כלכלוג

מתוך הסרט האלמותי - Matrix.

השוק על סף שבירה משמעותית. שבירת רמת 1040 במדד S&P500 תחזיר את הפאניקה לשווקים ותוביל לתחתית של 2009. משם, זה כבר משחק אחר…

משבר החובות בגוש האירו, אשר מגיע לשיאו בחודשים האחרונים, חייב את הממשלות ברחבי היבשת להציע ולאשר תוכניות קיצוצים שונות. "תוכניות צנע" קוראים להן העיתונאים והפוליטיקאים, כאשר בחלק מן המדינות מדובר על הורדה משמעותית של השכר ורמת החיים.

אלא שבאופן ציני, נראה שגרמניה הינה המרוויחה הגדולה מן המשבר הנוכחי:
1. החלשות האירו הביאה להוזלת היצוא של מדינות הגוש. אלא שבפועל, גרמניה הינה היצואנית המשמעותית מתוך גוש האירו, ולכן היא זו שתרוויח מכך בצורה הרבה ביותר.
2. כיוון ששאר המדינות בגוש האירו אינן יכולות לפחת את המטבע שלהן אל מול גרמניה, הרי שהן לא יכולות לשפר את התחרותיות שלהן מול היעילות והאיכות הגרמנית. בכך שומרת גרמניה על הפער שלה משכנותיה לגוש האירו, ואף מגדילה אותו עוד יותר, עקב גישתה לשווקים הבינלאומיים והיתרונות לגודל שנובעים מכלכלתה הגדולה.
3. החששות של המשקיעים מפשיטת רגל של מדינות בגוש האירו הביאה לבריחה לאיכות, כלומר, מכירת אג"ח של מדינות ה-PIIGS ורכישת אג"ח של ממשלת גרמניה. בכך הוזלו משמעותית עלויות המימון של הגרמנים, והיתרון של הממשלה והיצרנים בגרמניה רק גדל.

יתרונות אלו, לצד תוכניות הצנע של יתר השכנות, גורמות לחיזוק מעמדה של גרמניה בצורה משמעותית, ואפילו קיצונית בתוך גוש המדינות. על רקע ההיסטוריה האלימה של המדינות החברות בגוש בינן לבין עצמן, אין זה מן הנמנע שבעתיד מגמה זו עלולה להביא למתיחות ואפילו להתפרצויות אלימות.

הגרף היומי שלנו מציג מדד מוכר - Baltic Dry Index. המדד המתפרסם מידי יום, מציג מחיר משוקלל של הובלת מטען צובר בים.

המדד חשוב מאוד בהבנה של מגמות בסחר העולמי, וביחוד לגבי התפתחות הכלכלה בסין ובאסיה. עליה במחירי ההובלה רומזת על התרחבות פעילות הסחר ועימה הכלכלה והצמיחה. במהלך המפולת נפל המדד כ-90% ממחיר שיא כל הזמנים, דבר שמעיד על עומד המשבר שחווה העולם. מאז 2009, התאושש מחיר ההובלה הימית תוך שהוא משלש ואף יותר את מחירו מן התחתית של המשבר. אלא שגם לאחר התאוששות זו, מחיר ההובלה הימית לא הגיע לכדי מחצית ממחירה טרום המשבר.

הגרף המצורף מציג תבנית 'דובית' מסוג יתד, אשר שבירתה כלפי מטה מסמלת את חזרת המחירים למגמת ירידה. במהלך החודשיים האחרונים צנח מחיר ההובלה בצובר בכ-35%, שבר את הטווח התחתון של היתד, ובכך סימן את כיוון המגמה. ההשלכות לגבי הסחר העולמי, מן הסתם, ברורות…

כולנו כבר התרגלנו לקרוא המלצות של אנליסטים. חלקנו מתעמקים בהן יותר וחלקנו רק מרפרפים על הכותרת. מחקרים רבים נערכים באופן שוטף על התשואה המתקבלת במידה ונעקוב אחר המלצות האנליסטים בכלל או אנליסט ספציפי. מן הסתם המסקנות הן שהתשואה איננה מרשימה, ועל פי רוב נמוכה משמעותית מתשואת מדדי השוק.

הנקודה היא שהאנליסטים כמעט ואינם ממליצים על מכירת מניות. לא משנה מה מצב הכלכלה, מצב החברה, ועוד כהנה וכהנה, על פי רוב ההמלצות שנקבל לא יורו על מכירת הנייר.

מצורף גרף ממחלקת המחקר של בית ההשקעות Morgan Stenley המציג את אחוז המניות במדד S&P500, אשר ממוצע המלצות האנליסטים עבורן הוא "מכירה". הגרף מראה את מה שכבר הרגשנו בפנים, שאין המלצות מכירה. המלצות ה"מכירה" מן האנליסטים הינן ספורות מאוד, ועל פי רוב, אין קונצנזוס בין האנליסטים השונים על ההמלצה לגבי מניה שכזו.

ניתן כמובן לשער את הסיבות לכך (אחזקה לטווח ארוך, מבנה תמריצים לא מתאים, קשרי עבודה עם בעלי חברות, אופטימיות??, וכו'…), אולם בסופו של דבר הגרף מוכיח שלא כדאי להסתמך על אנליזות אלו לקבלת החלטות ההשקעה שלנו.

בלינק המצורף ניתן לראות 37 גרפים עדכניים מזויות שונות על מצב הכלכלה האמריקנית.
אז…האם הכיוון מעלה או מטה?

למרות הרגיעה בשבועיים האחרונים בשווקים, נראה שהדברים אינם כתמול שלשום, ובוודאי טרם חזרו לרמתם טרום המשבר. יתרה מכך, מספר אינדיקטורים כלכליים מעידים שמשהו רוחש מתחת לפני השטח…

ה'פד' של St. Louis מפרסם מדד 'לחץ' אשר משקלל כ-20 פרמטרים פיננסיים שונים הבוחנים את מצב השווקים בכל רגע נתון. שקלול הפרמטרים קובע ערך מספרי המעיד על רמת ה'לחץ' בשוווקים הפיננסים, ומהווה אינדיקטור מוביל בפני עצמו לכיוון שוק המניות והכלכלה.

להלן חלק מן הפרמטרים:
- תשואת אג"ח ממשלת ארה"ב לשנתיים, 10 שנים ו-30 שנה
- תשואת אג"ח קונצרני מדורג
- מרווח התשואה בין אג"ח ל-10 שנים והתשואה על שטרי חוב ל-3 חודשים של הממשל
- Ted Spread
- תשואת אג"ח מדינה בשווקים מתעוררים
- מדד ה-VIX על שוק המניות
- ציפיות האינפלציה בארה"ב

כפי שניתן לראות, המדד משקלל פרמטרים מוכרים וידועים לכלל המשקיעים. עפ"י הגרף שלעיל נראה שמשהו החל להתבשל בתקופה האחרונה, והוא טרם הסתיים.

מעניין לציין, שבעוד שה-TED SPREAD (הפער בין ריבית בין-בנקאית להלוואות דולריות והריבית של שטרי חוב קצרים של הממשל), אחריו עוקבים הרבה משקיעים בכדי לזהות שינוי כיוון בשווקים הפיננסיים, חזר במהלך 2009 לרמתו טרום המשבר, הרי שמדד ה'לחץ' לא חזר לתחתית. מבחינת מדד ה'לחץ' המשבר הנוכחי לא הסתיים, וכעת החל שלב חדש באבולוציה שלו…

כתבה מן העיתון האוסטרלי Heraldsun מצטטת את המשקיע Jeremy Grantham מבית ההשקעות GMO, אשר קובע ששוק הדיור האוסטרלי מציג מאפיינים של בועה.

על פי גרנתהם, הפרמטר לקביעת הערך הכלכלי של בית מגורים הינו היחס בין מחיר הבית להכנסה השנתית של משפחה. יחס סביר הינו כאשר מחיר הדירה עומד על פי 3.5 מסך ההכנסה השנתית המשפחתית. כאשר המחירים מתנפחים לממדי בועה, היחס שלעיל מגיע עד כדי פי 7.

בישראל השכר הממוצע למשפחה בה שני ההורים עובדים עומדת על כ-17 א' ש"ח ברוטו בחודש. בהתאם לכך, מחיר דירה אמור להיות בטווח של 700-1200 א' ש"ח, בכדי שהמחירים בשוק הדיור יחשבו הגיוניים. עפ"י הלמ"ס מחיר דירה ממוצעת ברבעון 1 של 2010 הינו 957 א' ש"ח, כלומר, עדיין לא התפתחה בועה בשוק הנדל"ן המקומי.

השבוע התפרסם שמחיר ארוחת צהריים עם וורן באפט נקבע על 2.63 מיליון דולר,שיא כל הזמנים. מידי שנה נערכת מכירה פומבית באתר EBAY של ארוחת הצהריים עם ה-אורקל מאומהה, כאשר ההכנסות נתרמות לצדקה.

מצורף גרף מחיר ארוחת הצהריים כפי שנקבע לאורך השנים.

ב-2008 נקבע השיא הקודם על סך 2.11 מיליון דולר ע"י מנהל השקעות מ-סין. מעניין לציין ששיא זה נקבע בעת שמדדי המניות סיימו את הגל המתקן למפולת שהחלה עוד בסוף 2007, כאשר האופטימיות חזרה לשרור בשווקים. מספר שבועות לאחר מכן, התפתחה מפולת רבתי על רקע פשיטת הרגל של בית ההשקעות ליהמן. יתרה מכך, השיא החדש במחיר הארוחה מייצג את השיא באופטימיות של המשקיעים, וזאת למרות שמדדי המניות בארה"ב לא הגיעו למחיר שיא חדש. מצב זה אופייני לגל מתקן, לפני שהמגמה הראשית מתחדשת, ובמקרה זה - ירידות.
האם גם כעת יתחדשו הירידות לכדי מפולת?

כולם עוקבים בדאגה אחר משבר החוב באירופה. כלכלנים ומשקיעים מצטטים נתוני חוב של מדינות במערב אירופה, וכעת גם במזרח אירופה. אלא, שכולם מתייחסים בביטול למצב החוב של ממשלת ארה"ב. ובכן, מצבה נורא.

בגרף המצורף, ניתן לראות שיחס החוב להכנסות של הממשל הגיע ב-2009 ל-396% והוא צפוי להמשיך ולעלות ב-2010. נתון זה חשוב מאוד, על רקע הטענה שהכלכלה מתאוששת. ובכן, בכלכלה משתפרת ההכנסות ממיסים עולות, וחלקה של הממשלה בעוגת התמ"ג יותר. במצב זה, יחס החוב להכנסות יורד (ולא עולה), כפי שניתן לראות בגרף.

זאת ועוד, מדאיג ביותר הוא הקצב בו החוב גדל, והמספרים העצומים בהם מדובר. ב-2005 החוב היה נמוך מ-5 טריליון דולר, בעוד שכיום הוא 10 טריליון. החוב של הממשל צפוי להגיע בסוף העשור הבא עד כדי 20 טריליון דולר, כ-150% מן התמ"ג, וככל הנראה פי 10 מן ההכנסות.

נתונים אלו מוכרים, אולם השוק והכלכלנים מעדיפים להתעלם מן המצב. ארה"ב לא תוכל להדפיס דולרים בכדי לשלם את חובותיה, וככל הנראה, ה"סבא" של כל המשברים ממש מעבר לפינה….

פוסט מעניין מאוד מן הבלוג The Big Picture מציג מדד חשוב המשווה בין דרך החשיבה של משקיעים מוסדיים ופרטיים. כמעט ואין מידע על דרך החשיבה והאופן שבו משקיעים מוסדיים בוחנים את מצב השווקים. אמנם ישנם פרמטרים כאלה ואחרים שבתי ההשקעות מפרסמים, אולם אין נתון אגרגטיבי על דרך החשיבה של המשקיע המוסדי.

מסתבר שאונ' Yale עורכת סקר קבוע הבוחן את מידת הנכונות של המשקיעים השונים להגדיל את החזקותיהם בשוק המניות בתקופה של ירידות. נכונות זו, הינה מדד מייצג לאופטימיות שחש המשקיע, כשהוא מעריך שהירידות לקראת מיצוי, והשוק בדרך לגל עליות משמעותי.

על פי המדד המצורף, ניתן לראות שהמוסדיים נעשו אופטימיים יותר מאז פרוץ המשבר הנוכחי. למרות הירידות החדות ב-2008, נראה שהמשקיעים המוסדיים מעריכים שהשווקים סיימו תיקון משמעותי והם מצויים בשוק שורי. מידת האופטימיות של המשקיעים המוסדיים בשיא כל הזמנים, כשהם מוכנים יותר ויותר לנצל כל גל ירידות בכדי להגדיל את אחיזתם בשוק.

מעניין לציין שהמשקיעים הפרטיים שנכוו קשות במפולת האחרונה, הפכו יותר זהירים. האם זו שאלה של תמריצים שונים, כשהבונוס למשקיע המוסדי גדול ככל שהוא משיג תשואה גבוהה יותר, וממילא לא נפגע בעת הנפילות? האם המשקיעים המוסדיים יודעים יותר על השוק מאלו הפרטיים?
מעניין, לא??