו הכנסות למדינה ממיסים. כמו כן ישנו מס האינפלציה ("סיניוראז') אותו גובה המדינה ע"י יצירת אינפלציה לא צפויה, ובכך בעצם משלימה פערים תקציביים במידת הצורך.

לכן, דפלציה איננה מקובלת על נגידים מרכזיים וממשלות. כל יום דפלציוני שעובר נתפס כמעט בגדר אסון, בייחוד לכל מי שמודע להשלכות שלה בתקופת "השפל הגדול" לפני כ-80 שנה. בעיניהם דפלציה מתמשכת לא קיימת במרחב האפשרויות ומבחינתם היעד מספר אחד שלהם הוא להלחם בדפלציה בכל מחיר.

הטיעון העיקרי לכך שהדפלציה צפויה להעמיק למרות מאמצי השלטונות הינו מחיקת העושר המאסיבית עקב התפוצצות בועת האשראי. הבנק לפיתוח אסיה העריך שהמחיקות של משקיעים וחברות במהלך 2008 הגיעו עד כה לכ-50 טריליון דולר, וזאת עקב ירידת מחירי הנדל"ן, הסחורות והמניות בעולם לצד אי תשלום חובות ואג"ח. ככל שמחנק האשראי יעמיק הוא יביא יותר ויותר פרטים וחברות לידי אי עמידה בהתחייבויות פיננסיות, ובכך יגדיל את המחיקות של העושר וירחיב את הדפלציה. המצדדים בטיעון זה, מציגים את העושר כאמבטיה, אשר מתרוקנת בקצב גדול יותר מקצב הזרמת הכספים של ממשלות ובנקים מרכזיים, ולכן האחרונים צפויים להיכשל במאמציהם.

איך בכל זאת יכולים הנגידים והממשלות להלחם בדפלציה?

דמיינו את הדפלציה כ-"קינג-קונג" בגובה 100 מטר (ואולי יותר). קינג-קונג שמתפרע ברחבי העולם וזורע הרס בכל מיני מדינות ותעשיות חסרות הגנה. הפעולות שנעשו עד כה ע"י הבנקים המרכזיים והממשלות, למרות גודלן ומקוריותן, הינן בעצם כמו שימוש בנשק קונבנציונאלי כנגד אותו קינג-קונג. כמו בסרטים, שימוש בטנקים ומטוסים המטילים פצצות על המפלצת לא ממש השפיע, אלא רק הרגיז יותר את המפלצת. הנגידים מעדיפים לעשות שימוש ככל האפשר בנשק קונבנציונלי (הורדות ריבית, הלוואות לכל דורש, רכישת אג"ח ממשלתי וקונצרני…) ולא לשחרר את נשק יום הדין – הלא היא גודזילה. גודזילה הענקית, אשר יורקת אש אינפלציונית, הינה היחידה המסוגלת להתמודד מול קינג-קונג. וכן, היא גם יכולה לנצח אותו.

בלית ברירה בנקים מרכזיים וממשלות יוכלו להעיר את מפלצת ההיפר-אינפלציה ע"י מעשים מטורפים:הם יכולים להודיע על ביטול מסים אגרסיבי, או לשלוח המחאות ענק לכל האזרחים ואפילו לחייב את הבנקים להעניק אשראי לכל דורש באמצעות מס מיוחד על הבנקים, אשר ישולם על כל יתרה חיובית בחשבון הבנקים שלא ניתן כהלוואה. מעשים שכאלו, יעירו בוודאות את גודזילה מתרדמתה הארוכה, אולם הבעיה שתיווצר היא ההתמודדות איתה לאחר שקינג-קונג יומת.

לסיכום, אין להמעיט במחויבותם של הנגידים להלחם בדפלציה. נוכחותה כיום הינה "סדין אדום" בעיני מעצבי המדיניות, והם ישתמשו בכל כלי, מטורף ככל שיהיה, בכדי להפטר ממנה. לכשיצליחו, תשוב האינפלציה לשרור, אם כי ברמות אשר לא ראינו שנים.