כלכלוג

בשבועיים האחרונים התבטא בן ברננקי, יו"ר ה'פד', בדבר סיום המיתון והיציאה לדרך חדשה של התאוששות כלכלית. גם אתמול, לאחר ישיבת מועצת הנגידים של ה'פד' נתבשרנו שהכלכלה מתחזקת והמערכת הפיננסית חוזרת לאיתנה. מעניין…

מאידך, ה'פד' הודיע שיותיר את הריבית ברמתה האפסית עוד זמן רב, וכן שימשיך לרכוש נכסים מגובי משכנתאות בלמעלה מטריליון דולר, כפי שהתחייב בעבר. נשמע כאילו ישנה סתירה בין הדברים, לא? מחד, הכלכלית חוזרת לאיתנה, ואפילו מדברים על התאוששות בצורת V, ומאידך הריבית נשארת ברמתה הנמוכה מעולם, וה'פד' ממשיך לתמוך קבל עם ועולם בבנקים הגדולים.

כנראה שהאמת פשוטה ממה שנדמה. התוצר התכווץ בכמעט 5% במהלך 4 הרבעונים האחרונים, האבטלה הרשמית כמעט 10%, ואפילו הריבית האפסית של ברננקי הינה בעצם ריבית ריאלית משמעותית. אמנם בחודשים הקרובים נקבל נתוני צמיחה חיוביים, אולם אלו בעיקר עקב הוצאות הממשלה והשלמת מלאים שהתרוקנו בצורה חדה בשנתיים האחרונות. אלא שהצרכן האמריקני, המהווה 70% מן הכלכלה עדיין מקטין את הוצאותיו מתוך מטרה להחזיר את חובותיו העצומים, והוא לא רוצה או יכול (אבטלה, זוכרים??) לחזור למסע הרכישות המטרף שאפיין אותו בעשור האחרון.

אז…כש"אנשים בחליפות" מספרים לכם משהו, חשוב לעקוב אחר מעשיהם ולראות האם קיים מתאם…

1. מפי האתון - המאמר המדובר של הנגיד האמריקני בן ברננקי ב-The Wall Street Journal לגבי אסטרטגיית היציאה של ה'פד' עם תום המשבר הנוכחי ולפני התפרצות האינפלציה.
2. על היחס בין חוב לצמיחה - פוסט מעניין בבלוג Sudden Debt המסביר את הצמיחה המוגברת בעשורים האחרונים באמצעות הגידול בשיעור החוב שהאוכלוסיה לקחה על עצמה.

כולם-כולם מצפים להחלשות הדולר מול השקל ומול מטבעות אחרים. לכולם יש סיבות והסברים טובים לכך, ואפילו הדולר עשה כמה צעדים בכיוון כשירד מ-4.25 ש"ח ל-3.86 ש"ח. אז…האם הוא צפוי להמשיך?

1. המשקיעים והאזרחים זוכרים את הדולר מתחכך ברמת 3.2 ש"ח ליחידה, ולאחר הירידה האחרונה מ-4 שקלים הם בטוחים שאוטוטו אנו חוזרים לשם.
2. הכלכלה האמריקנית "על הפנים", ביחוד ביחס לישראל. שיעור האבטלה שם גבוה מזה שבישראל, את הגירעון סופרים שם בטריליונים לעומת שקלים בודדים אצלנו, שוק הנדל"ן בארה"ב מרוסק לעומת העוצמה של הדירות בישראל…בקיצור, השקל חזק…
3. ברננקי הודיע היום שיותיר את הריבית האפסית בארה"ב עוד תקופה ארוכה, עד שהכלכלה הריאלית תציג סימנים משמעותיים של התאוששות. בישראל, כבר סופרים את השבועות עד העלאת הריבית הראשונה של סטנלי, וממילא יש לנו "פור" של כמעט 0.5%.
4. האינטרס של ארה"ב הוא להחליש את הדולר, בכדי לעודד את התעשיה והיצוא האמריקני.

אכן, טיעונים משמעותיים…אולם נראה שהדברים מסובכים יותר מכפי הנראה:

1. אמנם הכלכלה בארה"ב מתכווצת בקצב מדאיג (מעל 5% בקצב שנתי), אולם מסתבר שזה כלום לעומת יפן ואירופה שחוות התכווצות דו-ספרתית.
2. בנוסף, המיתון בהן עמוק ומשמעותי יותר, וההשלכות הדפלציוניות נראות מכל זוית.
3. אמנם האינטרס של ארה"ב הוא להחליש את הדולר, אולם זהו האינטרס של כל המדינות בעולם המתמודדות עם התכווצות הביקושים. כיוון שכולן רוצות להחליש את המטבע שלהן, הרי שבפועל ישמר הסטטוס קוו עד לפרוץ ארוע משמעותי.
4. מצורף גרף (לחצו להגדלה) מן הבלוג ECONOMPIC ובו מדד Big Mac Index, אשר מראה שכבר כעת הדולר חלש מול המטבעות הרלוונטים. האם יתכן שהוא יחלש עוד יותר?
5. סין, אשר מחזיקה בכמות משמעותית של אג"ח מדינה של ארה"ב, הביעה לאחרונה את חששותיה מהחלשות הדולר. הממשל בארה"ב רוצה מאוד לשמר את סין כרוכשת אג"ח, ביחוד לנוכח הגירעון המאיים בתקציב, ולכן יעשה ככל יכולתו לשמור על הדולר יציב.
6. שיעור פשיטות הרגל בקרב מדינות מצוי בשנים האחרונות ברמתו הנמוכה ביותר. לאור הסיכונים הרבים שנטלו ממשלות בעולם על עצמן (הגדלת הגירעון, רכישת נכסים מסוכנים מחברות, מתן ערבויות לעסקים כושלים, וכו') עלה הסיכוי לפשיטת רגל של מדינות רבות. במידה וארועים שכאלה יקרו בעתיד הקרוב, צפוי הדולר, הנחשב לנכס בטוח, להתחזק בצורה משמעותית.

לסיכום, נראה שלמרות השבועות האחרונים, בהם הדולר נחלש מול המטבעות השונים, הכיוון של הדולר הוא כלפי מעלה. אמנם יתכן שבתקופה הקרובה הוא ימשיך להחלש, אולם החלשות זו צפויה להיות מתונה ומבוקרת, כאשר ה'פד' והממשל עוקבים באדיקות אחר מצבו בעולם, ויעשו כל שביכולתם לשמר את חוסנו, ואולי אף לחזקו.

• מדד המחירים לצרכן לחודש פברואר בארה"ב עלה ב-0.4% לעומת ציפיות ל-0.3%.
• מדד המחירים לצרכן ליבה עלה ב-0.2% לעומת ציפיות ל-0.1%
• מדד המחירים לצרכן עלה ב-1.8% ב-12 החודשים האחרונים!!!

נתונים אלו אשר פורסמו היום מציגים תמונה מעניינת לגבי הכלכלה בארה"ב. על אף התרסקות מחירי הסחורות והדלק, והעלייה החדה באבטלה (מ-5.8% ל-8.1% ב-6 חודשים) האינפלציה לא נעלמה. כותרות על דיפלציה לצד 2-3 מדדי מחירים שליליים הצליחו לייצר תחושה בציבור, שאנו אוטוטו לפני סחרור דפלציוני אכזרי.


פעולתו התקיפה של הפד ביטלה לחלוטין את האפשרות הזו, והביאה אותנו למצב די מיוחד בכלכלה, אשר נקרא סטגפלציה. במצב שכזה, מחירי השירותים והמוצרים עולים במקביל לעליה בשיעור האבטלה. עד שנות ה-70 האמינו כלכלנים שתופעה שכזו לא יכולה להתקיים בעולם הריאלי, כיוון שלפי הגיונם, עודף היצע בשוק העבודה מחייב עודף היצע בשוק המוצרים ("עקומת פיליפס").


בתקופת הסטגפלציה של שנות ה-70, נאלצו (יכלו) הנגידים להעלות את הריבית בשיעור חד מאוד בכדי להדוף את גל האינפלציה. הפעם, מצוי ברננקי בין הפטיש לסדן: העלאת ריבית תביא להקטנת ההשקעות, אשר בתקופה זו קטנות ממילא, ובכך תשותק הכלכלה. דחייה של המאבק באינפלציה, תביא להתחזקותה, עד לשלב שבו תהיה גבוהה מידי בכדי להשתלט עליה בכלים מוניטריים בלבד.


כמו שכבר אמרנו, מצב מעניין…