כלכלוג

הירידות האחרונות מסמנות את תחילתו של השוק הדובי בשווקים שונים, ובהם יוון, איטליה, פורטוגל, ספרד. גם מדד ה-Eurostoxx50, המרכז את 50 החברות המובילות באירופה נראה כאילו קבע תקרה כפולה והוא כעת שופל מחדש. שווקים דוביים אלו צפויים ליפול חודשים רבים, לשפלים עמוקים מאלו של 2008.

ביתר השווקים, עדיין לא ברור האם אנו בתיקון לקראת גל העליות האחרון בראלי הנוכחי, או שמא הסתיים הראלי, וגם כאן החל השוק הדובי. מדד הדאו-ג'ונס השלים תיקון 2/3 לגל הירידות והוא בשל להיפוך מגמה, אולם עדיין יש להמתין לאישורים נוספים.

ושוב כמו שעון, פורסם השבוע המכתב הרבעוני של Jeremy Grantham מבית ההשקעות GMO.

מספר נקודות למי שמתקשה לקרוא את כל המאמר הארוך (14 עמודים):
1. השוק יקר מידי, הרבה מעבר לערכו הכלכלי.
2. השוק יכול להמשיך ולעלות עקב התמריצים המוניטריים, אשר צפויים להמשך עוד זמן רב.
3. רוב התשואה צפוייה להגיע מן השווקים המתעוררים, שם צפויה להתפתח הבועה הבאה.
4. גם משקיעי ערך לטווח הארוך חייבים ללמוד לתזמן את השוק.

מצורף גרף המציג את ההסתברויות השונות של השוק להמשיך ולעלות או לרדת בצורה כזו או אחרת. מאמר מרתק, כרגיל…

בגרף המצורף ניתן לראות את דירוג המדינות המובילות לפי הסיכוי שלהן לפשוט רגל בשנים הקרובות. הסיכוי נקבע עפ"י רמת החוב הציבורי והפרטי, שיעור הגירעון התקציבי, סך חובות שאינם מופיעים במאזנים (כגון: ביטוח לאומי, חוב בריאות ופנסיה תקציבית), שיעור החובות הנקובים במטבע זר וההסטוריה של המדינה לגבי ההתמודדות עם משברי חוב. בהתאם לחישוב זה, איסלנד ו-לטביה מופיעות עם 100%, כיוון שכבר פשטו רגל במהלך 2008.

בהתאם לחישוב זה, למרות שהתקשורת מתרכזת במשבר היווני, הרי שמצבה של אירלנד הוא הגרוע מכולן, והסיכוי שלה לפשוט רגל בעתיד הקרוב הוא המשמעותי ביותר.

1. שכר הבכירים - הבונטון כיום הוא להתעמר בשכר הבכירים, אשר הגיע לאחרונה בישראל אל מעל רף מיליון ש"ח לחודש. פוסט בנושא מנסה להתמודד עם הסיבות הפסיכולוגיות-פיננסיות למגמת העלייה בשכר הבכירים ברחבי העולם.

2. גרנתהם מדבר - Jeremy Grantham מבית ההשקעות GMO מדבר על הבועות החדשות שיוצר ה'פד' באמצעות המדיניות המוניטרית ה-אולטרה מרחיבה בשנתיים האחרונות.

החוב של ממשלת ארה"ב הולך וגדל מידי דקה. ממש כרגע עומד החוב על 12.7 טריליון דולר, והוא צומח כל דקה בכ-3 מיליון דולר נוספים. הגירעון התקציבי יגיע השנה אל כ-1.5 טריליון דולר, שהם כ-10% מן התוצר של כל המדינה הגדולה הזו.

בפני הממשל עומדות כיום 3 אפשרויות, בהנחה שהממשל רוצה לעמוד בהתחייבויותיו:
1. להעלות מיסים.
2. לקצץ בהוצאות.
3. לבקש מנגיד ה'פד', ברננקי, להדפיס דולרים בכמות שתכסה את החובות, ולשלם לכולם.

לכאורה, האופציה השלישית היא הפשוטה מכולן. אמנם בדרך זו ערך הדולר ירד, כיוון שתהיה כמות עצומה של "ירוקים" במערכת, וכן תיווצר אינפלציה גבוהה שתיפגע בשכבות החלשות. אולם, ע"י אפשרות זו פוליטיקאים לא יצטרכו לקבל הכרעות קשות ולא פופולריות, והחוב העצום יעלם בבת-אחת. הרבה כלכלנים ממליצים לממשל לבחור בדרך זו, או ב-וריציה אחרת של אפשרות שכזו, כמו תוכניות תמריצים ענקיות נוספות וכדומה.

אלא שהמציאות איננה כה פשוטה. בעדותו לפני ועדת הקונגרס בשבוע האחרון, נשאל ברננקי על הנושא, והוא ענה בפשטות, ש"דרך זו לא תפתור את בעיותיה של ממשלת ארה"ב, כיוון שמרבית התחייבויותיה הינן צמודות למדד המחירים לצרכן". ככל שהאינפלציה עולה, חובותיה של הממשלה לביטוח לאומי וביטוח בריאות תופחים, ולכן הפיתרון שלעיל איננו אפשרי.

מצורף גרף מספר התקציב של הקונגרס המציג את צפי התפתחות החוב הממשלתי בעתיד. ניתן לראות את משקל הביטוח הלאומי והרפואי מסך החובות, כך שהחשש מאינפלציה הינו משותף לממשל ולאזרחים כאחד.

עכשיו כשברור שהדפסת כסף איננה יכולה להיות פתרון לבעיית החוב, נותר אובמה עם שתי האפשרויות הקשות האחרות: קיצוצים ומיסים. שתי אפשרויות אלו שאינן פופולריות, צפויות להעמיק את הלחצים הדיפלציוניים, לפגוע בכלכלה החלשה ממילא. בואו לא נקנא באובמה…

אתמול העבירה הרשות לניירות ערך בארה"ב כתב תביעה כנגד בית ההשקעות Goldman-Sachs עקב הונאת משקיעים. במילים פשוטות, אנשי ההשקעות של גולדמן, אספו, לכאורה, ערימת נכסים, אשר להערכתם אינם שווים את ערכם הסחיר באותו הזמן, וארזו אותם במוצר הקרוי CDO Abacus 2007. לאחר שהכינו מצגת יפה, הם הפיצו את המוצר למשקיעיהם ברחבי העולם, ומן הצד השני מכרו, לכאורה, בחסר את ה-CDO, מתוך הערכה שמחירי הנכסים במוצר יקרסו בתקופה הקרובה.

מצורף המצורף Abacus 2007 למתעניינים.

30036962-Abacus-2007-Ac1-Flipbook-20070226

ככל שעובר הזמן, חוסר האמון של הציבור, המשקיעים והרגולטורים במערכת הפיננסית של וול-סטריט, ובראשה היהלום - Goldman Sachs, ילך ויגבר. למי שרוצה להעמיק במגמה זו מוזמן כרגיל לאתר הנאצה של גולדמן.

נאום מרתק של הכלכלן הראשי לשעבר של Bank of International Settlements - BIS, לגבי הסיבה למשבר האחרון. לטענת William White, הסיבה העיקרית הינה קצרות הראות של הכלכלנים, אשר לא כללו את עומס החוב שהצטבר לאורך השנים, והשלכותיו על הכלכלה ומחירי הנכסים.

באותו עניין, פוסט חשוב מן הבלוג CreditWritedowns, אשר מונה את הסיבות להתפרצות המשבר האחרון, והשלכותיו על המשך התנהלות הכלכלה:

1. חוסר ההתחשבות של המודלים הכלכליים בעומס החוב שהצטבר אצל הפרטים והפירמות.
2. רמות המינוף העצומות שלקחו על עצמם כל המשתתפים: בהתחלה הבנקים, הצרכנים והחברות, וכעת הממשלות.
3. ההשלכות ההרסניות של מגמת ירידת הריבית בעשורים האחרונים.
4. הוכחות שהאפקטיביות של תוכניות תמריצים הולכת ודועכת.
5. עומק המיתון כגודל החוב ומידת הקטנת המינוף.

פוסט מרתק, אם כי קצת ישן (2008), מציג את המחלה הבסיסית של הכלכלה המערבית - The Anglo Disease.

בעשורים האחרונים הצליח הסקטור הפיננסי להוון את תזרימי המזומנים הנובעים מהשקעות שונות, ובכך לקצור רווחים מיידיים עצומים. מגמה זו הפכה את הסקטור לצומח ביותר מבין כל תחומי הכלכלה, כשהוא שואב ומרוקן את הכלכלה מכישרון, הון ומשאבים.

יתרה מכך, הפיננסיירים שמים את הדגש על רווחיות הפירמה בלבד, כאשר עובדים ושכרם הוא הוצאה בלבד, שיש לפעול לצמצומה ככל האפשר. דבר זה הביא לקיפאון בשכר הריאלי מזה שנים ארוכות, בעוד ערך הנכסים מזנק. כך נוצרה הכלכלה של העשור האחרון ללא אינפלציה ועליה במחירי המניות, אג"ח ונכסי נדל"ן. מובן שקיפאון בשכר מביא לגידול בחוסר השיוויוניות בחברה, והופך את הכלכלה לפחות יציבה.

כיוון ששכר העובדים קפא, המציא הסקטור הפיננסי את המינוף והאשראי, וזאת בכדי לעודד אזרחים לצרוך מעבר להכנסתם, ובכך להמשיך ולנפח את מחירי הנכסים שבבעלותם. מגמה זו הלכה ותפחה ככל שרמת המינוף עלתה, עד שהגיעה לרמה שאיננה יציבה עוד.

זו "המחלה המערבית" אשר הביאה את הכלכלה העולמית לחוסר יציבות. רמת המינוף בפרוץ המשבר לא ירדה, אלא הוחלפה בחובות ריבוניים, אשר הינם זולים יותר, וככל הנראה קלים יותר לניהול. עם זאת, רמת החוב הנוכחית, איננה ניתנת להחזר, ולכן חוסר היציבות של הכלכלות השונות בעולם בתקופה זו.