כלכלוג

הפרנק השוויצרי מתחזק לאחרונה בצורה חדה מול כל המטבעות. מול הדולר הפרנק חזר קרוב לרמתו בנובמבר 2009 - פרנק אחד לכל דולר ארה"ב. מול האירו (הגרף המצורף) הפרנק נמצא בשיא כל הזמנים - 1.3 פרנק לאירו. התחזקות הפרנק נתמכת מנתוני המאקרו של הכלכלה המקומית: צמיחה של התמ"ג ביותר מ-3% במהלך השנה האחרונה, מכירות קמעונאיות חזקות, ופעילות צרכנית מוגברת.

התחזקות הפרנק כנגד האירו פוגעת כאמור מאוד בכלכלת שוויץ. בשוק דיפלציוני, המדינות עם המטבעות החזקים ביותר סובלות את הכמות הגבוהה ביותר של כאב. המטבע החזק, מחליש מאוד את הכדאיות של היצוא, דבר שפוגע ברווחיות החברות ובביצועי המניות בשוק השוויצרי. הבנק המרכזי של שוויץ ניסה להתמודד עם הבעיה באמצעות התערבות אגרסיבית בשוק המט"ח, תוך שהוא רוכש אירו בסכומים גבוהים מאוד, אולם עד כה ללא הואיל. יתרה מכך, התחזקות הפרנק יצרה לבנק המרכזי הפסדים גבוהים, דבר שכאמור מגדיל את הפגיעה בכלכלה המקומית.

אלא שהסיפור העיקרי עם הפרנק נמצא במזרח אירופה. הפרנק מצוי כעת ברמת שיא מול מרבית המטבעות של המדינות באיזור, ובראשן: הונגריה, לטביה, אסטוניה וכו'. במדינות אלו, האזרחים לקחו משכנתאות צמודות פרנק שוויצרי עקב הריבית הנמוכה, וכעת הם נאנקים תחת הפיחות החד של המטבעות שלהם מול הפרנק. הבנקים במדינות אלו מציגים הלוואות ענק נקובות בפרנק, דבר שלוחץ אותם כעת בצורה קשה, ומאלץ רבים מהם להתחיל ולסגור פוזיציות במחירי הפסד עצומים. מן הסתם, פעולה זו גורמת להתחזקות נוספת של המטבע, להפסדים נוספים וחוזר חלילה.

לאחר גל עליות שנמשך כ-7 שבועות, מוחק האירו כ-40% מן הירידות אותן חווה מאז נובמבר 2009. האירו מטפס מ-1.18 עד 1.30 דולר לאירו, כמעט ללא הפסקה.

לאחרונה מתרבים סימני האופטימיות סביב מצבו הכלכלי של גוש האירו והמטבע המייצג אותו:
1. אנליסטים חוזרים להמליץ על האירו.
2. מבחני הלחץ, שפורסמו ביום שישי, מביעים ביטחון ביציבות המערכת הפיננסית באיחוד האירופי.
3. אסטוניה מסכימה להצטרף לגוש האירו, תוך אמונה שבכך תשפר את כלכלתה.
4. מדינות ה-PIIGS משלימות גיוסי אג"ח בתשואות "סבירות".

משקיעים נדרשים לבחון הודעות אלו בעיניים ביקורתיות. דווקא האופטימיות המובעת בהודעות אלו, אמורה להדליק "נורה אדומה". משקיעים "לעומתיים" (Contrarians) משתמשים באופטימיות הזו כרמז שה-ראלי של האירו לקראת סיום.

לכשיסתיים הראלי, צפוי האירו לשוב ולצנוח, כאשר יעדים מתחת ל-1 דולר לאירו אינם בלתי סבירים.

הכותרות סיפרו שבמהלך מפגש מנהיגי האיחוד האירופי לגבי תוכנית הייצוב, דפק סרקוזי על השולחן. נשיא צרפת איים על קנצלרית גרמניה, מרקל, שיעזוב את גוש האירו במידה ותוכנית הייצוב לא תאושר.

אלא, שהנתונים שלעיל מראים שסרקוזי משחק פוקר עם יד עלובה למדי, כלומר מפוזיציה נחותה. חובות ממשלות ה-PIIGS לצרפת הינם כ-1/3 מן התוצר הצרפתי לעומת חשיפה של פחות מ-1/5 מן התוצר הגרמני. ברור, שבמידה ויגיע המצב לכדי הסדר חוב של מדינות אלו, הרי שצרפת תיפגע משמעותית, הרבה יותר משכנתה השמרנית. מרקל יכולה להיות רגועה - האינטרס של צרפת הוא להשאר באיחוד, ולעשות כל מאמץ בכדי לשמר את המטבע הנוכחי.

בינתיים, שימו לב ל-CAC הצרפתי. בשלב זה הוא מוביל את הירידות בבורסות הגדולות של אירופה, הרבה לפני אלו של בריטניה וגרמניה. כנראה שהמשקיעים מפנימים את מצבה הקשה של צרפת בסיטואציה הנוכחית.

מספר בוגרים של מחזור אירו 2000 החליטו להפגש לזכר הימים הטובים. הם החליטו על פיקניק בטבע, שם יוכלו להרגע ולהעלות זכרונות…
נשיא הכיתה, ז'אן קלוד, החליט להפתיע את החברים ולהביא לכל אחד זוג נעלי NIKE. אכן, בחור נדיב. ז'אן קלוד בחר בנעלי הריצה שבתמונה, ובמידה 40 לכולם.

מרקל החיננית היתה מרוצה מן המתנה, כיוון ששמרה על אורח חיים ספורטיבי, וגם מידת הנעל התאימה בדיוק לכף רגלה. אלא, שלסרקוזי, המתנה הזו לא התאימה. סרקוזי אוהב לטייל במוזיאונים וללכת לקונצרטים, ולכן נעלי הריצה אינן שימושיות עבורו. גם ברלוסקוני לא ממש מרוצה, כיוון שהוא זקוק למידה 43. פפנדראו אוהב לנעול סנדלים, ואילו חוזה לואיס השמין מאוד בשנים האחרונות, והוא מעדיף בכלל נעלי קרוקס.

לא זאת בלבד, אלא שנשיא הכיתה ז'אן קלוד התעקש שכולם ינעלו את הנעליים באותו הרגע ויצאו לריצה קלה בכדי לפתוח את התיאבון…

מהומה פרצה…"נכון שהבטחנו לעצמנו לפני עשור שנישמור על כושר ונישאר רזים" צעקו כולם (חוץ ממרקל כמובן). "אבל בנאדם…צריך גם לחיות, לא?!"

בכתבה היום ב-כלכליסט חוזה הכלכלן אבי טיומקין את התמוטטות גוש האירו, וסיום דרכו של האירו כמטבע מרכזי בכלכלה העולמית.
תחזית זו נשמעת קיצונית בשלב זה, ביחוד על רקע היוקרה והאגו המעורבים בעניין. עם זאת, אין לשלול אפשרות שכזו, ביחוד על רקע משבר החוב בדרום אירופה, אשר צפוי להעמיק ולזלוג למדינות נוספות. במידה וכך יקרה, ננסה לנתח את ההשלכות של מספר אפשרויות שונות על המטבעות והכלכלות באירופה:

1. התפרקות כללית של גוש האירו - במידה וכך יקרה, מדינות גוש האירו יחזרו למטבעות שלהן טרום האיחוד. הספרדים ל-פזו, היוונים לדרכמה, הגרמנים ל-מארק…יתרות המט"ח והזהב של האיחוד יחולקו בין המדינות בהתאם לתרומתן ליתרות הקיימות. המדינות שאינן חברות בגוש האירו ינסו להמיר את האירו שבידיהן למטבעות אחרים, אולם ספק אם יצליחו בכך במידה משמעותית. יתרות חדשות יבנו סביב הדולר, הין היפני, המארק הגרמני וה-יואן הסיני (במידה ויהפוך למטבע בינלאומי), דבר שיביא להתחזקותם בצורה משמעותית, ולירידה ברווחיות היצוא ממדינות אלו. שווקי המט"ח יפלו ל-כאוס גדול, ומידת האמון של המשקיעים תיפגם לתקופה ארוכה. רבים מהם ינסו לרכוש נכסים, סחורות ומתכות יקרות בכדי להאחז במשהו מוחשי במקום המטבעות התנודתיים.

2. התפרקות חלקית של גוש האירו, יציאה של מדינות ה-PIGS מן האיחוד - במצב זה יוון וחברותיה יזרקו מן האיחוד ע"י צרפת וגרמניה, והן תאלצנה לחזור למטבעות המקוריים שלהן טרום האיחוד. אלו צפויים לאבד חלק גדול מערכם במהלך שכזה, דבר שיפגע בעושרם על תושבי המדינות. בכדי למנוע דבר שכזה, ככל הנראה תאסר יציאת מט"ח מן המדינות הללו לתקופה ארוכה, והן תיפולנה למשבר היפר-אינפלציוני ארוך שנים. המדינות שיוותרו באיחוד מסמנות את הכלכלות הבריאות והיציבות בראשות גרמניה. לאחר תקופה של זעזוע, צפוי האירו להתחזק בצורה משמעותית מול כל מטבע אחר, דבר שיפגע אנושות ביצוא הגרמני.

3. יציאת גרמניה מגוש האירו - למרות שדבר כזה נראה בשלב זה בעל סיכויים נמוכים ביותר, הרי שאפשרות זו קיימת. דבר זה יהווה מכה אנושה לגוש האירו, כיוון שישארו בו מדינות חלשות כלכלית. האירו יאבד מערכו חלק משמעותי, בעוד גרמניה תשוב ל-מארק, אשר יתחזק בצורה חדה. הדולר ישוב להיות המטבע המוביל בעולם, ללא עוררין, ולתקופה ארוכה.

כולם יודעים שאסור להשוות תפוחים ל-תפוזים…אבל, מה לגבי ההשוואה בין חזירים (PIGS=פורטוגל, איטליה, יוון וספרד) ופילים??

משבר הגירעון הנוכחי של יוון השפיע בתחילה רק על יוון וחברותיה החזיריות, אולם כיום משפיע על כל השכנות באיחוד האירופי. מחירי ה-CDS עבור החוב של כל המדינות באיחוד, לרבות השמרניות - גרמניה וצרפת, החלו עולים, דבר אשר יקשה וייקר בעתיד גיוסי חוב חדש.

כלכלנים, עיתונאים ופוליטיקאים מתחרים זה בזה בכדי להציג את חוסר האחריות והבזבזנות של ממשלת יוון לדורותיה. אין יום שעובר ללא אזכור של הסכנות בחוב היווני, כאשר גם רוביני, שטיגליץ, טאלב ואחרים זיהו את הפוטנציאל התקשורתי בנושא, ומדברים בכל במה פנויה על השלכות העניין. וכמו שאומר הפתגם: "אחרי שהעץ נפל, כל אחד יכול יכול להיות חוטב עצים".

אלא, שיוון היא היא החזרזיר בסיפור לעומת הפיל הגדול, שהיא כמובן ארה"ב. יוון "נשחטת" לטובת אינטרסים גדולים יותר ובהם הגירעון האמריקני. מהם 27 מיליארד דולר גירעון יווני, לעומת 1.6 טריליון דולר של ארה"ב (לא כולל רשויות ומדינות בתול ארה"ב)?

בכדי לממן גירעון עצום זה, ארה"ב צריכה לגייס סכומי עתק מידי שנה. כיוון שהיא אינה רוצה לשלם ריבית גבוהה יותר, היא מציעה למשקיעים רווחי הון בדמות תיסוף הדולר. יוון מוקרבת על מזבח הגירעון מתוך מטרה לגרום להתחזקות הדולר על חשבון האירו הנחלש, ובכך להפוך את גיוס החוב האמריקני לאטרקטיבי יותר אל מול חוב אירופאי כלשהו.

נחמד, לא?

אתמול ראיתי את הסרט האפוקליפטי - 2012. למי שלא מעודכן, מדובר בהפקה הוליוודית אופיינית על סוף העולם בשנת ב-21/12/2012, כאשר איתני הטבע קמים כנגד כדור הארץ.

לא אהרוס לכם את העלילה והסוף, אבל חשבתי להציג נקודה מעניינת שהופיעה בסרט:

במהלך הסרט מוצג הדולר כמטבע חלש, בעוד האירו הוא הוא המטבע המשמעותי בהילך המסחר בין אנשים. כאשר גורמים שאינם כלכלנים או משקיעים מנוסים, דוגמת עורכי הסרט הנ"ל, מביעים את דעתם על מגמה של מוצר פיננסי כנראה שהמגמה מצויה בשלב מתקדם וכעת היא ידועה לכל. מידת הביטחון של במאי ומפיק הסרט בהמשך המגמה גבוהה מאוד, עד שהם אינם חוששים להציג אותה לפני כל העולם בסרטם.

אלא שכאן הפאנצ'-ליין. כאשר משהו ברור כל-כך לכולם, כמעט תמיד מתרחש היפוך מגמה, אשר מצליח להפתיע את כל המשקיעים. בהתאם לאמור, ימיו של האירו כמטבע המתחזק הינם ספורים, והדולר, הוא זה שצפוי לעלות.

מצורף לינק לצפייה בסרט (כולל תרגום לעברית).