כלכלוג

בעוד שעיני המשקיעים והעיתונאים מופנות אל ההתפתחויות במשבר באירופה, הם אינם שמים לב לדיפלציה במחוזותיהם, אשר ממשיכה להתחזק ולהעמיק.

מדד המחירים לצרכן ליבה בארה"ב עלה ב-0.9% בלבד ב-12 החודשים האחרונים - הרמה הנמוכה ביותר מזה 40 שנה. מדד המחירים לצרכן ליבה בגוש האירו עלה 0.8% ב-12 החודשים האחרונים, הרמה הנמוכה ביותר מאז החלה המדידה ב-1991. בספרד, אלופת העולם בכדורגל, עלתה ליבת מדד המחירים לצרכן בשנה האחרונה ב-0.1% בלבד, בעוד שבאירלנד ירדה ליבת מדד המחירים ב-2.7% באותה התקופה. גם ביפאן, אשר סובלת מדפלציה מזה למעלה מעשור, ירדה ליבת מדד המחירים לצרכן ב-1.6% בשנה האחרונה.

נתונים אלו, חמקו מעיני האנליסטים, אשר עדיין עוקבים בחשש מפני התפרצות אינפלציונית. המהלכים החריגים והקולניים, אשר יזם ה'פד' והבנקים המרכזיים, לצד הממשלות ותוכניות התמריצים שלהם, הביאו רבים מן המומחים להזהיר מפני עלייה בכמות הכסף ואפילו היפר-אינפלציה. אלא שהמשבר האחרון שונה מכל קודמיו, כרגיל, והוא בעל השלכות דיפלציוניות משמעותיות:

1. כל משבר כלכלי הינו דיפלציוני במהותו. העליה בביקוש לכסף מזומן, עקב החששות של פרטים ועסקים מעלייה ברמת אי-הוודאות, מהווה גורם שלוחץ את הביקוש למוצרים ושירותים, ומביא לירידה במחירם.
2. מכפיל הכסף יורד בקצב מהיר מכל אירוע בהסטוריה הפיננסית. הצרכנים צוברים מזומן בכדי להחזיר חובות, וכן בכדי לשרוד בתקופת אי-וודאות תעסוקתית שכזו. גם עסקים וחברות, צוברים מזומן בכמויות שיא, עקב היכולת להלוות בריבית נמוכה בשוק. הבנקים מצידם, אינם מוכנים להלוות לעסקים ולקוחות, עקב הסיכון הנתפס, ומעדיפים להשתמש בנזילות שמעניקים הבנקים המרכזיים בכדי לרכוש אג"ח מדינה (חסר סיכון לכאורה). דבר זה ביטל את תפקיד הבנקים כמתווכים פיננסיים, ובכך הביא להחלשות נוספת של מכפיל הכסף והתחזקות הדיפלציה.
3. עליית אמצעי היצור וההשקעות בנדל"ן ותשתיות צפויים ליצר לחץ מחירים דיפלציוני חזק כאשר הביקוש יחל לרדת. במהלך ה"התאוששות" האחרונה, עסקים וצרכנים התמנפו בצורה חדה בכדי לממן רכישת נדל"ן ואמצעי יצור. אשליית ההתאוששות, והכדאיות הכלכלית המדומה שנובעת מן הריבית הנמוכה, הביאו רבים לעודף השקעה. כאשר תחל הדיפלציה והביקוש ירד, צפויים אלו ללחוץ עוד יותר על המחירים כלפי מטה, בעוד החוב שנלקח ישאר גבוה, גבוה מידי, עד כדי פשיטת רגל.
4. הפיחות החד של האירו מול כל המטבעות הביא להפצת הדיפלציה מאירופה לכל העולם. העליה בכדאיות היצוא מאירופה על פני כל מתחרה ברחבי העולם, תביא לירידה בביקוש לתוצרת מן המדינות השונות ובכך לעליה באבטלה. זאת ועוד, המוצרים הזולים מאירופה יורידו מן הסתם את מדדי המחירים בארצות המייבאות וחוזר חלילה.
5. הפעילות הכלכלית-תעשייתית בסין מתקררת. הירידה החדה במחיר שירותי ההובלה הימית (בהתאם למדד BDI) והירידה של כ-20% במחירי הנחושת, מעידים שהפעילות הריאלית בסין איננה כפי שמעידים נתוני הצמיחה האחרונים. זאת ועוד, האמצעים הדיפלציוניים בהם נוקט הממשל הסיני במלחמתו בבועת הנדל"ן ישפיעו גם על הכלכלה הריאלית ויביאו להתחזקות הדיפלציה בסין ובעולם.
6. ירידה חדה בתוצר עקב קיצוצי תקציב של ממשלות ברחבי העולם. החלטת מדינות ה-G20 לקצץ סימולטנית במחצית את הגרעונות התקציביים עד שנת 2013 הינם מרשם בדוק לדיפלציה קשה ברחבי העולם. הירידה החדה הצפויה לביקושים תביא להתמוטטות ההכנסות של חברות, דבר שמצידו יביא דווקא לעליה בגרעונות הממשלתיים, עקב ירידה בהכנסות ממיסים.

מצב הרוח הדיפלציוני, אשר ממשיך להעמיק אינו ניתן לשינוי. בשלב זה השלטונות בעולם איבדו שליטה על המהלכים, ביחוד כיוון שהשתמשו בכל האמצעים שעמדו לרשותם כבר ב-2008. ההכרה במגמה השלטת יכולה מצידה לאפשר לממשלות להקל על הסבל הצפוי לכל המעורבים, באמצעות הכנת דרכי סיוע לאלו, שמן הסתם, יפלו בדרך.