כלכלוג

זקן השבט, Paul Volcker, מי שהיה נגיד הבנק המרכזי בשנות השמונים, וכיום יועצו של אובמה, הוא האדם שעומד מאחורי יוזמת החקיקה של הנשיא כנגד הבנקים הגדולים.

בצעד חריג פרסם אתמול וולקר מאמר ב-The New York Times ובו הוא מסביר את ההיגיון של יוזמת החקיקה המדוברת, והדרך למימושה.
מומלץ…

Barry Ritholtz הציג היום אינדיקטור חדש ומעניין למצב הכלכלה האמריקנית.

האינדיקטור מוצג ע"י הבנק המרכזי של איזור שיקגו, וקרוי Chicago Fed's National Activity Index, ובקיצור CFNAI. האינדקס משקלל רשימה של 85 פרמטרים כלכליים מרחבי ארה"ב, ובכך מציג תמונה מהימנה של מצב הכלכלה הגדולה בעולם. מצורף גרף של האינדיקטור מאז שנת 1967, וכן ממוצע נע של 3 החודשים האחרונים שלו.

כאמור, קריאה חיובית של האינדקס מציגה צמיחה מעל הממוצע, בעוד קריאה שלילית מציגה צמיחה מתחת לממוצע. בנוסף, קריאה מתחת למינוס 0.7 מעידה שהמשק האמריקני נכנס למיתון, בעוד ששתי קריאות מעל פלוס 0.7 מעידות על לחצים אינפלציוניים.

על פי הגרף המצורף, ניתן לראות שמאז חודש ספטמבר האינדקס נע בטווח מינוס 0.5 עד מינוס 0.8, דבר שמעיד שהכלכלה האמריקנית עדיין לא החלימה מן המשבר. נתון זה הינו חשוב, בייחוד על רקע נתון התמ"ג המדהים שפורסם היום, ממנו עלה שהתמ"ג בארה"ב צמח ב-5.7% ברבעון הרביעי (בקצב שנתי). מעניין יהיה לעקוב אחר האינדקס הנ"ל ככל ששנת 2010תתפתח…

מצורף קישור לעבודה שפרסמו לאחרונה 2 הכלכלנים Reinhart & Rogoff מארה"ב, אשר מציגה את הקשר האמפירי בין שיעור הצמיחה לרמת החוב הציבורי.

בעבודתם זו, אספו השניים כ-3700 תצפיות שנתיות לגבי שיעור החוב ביחס לתוצר של כ-40 מדינות, שיעור האינפלציה ושיעור הצמיחה, וניסו לעמוד על הקשר בין השלושה. הנתונים נאספו ממקורות רבים, כיוון שלא היה גורם אחד שאסף את הנתונים הללו בשנים עברו. לגבי חלק מן המדינות, הנתונים הינם משנת 1790 ועד ימינו, דבר שהוא מרשים מאוד בפני עצמו.

המסקנות שהתקבלו הינן מעניינות, ואמורות להוביל לחקירה נוספת בכיוון זה:

1. ברמות חוב ציבורי נמוך, לא קיים קשר בין יחס החוב לתוצר לבין שיעור הצמיחה. אלא, כאשר היחס האמור עולה מעל 90% (בממוצע בין מדינות שונות), הופכת הצמיחה לשלילית באופן מובהק, בעוד שיעור האינפלציה מזנק. (מצורף גרף לגבי ארה"ב המדגיש נקודה זו. רמת החוב הציבורי ביחס לתוצר בארה"ב עברה כבר את רף 80%, ומתקרב במהירות לרף 90% הקריטי. בישראל מדובר על 78% בלבד בשלב זה). כאשר שיעור החוב הציבורי ביחס לתוצר עובר את רף 90%, נוצר משבר אמון בין המדינה לבין המשקיעים שהלוו למדינה, דבר שמתבטא בעלייה בפרמיית הסיכון, ובעלויות גיוס ההון של המדינה, דבר שמכביד על התנהלותה ומביא לבסוף להתכווצות הכלכלה.

2. המסקנה לגבי המדינות המתפתחות דומה לזו שלעיל, למעט העובדה שמדובר ביחס שבין סך החוב החיצוני לתוצר, ולא ביחס בין החוב הציבורי לתוצר.

3. עליה ברמת החוב הציבורי בתקופות שלום הינה דביקה יותר, וקטנה יותר לצמצום, מאשר עליה בחוב הציבורי בעיתות מלחמה.

מצורף המכתב הרבעוני למשקיעים של Howard Marks, אחד ממנהלי ההשקעות הותיקים בוול-סטריט, המנהל את חברת Oaktree Capital Management, אשר מנהלת למעלה מ-60 מיליארד דולר.

כאחד המשקיעים הותיקים, תמיד חשוב ומעניין לקרוא את זוית הראיה שלו על הכלכלה האמריקנית, וההשלכות על אופן ההשקעה. במכתבו הפעם Howard אינו מנסה לתת תחזית כלשהי, אלא סוקר את הנושאים המהותיים, אשר צפויים להשקיע על הכלכלה האמריקנית בפרט, והגלובלית בכלל:

1. הפער בטווח הקצר בין גודל הראלי בשוק ההון לביצועי המאקרו החלשים של הכלכלה.
2. הסתמכות היתר של הכלכלה על תוכניות התמריצים הממשלתיות, ומה צפוי בסיומן.
3. השפעת שיעור הריבית הנמוך לאורך זמן על מחירי הנכסים, והחלטות ההשקעה של הציבור.
4. התפתחות הצריכה הפרטית לאור שינוי הטעמים ועומס החובות.
5. המשבר בשוק הדיור והנדל"ן המסחרי, והשפעתו על יציבות הבנקים.
6. התנפחות הגרעונות של מדינות, מחוזות וערים, ודרכים להתמודדות.
7. המשך הצמיחה בסין והיחסים הדואליים בין המעצמות סין וארה"ב
8. שוק העבודה הקפוא וההשלכות לטווח הארוך
9. התחרותיות הבינלאומית לאור הצורך בהגברת היצוא לשם חיזוק הצמיחה
10. התפתחות לחצים אינפלציוניים לאור המדיניות המוניטרית המרחיבה והצריכה הפרטית החלשה.
11. הכעס הציבורי כלפי בנקי ההשקעות ושכר המנהלים.

בסיכום המכתב, קובע Howard Marks, שהכלכלה שאפיינה את השנים 1992-2007 לא תחזור בעתיד הנראה לעין, ועל המשקיעים והאזרחים להתכונן לכלכלה ואורח חיים מסוג אחר…

Howard Marks Fourth Quarter 2009 Memo

מצורף גרף אינדקס קרנות ה-REIT (נדל"ן מניב) הנסחרות ב-NYSE.

מעניין לראות שלאורך השנים נסחר האינדקס בתעלות מסחר צרות המסמנות בקלות את כיוון המגמה. שינויי מגמה מתרחשים באינדקס כל אימת שתעלת המסחר נפרצת בצורה מוכחת.

הירידות ביומיים האחרונים הביאו לפריצה ראשונה של תעלת המסחר האחרונה, זו שלוותה את האינדקס מאז ההיפוך בחודש מרץ 2009. האינדקס השלים תיקון שליש מגל הירידות שקדם לו, ובמובן זה הוא בשל להיפוך מגמה, ולחזרה למגמה הראשית - ירידות.
במידה ופריצה זו תישאר גם בימים הקרובים, הרי שיש בכך סימן לשינוי מגמה מהותי.

מצורף תרשים מתוך ספר התקציב של הקונגרס המציג את תחזית הגרעונות של המדינות בארה"ב. הגירעון הינו הפער שבין תחזית ההכנסות וההוצאות של המדינות השונות.

שימו לב למספר המדינות בהן הגירעון מעל 20% (18 מדינות, מהן 8 מדינות מעל 25%). המשמעותית מכולן כאמור היא קליפורניה, המהווה בגודלה את הכלכלה ה-7 בגודלה בעולם.

גרעונות אלו יסגרו רק באמצעות קיצוצים דרמטיים בשירותים שמעניקות המדינות לתושביהן, לצד העלאת מיסים חדה. פעולות אלו צפויות להעמיק את האבטלה ולחזק את הלחצים הדיפלציוניים במדינה.

החלק המעניין בסיפור הזה הוא כמובן מחוייבות הממשל לסייע למדינות, לערים ולמחוזות בארה"ב. רבות מן הישויות המקומיות הללו הנפיקו אג"ח בסכומים ענקיים, כאשר המשקיעים מניחים שהממשל יבוא לעזרתן בשעת צרה. אלא שהגרעון הפדרלי התופח, לצד חוסר האמון מצד שוק ההון, יקשו מאוד מאוד על הממשל לעמוד במחוייבותו זו שלעיל.

1. המגאזין The Business Insider הגדיר את 15 האסונות הכלכליים היקרים ביותר, שיכולים להתרחש בעשור הקרוב:



2. בנוסף הגדיר המגאזין גם את עשרת הסיכונים הגיאופוליטים שמאיימים על האנושות בשנה הקרובה:

המשפט שבנושא מיוחס לכומר של העיר הטרויה, כשניסה להזהיר את אנשי העיר, שלא להכניס את סוס העץ הענק, שהותירו היוונים מאחוריהם, אל בין החומות.

השבוע העניקו היוונים "מתנה" לחבריהם מן האיחוד האירופי. שר האוצר היווני הציג את יעדי התקציב של הממשלה, בו הם מתכננים לצמצם את הגירעון התקציבי מ-12.7% כיום לכדי 2.8% בסוף 2012. הקבינט היווני התחייב לתוכנית קיצוצים אגרסיבית במגזר הציבורי, לצד חקיקה דרמטית שצפויה לפגוע בתשלומי ההעברה שמבצע הממשל ועליה בשיעור המס במדינה.

אלא, שבמצבה הנוכחי, לממשלה היוונית אין את הכוח הפוליטי לממש את ההבטחות הללו. ראשי האיחוד, ובראשם הנגיד טרישה, עדיין מאמינים שיוון יכולה לממש את הבטחותיה שלעיל, ולכן אינם מבצעים פעילות מונעת כלשהי, אלא ממשיכים להלוות לבנקים היוונים ולממשלה ביוון, ורק מפעילים לחץ מסויים בנושא. כמו שראשי המערכת הפיננסית בארה"ב לא זיהו את משבר הדיור המתפתח בתוך ארצם, כך כעת, אף אחד אינו מזהה את חומרת המשבר המתפתחת ביוון ובייתר חברותיה ל-PIIGS (פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון, ספרד).

סופה של טרויה מן האודיסיאה כבר ידוע…

היום פרסם ג'י.פי. מורגן, ענק הבנקאות, את דוחותיו לרבעון הרביעי של 2009. הבנק דיווח על זינוק של פי 4 ויותר ברווחיו הרבעוניים אל מעל 3.3 מיליארד דולר. בעקבות התוצאות צפוי הבנק לחלק לעובדיו בונוס שנתי בסכום שיא שעובר את הבונוסים של שנת 2007.

אלא שכאמור, אין צורך להתפעל מן המספרים הללו. הרווחים והבונוסים הם תוצאה של פעילות הממשל וה'פד' להצלת הבנקים על חשבון המערכת הבנקאית:
מחד, ה'פד' הוריד את הריבית ל-0%, תוך שהוא מלווה כסף לכל דורש. כך יכלו הבנקים הגדולים ללוות ללא הגבלה בריבית אפסית, לרכוש אג"ח של ממשלת ארה"ב ב-3% ריבית ובסיכון מזערי.
מאידך, הממשל העביר בחקיקה אישור לחשבונאות יצירתית, אשר מאפשרת למנהלי הבנקים לשערך את נכסיהם על פי רצונם (פחות או יותר) ולא לפי שווי השוק. כך יכלו הבנקים לדחות את ההכרה בהפסדים ומחיקות של מיליארדי דולרים ממאזניהם.

תוכנית זו של הממשל וה'פד' הינה בהתאם למודל היפני, בו בנקי זומבי נתמכו לאורך שנים, ובניגוד למודל השוודי, בו נאלצו הבנקים להכיר מיידית בכל הפסדיהם, למחוק מיליארדים ולגרום להפסדי ענק למחזיקי האג"ח ובעלי המניות. בשיטה היפנית המשבר נמשך שנים ארוכות, בעוד בשיטה השוודית, המערכת הבנקאית החדשה חזרה לתפקד במהירות יחסית.

נקודה מעניינת הינה רמת השיא של הבונוסים בבנקים הללו. למרות שמניות הבנקים לא חזרו לשיאן מ-2007, המרוויחים הגדולים הינם בנקאי ההשקעות והסוחרים השונים שגוזרים קופון ענק על חשבון בעלי המניות. חשוב להבין שרמת הבונוסים מעידה על האופטימיות הרבה של המנהלים בבנקים, אשר בטוחים שגם בשנים הבאות יוכלו לשחזר את השנה הנוכחית, ולכן נאלצים לשלם סכומים שכאלה כהוצאות שכר. מעניין יהיה לראות את רמות הבונוסים כשכולם יתעוררו מן האופוריה הנוכחית…

מצורף אינדקס הדובים, באדיבות Fallstreet.com
תחייכו…