כלכלוג

פוסט מן הבלוג של Mish Shedlock מתאר את בועת הנדל"ן שהתפתחה בסין.

בכדי למדוד האם מחירי הנדל"ן באיזור מסויים הינם מנופחים יש לבחון אותם מול 2 קריטריונים מוכרים:
1. מחיר יחידת דיור ממוצעת באיזור ביחס להכנסה המשפחתית הממוצעת ברוטו באיזור. על פי הגדרות הבנק העולמי רמת מחירים סבירה הינה כאשר נדרשות 5 שנות עבודה של משפחה לרכישת דירה.
2. היחס בין מחיר שכר הדירה למחיר יחידת הדיור. תשואה של 3% לשנה נחשבת גבולית.

ובכן, בסין המצב עבר מזמן את שלב הגדרת הבועה:
1. היחס בין מחיר דירה להכנסה המשפחתית הממוצעת הגיע ל-15!!!, כאשר בערים מסויימות היחס כבר עבר את רף 20 השנים.
2. שיעור גבוה של דירות עומדות ריקות, ללא שוכרים, ובעצם ללא מטרה להשכירן. הרוכשים קנו את הנדל"ן מטעמים ספקולטיביים בלבד.

על פי הפוסט, מסתבר שגם האשראי מתבסס על "פירמידת פונזי" מן השוק האפור, אשר כמו כל פירמידה סופה ליפול. זאת ועוד, במספר ערים כבר ניכרים סימנים על התפוצצות הבועה, כאשר המכירות של דירות צנחו עד כדי 50% מתחילת השנה.

פעילות הנדל"ן בסין מהווה בעשור האחרון כ-10% מסך התמ"ג הסיני. התפוצצות הבועה, ועימה בועת האשראי והפיננסים, צפויה להעיב משמעותית על הצמיחה המהירה שהציגה סין בשנים האחרונות.

לפני מספר ימים חלתה זיזי. היא התעטשה והשתעלה וגם רמת החום שלה עלתה מעט. הוריה של זיזי לא דאגו במיוחד, שהרי ילדים בגילה נוהגים להתקרר מידי פעם. "זה יחלוף מעצמו" הם אמרו לעצמם בהיגיון.
אלא שמצבה של זיזי המשיך להחמיר…

נעצור שניה, ונתעמק בעולמה של זיזי ומשפחתה.
לפני כ-70 שנה, דת חדשה השתלטה על העולם. לאלוהי הדת הזו קראו "אשראי". על פי כוהני האל, היתה זו דרישתו ששמות הילדים בעולם יהיו מורכבות רק מן האותיות "ז,י". כך נולדו ילדים שנקראו זיזי, יזיז, זזי, ייזז וכו'. דרישה פשטנית זו יצרה הרבה סיבוכים פרקטיים, אבל כרגיל, זו טיבה של דת, וגם דת ה"אשראיזם" לא היתה שונה במובן זה.

המוטו העיקרי של הדת החדשה, ה"אשראיזם", הוא "יותר זה יותר טוב", וזאת בשונה מן הדת הקודמת שדגלה במוטו "יותר טוב זה הכי טוב". אין פלא איפה שהדת החדשה הפכה בקלות לפופולרית ביותר. למה להתאמץ לשפר ולהשתפר כשפשוט אפשר להוסיף עוד? מוטו זה הפך לשליט בכל תחומי החיים: אוכל, תרופות, מוצרי צריכה, מכוניות, חופשות וכו'.

נחזור לזיזי…אשר מחלתה הלכה והחמירה. בהתאם לנוהג הרגיל, הוריה נתנו לה עוד אקמול, ועוד אוכל עשיר בפחמימות וסוכרים. הרופא הפרטי אליו הלכו הוריה, המליץ כמובן "עוד מאותו דבר", לאחר שלקח את שכר הטירחה השמן שלו. אלא, שגם זה לא עבד…

כיוון שהרפואה הקונבנציונאלית לא עבדה, פנו הוריה של זיזי אל הדת. נרות, קטורת וברכות הוקרבו על מזבח אלוהי האשראי. וכרגיל, כשזה לא עבד, הגישו ההורים עוד נרות, קטורת וברכות…ועוד…

ערב אחד, קיבל אביה של זיזי שיחת טלפון מוזרה. אדם זר, שלא רצה להזדהות, אמר ששמע על מחלתה של זיזי, והוא רוצה להציע פיתרון, אבל בתנאי ש-האב ישמור על ראש פתוח ויקשיב לדברים. הזר אמר שברור שזיזי לא "חטפה" התקררות רגילה, אלא זהו מקרה קלאסי של דלקת ריאות. ולכן, לא משנה כמה אקמול יתנו לילדה, זה לא יעזור לה להתגבר על המחלה.
האיש הזר הוסיף שעל הוריה של זיזי להתכחש מיד לדת "יותר זה יותר טוב" ובמקום זאת להמתקד במספר מצומצם של תרופות איכותיות ואפקטיביות, כמו אנטיביוטיקה ודיאטה. הזר התעקש שהשינוי באורח החיים הוא הכרחי בכדי למנוע מ-זיזי לחלות בשנית, ואף הציע שזיזי והוריה יעסקו בפעילות ספורטיבית.

אביה של זיזי בכלל לא שקל להתעמק בדבריו של האיש הזר. "אדם זה הוא רופא אליל, או נוכל" חשב האב לעצמו. "כל הדברים שהאיש אמר הם חילול הקודש כנגד הדת השלטת…ממש כפירה". הוא ניתק את הטלפון בכעס, כשהוא חושב על הסכנה שהאיש הזר רוצה להעמיד את זיזי והוריה בהצעותיו המשוגעות.

אינני יודע מה עלה בגורלה של זיזי. יתרה מכך, אין כל מידע לגבי משפחתה של זיזי, או למעשה כל משפחה אחרת בעולמה של זיזי. ידוע רק שזמן קצר לאחר מכן, המחלה התפשטה לכל האוכלוסיה, ומחקה את כולם.

אני משאיר את הנמשל לכם (תחשבו יוון, 'פד'…)

לפני למעלה משבוע נתבשרו שהצרכן האמריקני ממשיך במגמת צמצום האשראי זה החודש ה-8 ברציפות (הרצף הארוך ביותר מאז 1943). סך אשראי הצרכנים ירד בחודש ספטמבר במעל 14 מיליארד דולר לכ-2.45 טריליון דולר.

מצורף גרף המציג את אשראי התנודה השנתית באשראי הצרכנים באופן אבסולוטי וכאחוז מן התמ"ג של ארה"ב. ניתן לראות, שזו הפעם הראשונה מאז 1959 שהצרכן מקטין את רמת המינוף שלו. מאידך, יש לבחון האם כל הסקטורים אכן במגמת הקטנת מינוף, וכיצד הדבר משפיע על הכלכלה.

המדד שבוחן את השינוי ברמת המינוף הינו היחס בין סך החוב לתוצר הנומינאלי. עפ"י נתוני הרבעון הרביעי של הסקטור הפרטי (לרבות מוסדות פיננסים) עמד היחס על 292%, וזאת לעומת 287% בעת שהחל המשבר הנוכחי. לגבי משקי הבית, היחס עלה מ-95.9% בתחילת המשבר ל-96.8% בסוף הרבעון השני. לכאורה קיימת סתירה בין תוצאות המדד לבין הנתון שלעיל בדבר צמצום אשראי הצרכנים מתחילת השנה. אלא שיש לזכור, שהתמ"ג האמריקני הצטמק במהלך התקופה, דבר שבפועל גרם לעליה ביחס בין חוב לתוצר, ובכך לעלייה ברמת המינוף.

לכאורה נשאלת השאלה: האם הקטנת המינוף לא התרחשה עקב הירידה בתוצר, או שמא, הקטנת המינוף היא זו שגרמה לירידה בתוצר?
במובן מסויים קיים כאן פארדוקס. כאשר כולם מנסים באותו הזמן לחסוך ולהקטין מינוף ע"י מכירת נכסים והחזרת הלוואות, מחירי הנכסים יורד בקצב מהיר משיעור החיסכון, דבר שגורם לירידה בתוצר ועלייה של המינוף. וכמובן, הדבר גם פועל הפוך. הגדלת המינוף גורמת להתנפחות מחירי הנכסים, וכך שיעור המינוף של כל המשתתפים בפעילות הכלכלית קטן. זוהי כמובן אחת המטרות של התוכניות הכלכליות והמוניטריות שמפעילים האוצר וה'פד' האמריקנים, מתוך מטרה להחזיר את ערך הנכסים ל"שווים ההוגן" ואולי אף למחירם לפני פרוץ המשבר.

אלא שכמובן, אין בפועל כל פראדוקס בכל הקשור בחיסכון. חיסכון הוא דבר חיובי לכלכלה בכל מצב, וכל ניסיון של הממשל או בנקים מרכזיים ליצור תמריצים מלאכותיים לצריכה ובזבוז סופם להכשל, וכמובן במחיר כפול לכלכלה ולאזרחים. הסיבה שישנו לכאורה פראדוקס נובעת מכל, שהכלכלה העולמית בכלל, וזו האמריקנית בפרט מבוססת על חוב וחוב. טריליונים של דולרים, אשר נלקחו כחוב כנגד מחירי נכסים שמחירם האמיר עם השנים עקב כמות החוב הגבוהה. העליה ברצון של האמריקנים לחסוך צפויה למוטט את כל הנכסים, אשר בנויים על חובות רעים, ספקולטיביים והונאות פונזי למיניהן. ירידה זו במחירי הנכסים מבוססי החוב צפויה כמובן לפגוע בנתוני התמ"ג והצמיחה, אולם אין בהם אלא הכרה בכך שהחוב הינו "רע" מלכתחילה, כך שהירידה בתמ"ג הינה טכנית במהותה. כמובן, שגם הכלכלה הריאלית צפויה להפגע במהלך זה, כיוון שעסקים רבים מבוססים כיום על אשראי "רע", ולכן עסקים אלו ועובדיהם צפויים לאבד את חיוניותם הכלכלית במהלך זה של מעבר מתרבות צרכנית ממונפת לתרבות חסכנית שמרנית.

בשיא המשבר במהלך 2008, עלו חששות כבדים לגבי המצב הכלכלי מדינות מזרח אירופה. לטביה והונגריה עמדו על סף פשיטת רגל, תוך ירידה דו-ספרתית בתוצר, ובמדינות אחרות המגזר העסקי קפא לחלוטין, תוך שהבנקים מפסיקים כל מקור אשראי אפשרי. חששות עלו לגבי היציבות של מערכת הבנקאות במערב אירופה, אשר הלוותה למעלה מטריליון דולר ליוזמות נדל"ן ומשכנתאות במזרח אירופה. גרמניה אף העלתה אפשרות שמדינות האיחוד יסייעו לאחיותיהן במזרח, אולם זו נדחתה ע"י צרפת ואחרות עקב הצרכים הפנימיים, אשר היו גדולים ממילא. אלמלא התערבות קרן המטבע העולמית תוך מתן הלוואות ותוכניות סיוע, נראה שמספר מדינות היו מכריזות על פשיטת רגל ומורטוריום של חובותיהן.

הרגיעה בשווקים והחזרה של התיאבון לסיכון חלחלו גם לשווקים במזרח אירופה.ההתאוששות בצמיחה ובמסחר העולמי חלחלו אף הם למדינות המזרח, וצפוי שהן תצגנה נתוני תמ"ג חיוביים. אלא שעדיין לא ברור האם זו צמייחה ממשית, או שמא תיקון הנובע מהשלמת מלאים מקומית, וחידוש זרימת האשראי. משקיעים חזרו להזרים כספים לשווקי המניות והנדל"ן המקומיים, כשהם מסתייעים בדולר הנחלש לביצוע עסקאות Carry Trade במטבעות מקומיים עבורם אף זכו לריבית גבוהה ומשמעותית. אולם החששות שליוו את המשקיעים במהלך המשבר לגבי היציבות הכלכלית במזרח אירופה נותרו בעינם, ונראה שיש לבחון את המצב כיום.

הסיכון לפיחות משמעותי במטבעות המקומיים נותר עדיין גבוה מאוד. הגירעון הפיסקאלי בלטביה הינו גדול מאוד, וקיים סיכוי ממשי לאי-עמידה בהחזר החובות של המדינה. מאידך, הסיכון של השפעת פיחות זה על המדינות השכנות ובראשן שבדיה ואוסטריה נחלש משמעותית לאור צעדים שנקטו הממשלות והבנקים במדינות אלו. במדינות אחרות באיזור, דוגמת פולין, הנתונים מעידים על יציבות כלכלית, וסיכוי להתאוששות ברת קיימא, דבר שמקטין סיכויים לתנודות חדות במטבע המקומי. עם זאת, לא ניתן לשלול התפתחות של תגובת שרשרת במידה ואחת המדינות באיזור, ובראשן לטביה יאלצו לבצע פיחות דרמטי, וזאת עקב קשרי המסחר והפיננסים ששוררים באיזור.

למרות ההתאוששות, מערכת הבנקאות המקומית מצויה תחת לחץ משמעותי, וזאת עקב עליה דרטית בפשיטות הרגל של חברות ופרטים, וכן עקב ירידה בשווי נכסי הנדל"ן, אשר שימשו כבטוחות להלוואות. דויטשה בנק חוזה עליה של שיעור אי-עמידה בהלוואות לרמה של 15-25 אחוז במדינות הבלטיות ואף כ-40% באוקראינה. שיעורים גבוהים שכאלה, יפעילו לחץ משמעותי גם על הבנקים במערב אירופה, שלהם פעילות ושלוחות במדינות הנדונות. אמנם האחרונים הביעו מחוייבות לתמוך בסניפי הבנקים שלהם במזרח, אולם ברור שהאפשרות להתנתקות חד-צדדית שלהם עדיין קיימת, ביחוד על רקע אפשרות של חקיקה עויינת במדינות ספציפיות.

ככל שמקרבים מועדי התשלום של חובות המדינות באיזור, עולים הסיכויים להתלקחות מחודשת של המשבר. תוכנית קרן המטבע בהונגריה, סרביה, רומניה, אוקראינה ובוסניה ייצבו את הכלכלה זמנית, אולם ישנם חששות שמא הממשלות לא יוכלו לעמוד בתשלומים השונים, וזאת על רקע הגרעונות התקציביים הכבדים וחוסר היציבות הפוליטי. קרן המטבע הציגה גמישות רבה, תוך שהיא מאפשרת חריגה מאבני הדרך השונות שנקבעו במהלך הסיוע. אולם גם גמישות חריגה זו צפויה שלא להספיק, לאור אי נקיטת מהלכים מתאימים בחלק מן המדינות.

עיקר הבעיות כיום הינן בלטביה, אוקראינה ורומניה, אשר לא מצליחות לייצב את כלכלותיהן וממשלותיהן. ככל שחולף הזמן, המצב בהן הולך ומחמיר, ובשלב זה נראה שיספיק ניצוץ אחד בכדי לגרום להתלקחות המשבר במדינות אלו, ומהן לכל האיזור ואירופה.

למרות הסיוע הנדיב של קרן המטבע, וסימני ההתאוששות בכלכלה העולמית בכלל והאירופית בפרט, ניכר שהמשבר טרם חלף ממדינות מזרח אירופה. החולשה בחלק מהן הינה כיום מהותית, ומהווה סיכון משמעותי ליציבות האיזור והאיחוד האירופי, וזאת עקב קשרי הבנקאות והמסחר הענפים עם שבדיה, אוסטריה, איטליה וגרמניה. נמשיך לעקוב…

הדולר חידש אתמול את המגמה הראשית, לאחר 7 חודשים של אתנחתא, והשווקים התיישרו לימין. שבירה של רמת 1.48 דולר/אירו תאשר שהגל אכן התחיל והיעד של הדולר הוא שיא כל הזמנים. ייתר השווקים, אשר מונעים ע"י אשראי, צפויים לחוות לחצים דיפלציוניים כבדים.

1. ההגמוניה של הדולר תימשך גם במאה ה-21 - העיתונאי Ambrose Evans-Pritchard מסביר בעיתון הבריטי הידוע Telegraph מדוע הדולר ימשיך להיות מטבע הרזרבה העיקרי גם בעשורים הבאים. המצב הנוכחי נוח ליצואניות הגדולות מאסיה, אולם גם תיסוף של מעל 30% במטבע של יפן וסין ימנע מהן התמודדות עם בועות נכסים כפי שקרה בארה"ב ובריטניה.

2. בועת הנדל"ן בקנדה - מאמר מעניין במגאזין The Tyee, אשר מסביר את מבנה שוק המשכנתאות בקנדה. מעניין לראות שאותם סמפטומים של בועה (אשראי חופשי עד 100% משווי הדירה, איגוח משכנתאות, פחת לעשרות שנים…), אשר הצטברו בארה"ב עד 2005, ניכרים כעת, והציבור ממשיך לרכוש נכסים בגיבוי ממשלתי. ההסטוריה חוזרת על עצמה…

עיני כל הכלכלנים נשואות אל עבר המדינות המתפחות, בדגש על מדינות ה-BRIC, בכדי שימשכו את אוכלוסיית העולם מן המיתון בו אנו נמצאים. תחזיות הצמיחה למדינות ה-BRIC עומדות על למעלה מ-6% לשנה הנוכחית, ואף גבוה מכך לשנה הבאה, כאשר יתר מדינות העולם צפויות לדשדש במקום לכל היותר.

מבין כולן, המשמעותית ביותר הינה סין, וזאת עקב גודלה והפיכתה למרכז פעילות היצור העולמית. ירידת הביקושים מצד הצרכן האמריקני חייבה את הממשל הסיני ליזום תוכניות תמריצים עצומות, אשר הגיעו מעל 14% מן התמ"ג. בנוסף, השלטונות הסינים הנחו את הבנקים הסינים להקל בדרישות האשראי לאזרחים וזאת בכדי לתמוך בתעשייה המקומית, אשר נפגעה משמעותית במיתון העולמי. בחודשים האחרונים נדמה היה שאכן התוכניות הללו מצליחות, כאשר הממשל הציג צמיחה של כ-8% בשנה הנוכחית, הבורסה זינקה מעל 100% מאז השפל של 2008, והצריכה הפרטית בסין הגיעה לשיאים חדשים.

אלא, שמסתבר שהנתונים אותם הציגה סין אינם מדוייקים, וזאת בלשון המעטה. מאמר מרתק במגאזין Foreign Policy מביא הוכחות לגבי פעולות אותן ביצע הממשל שמטרתן להטעות את הציבור הסיני ועימו את כלל העולם העוקב אחר המתרחש:

עקב המיתון פוטרו בסין כ-20 עד 30 מיליון עובדים. אולם מסתבר, שבפועל פוטרו פי 2 עובדים, אלא שהממשל דרש מבעלי המפעלים להציע סכומי כסף גבוהים לעובדים שיתפטרו בעצמם, ובכך ישפרו את הססטיסטיקה הלאומית של שוק העבודה. להערכת מומחים מדובר על כ-50 מיליון מפוטרים בשנה האחרונה, כמות השווה לכל כוח העבודה בגרמניה.

תחזית התמ"ג שמפרסמת הממשלה המרכזית הופכים להיות היעד לכל עובדי הממשל, והם אף מתוגמלים במידה והאיזור עליו הם אחראים משיג את יעדי הצמיחה שלו. במידה והממשל אינו עומד בתחזיות שלו, כבודו של הממשל נפגע (Lose Face), ולכן על כל עובדי המנגנון לדאוג שדבר שכזה לא יקרה. אנשי המחוזות השונים הינם אוטונומיים לגבי הנתונים של הטריטוריה שלהם, ולכן הם נוטים להציג מספרים וסטטיסטיקה שאיננה מבוקרת וככל הנראה גם איננה אמינה, ובלבד שקידומם לא יפגע, והממשל יעמוד ביעדיו.

באוקטובר האחרון, פירסם סגן ראש הממשלה הודעה הקובעת שהפעילות הסטטיסטית בסין עדיין לוקה בחסר, דבר שתומך באמור לעיל, וככל הנראה מעיד על המתרחש במדינה.

הממשל הסיני טוען שלמרות ירידה של כ-25% ביצוא מסין, התוצר לא התכווץ כלל, ואף צמח משמעותית אודות לגידול בצריכה הפרטית. אלא שנתונים קמעונאיים ואחרים מציגים תמונה שונה. אמנם נתוני הסוחרים מציגים גידול של 15% במכירות מוצרי ברי קיימא, אלא שקיימות עדויות שמפעלים בסין קונים זה מזה את התוצרת, כך שזו לא מגיעה לשווקים ולא באמת הופכת לצריכה פרטית כהגדרתה. בכך משפיעה המדינה על הסטטיסטיקה הלאומית, בלא שבפועל התקיימה פעילות כלכלית.

בנוסף, למרות שממשל מציג צמיחה של מעל 6%, הרי שצריכת החשמל במדינה ירדה בכ-2%, ובכך אינה תומכת במגמה אותה מציג הממשל. הממשל גם הוסיף את כספי תוכניות התמריצים לתמ"ג עוד לפני שהכסף אכן מומש או אפילו לפני שנקבעה מטרה כלשהי לניצולו.

נראה שהממשל מונע מתוך חשש שהציבור יבין את גודל המשבר במדינה, דבר שיכול להביא לחוסר שקט ציבורי ואולי אף להתפרצות של מהומות אזרחים וסטודנטים כפי שקרה לפני כ-2 עשורים.

מי לא קרא או שמע על משבר הסאב-פריים? אמצעי התקשורת היו מלאים בכתבות על שוק הנדל"ן בארה"ב, ועל המשכנתאות של 100% ויותר משווי הנכס שניתנו ללווים ללא יכולת החזר ממשית. בתקשורת נהגו ללגלג על הופכי ההמבורגרים ופועלי הדחק, אשר זכו למימון בנקאי לרכישת בית חלומותיהם, בלא שהיה ברשותם הון ראשוני כלשהו או משכורת סבירה ויציבה לתשלום ההחזר החודשי של המשכנתא.


אתמול התפרסם מאמר מרתק של אחד מעיתונאי The New York Times בו הוא פורס את חוויותיו האישיות כלווה סאב-פריים. מסתבר שבשיטה שהייתה נהוגה, כל אזרח מן השורה יכול היה להיגרר לבועת הנדל"ן והמשכנתאות שנוצרה ובהמשך להגיע עד כדי פשיטת רגל ועיקול הבית.


העיתונאי Edmund Andrews עובד בעיתון למעלה מ-7 שנים בתחום הכלכלה, כשהוא מסקר בין השאר את התנהלות הממשל וה'פד' וכן את המשברים הכלכליים המשמעותיים בתקופתו. מאדמונד ניתן לצפות שידע לזהות בועה כלכלית שמתרחשת אל מול עיניו, ובכך להימנע מלהיסחף יחד עם מיליוני האמריקנים אל המשבר הכלכלי החמור ביותר מזה עשרות שנים.


בשנת 2004 היה אדמונד בן 48, גרוש, ללא נכסים משלו, ומשלם דמי מזונות בסך 4000$ לשני ילדיו שנותרו אצל אימם. הוא וחברתו לחיים (גרושה פלוס 2) עברו לגור ביחד בוושינגטון, והחליטו לרכוש בית בשווי 460 א' דולר. אדמונד הרוויח כ-7000$ נטו, מהם נותר מעט מאוד לאחר תשלום המזונות, בעוד חברתו לחיים הרוויחה כ-2500$ בלבד. למרות זאת, הצליח סוכן המשכנתאות להשיג עבורם מימון של 90% מערך הנכס, וזאת בלא שהשניים היו צריכים להצהיר על הכנסתם או להוכיח בעלות על נכסים כלשהם, אלא רק על בסיס דירוג האשראי החיובי שלהם.


ההתבססות על דירוג האשראי של הלווים, נבעה ממחקר כלכלי, אשר הראה שהסיכוי שלווים בעלי דירוג אשראי גבוה לא יעמדו בהתחייבויותיהם הוא נמוך מאוד. הלוואה זו, מסוג סאב-פריים, הייתה אמנם בריבית גבוהה יותר ממשכנתאות מסוג אחר (ALT-A, פריים וכו'), אולם היא אפשרה לזוג עם הכנסה מינימאלית להגיע לרמת מינוף (Debt-to-Income) עצומה על בסיס ערך הנכס הנרכש בלבד. יתרה מכך, שנתיים לאחר מכן כשערך הבית עלה ב-10%, הגדילו הבנקים את המשכנתא, ושוב ללא בדיקה כלשהי של יכולותיו הפיננסיות של הזוג.


בהמשך המאמר, מפרט אדמונד את הסתבכותם הכלכלית והלחצים הנפשיים שהתלוו לכך. ההחזר החודשי הענק, הותיר למשפחה מעט מאוד בכדי "לגמור את החודש", והם נאלצו לפנות למימון החוץ בנקאי בדמות כרטיסי האשראי. אדמונד להטט חודשים רבים ב-3 כרטיסי אשראי, עד שגם בהם הגיע לקצה גבול האשראי. רק בנקודה זו נפל לאדמונד האסימון, והוא הפנים שהוא חי הרבה מעבר ליכולותיו הכלכליות. בשלב זה הצטרפה משפחתו של אדמונד לסטטיסטיקה של מיליוני לווי הסאב-פריים שלא עמדו בתשלומי המשכנתא ועמדו בפני עיקול ביתם.


שלא כמו בסרטים האמריקנים, הסוף של הסיפור איננו חיובי במיוחד. אדמונד ומשפחתו ממתינים לעיקול ביתם, אלא שעקב העומס העצום על הבנקים וריבוי העיקולים, האחרונים אינם עומדים בקצב. כך נותרה המשפחה בביתה בלא שהיא משלמת את המשכנתא מזה חודשים ארוכים. כמובן שספר על "החוויה" אמור להתפרסם בקרוב.