כלכלוג

בידיעה מן השעות האחרונות התברר שההנפקה היומית בסך 42 מיליארד דולר של אג"ח ממשלת ארה"ב עברה ללא בעיות ונספגה בשוק בלא עליה בתשואה.

ידיעות דומות התקבלו במהלך כל השנה בהן גייס הממשל למעלה מ-1.8 טריליון דולר, בכדי לממן את הגירעון התופח שלו, וזאת מבלי עליה כלשהי בתשואת האג"ח. נשאלת השאלה, מי באמת הלווה כל כך הרבה כסף לממשלת ארה"ב?

מאמר מרתק בנושא מנסה למצוא את בעלי ההון שהלוו את הכסף הגדול הזה לממשל, ולא מצליח.
על פי המידע הרשמי, משקיעים זרים, כלומר סין, יפאן ומדינות ערב קנו בכ-700 מיליארד דולר אג"ח של הממשל - גידול משמעותי משנת 2008. עוד כ-286 מיליארד נרכשו ע"י ה'פד' עצמו, כחלק מתוכנית ה-QE שלו להורדת שיעור הריבית להלוואות. לבסוף נותרו עוד כמעט 600 מיליארד דולר, אשר לא ברור מי הרוכש, מאילו מקורות בא הכסף, ולמה בכלל לעשות זאת?

הכותבים, מבית ההשקעות Sprott קובעים שהתנהלות הממשל הינה בפירוש הונאת פונזי, וסופה לקרוס, כמו כל הונאה דומה.

רבות נכתב על שיעור החוב התופח של המממשל האמריקני. אחת הסיבות העיקריות לכך הינה כמובן הריבית שהלכה וירדה במהלך 30 השנים האחרונות, ובכך איפשרה לאזרחים ולממשלות במדינות המפותחות להגדיל את רמת המינוף שלהם עוד עוד.

אלא שכעת הגיעה הריבית למגבלת ה-0%, ממנה היא יכולה כאמור רק לשוב ולעלות. במצב חדש זה, שבו שיעור הריבית צפוי להמשיך ולעלות, שיעור המינוף הנוכחי איננו בר-קיימא, ואנו צפויים להודעות רבות של חדלות פרעון בקרב אזרחים, חברות ואף מדינות שונות.

מדדים נפוצים למדידת שיעור המינוף של מדינות הינו היחס בין החוב הציבורי של המדינה לתוצר הגולמי. בישראל של 2009 נתון זה צפוי לעמוד על כ-78%, וב-יוון הוא כבא מעל 100%. מדד אחר הוא יחס סך החובות במדינה לתוצר, כך שהוא כולל את כל המינוף במדינה. בארה"ב יחס הגיע השנה לכדי 300%!!!

מדד נוסף ומעניין הוא יחס החוב הממשלתי לתקבולים השנתיים של הממשלה. מצורף גרף של היחס הנ"ל לגבי ממשלת ארה"ב. ניתן לראות איך היחס גדל מ-1 ועד פי 6 כיום, כלומר, סך החוב הממשלתי מגיע לכדי פי 6 מתקבולי המיסים, האגרות, הדיבידנדים ושאר ההכנסות של הממשל. מעניין לראות שיחס זה גדל ככל שהריבית ירדה. כפי שנאמר לעיל, כעת כשהתשואה הנדרשת ע"י המלווים נמצאת במגמת עליה, יחס חוב זה יעיק מאוד מאוד על הממשל והאוכלוסיה בארה"ב.

חברת המחקר Bespoke Investment Group מציגה 12 תחזיות של הבלוגרים הכלכליים המובילים בארה"ב לגבי ביצועי שוק ההון בשנת 2010.

התחזיות ממוקמות לכל אורך ספקטרום ההשקעות, ואין כיוון ברור. מעניין מאוד מאוד…

1. שוק המניות יקר מידי - הבלוג Finanacial Armageddon מסביר מדוע שוק המניות התנתק מן המחיר הכלכלי הראוי שלו, וכעת הוא OverValued, Overbought, Overbullish. לקרוא ולחשוב…

2. המאפיינים של שפל כלכלי - הבלוג zFacts.com פורס מאפיינים שונים של שפל כלכלי. ממכפיל הכסף שהולך ודועך, האבטלה שעולה, שיעור החיסכון שמנסה לחזור לפסים של נורמליות, פעילות ה'פד' ועוד…

פוסט מרתק, וקצת ארוך, מתוך הבלוג Credit Writedowns מסביר בצורה בהירה את ההבדל בין מיתון מחזורי לשפל כלכלי, ומה המשמעויות למצבנו הנוכחי.

להלן עיקרי הדברים:

1. מיתון הינו בעיקרו עודף מלאי שנוצר עקב חוסר הערכה נכונה של היצרנים את הביקושים. שפל כלכלי בעיקרו הוא עניין של מאזן נכסים והתחייבויות. הסקטור הפרטי צבר חובות ברמה שאינו יכול לשרתם, דבר שהוביל למשבר הפיננסי ב-2008.

2. ההשפעות של המשבר הפיננסי מותנו משמעותית ע"י תוכניות התמריצים והנזילות שהוזרמה לשווקים.

3. התערבות הממשלות הביאה לצמצום הירידה במחירי הנכסים (נדל"ן, מניות ואג"ח), ובהמשך אף לעליות מחירים. דבר זה הוביל לתחושה המוטעית שמדובר בהתאוששות יציבה ברת-קימא.

4. עודף החובות של הסקטור הפרטי והלימות ההון הנמוכה של המערכת הפיננסית העולמית טרם נפתרו, ויחזרו להשפיע לכשיפוגו תוכניות התמריצים השונות. הנטיה הטבעית של צרכנים וחברות הינה לצמצום רמות החוב, דבר שיביא לירידה מתמשכת בביקושים. הממשלות ינסו למלא חלל זה תוך הגדלת הגרעונות והחוב הציבורי.

5. הגירעונות הגדולים יחייבו את הממשלות להפסיק את תוכניות התמריצים בעתיד הקרוב, דבר שיביא ליציאת מיתון חדש, עמוק מקודמו. ככל שנתוני ההתאוששות של המשק האמריקני בתקופה הקרובה יהיו טובים יותר, כך יגדל הלחץ לצמצום הנזילות ותוכניות התמריצים של הממשל, דבר שיביא להתחזקות הדולר ועליית תשואות באגרות החוב.

6. השווקים צפויים למספר תקופות מיתון בשנים הקרובות, כפונקציה של מעורבות הממשלות בכלכלה ומידת הנזילות שיוכלו הבנקים המרכזיים להמשיך ולהזרים לשווקים.

מצבה של אוקראינה הולך ומחמיר. המדינה שנפגעה קשות מן המשבר האחרון, מצויה כעת בשלהי נסיון התאוששות מן המיתון הכבד שפרץ במדינה במהלך השנתיים האחרונות. ניסיונות קרן המטבע העולמית לסייע למדינה, לאחר שכבר הזרימה מעל 10 מיליארד דולר, הצליחו לעצור זמנית את ההתדרדרות, אולם נראה שזוהי שירת הברבור של אוקראינה.

במהלך המשבר צנח הביקוש לתוצרתה של אוקראינה, ובעיקר למחצבים השונים (מתכות, גז…) אותם היא מייצאת. ההשקעות במדינה צנחו בכמעט 60%, והתמ"ג לשנת 2009 צפוי להראות ירידה של כ-14%!!! התוצר התעשייתי, אשר מתאושש מצניחה של 30% בתחילת השנה, עדיין נמוך בכמעט 20% לעומת 2008, והאבטלה כמובן עולה בחדות.

במקביל למשבר הריאלי, קיים במדינה מזה שנים משבר מוניטרי ופיסקאלי חריף. ב-2008 הסתכמה האינפלציה ב-25%!!! הלחצים הדיפלציונים כיום, הנובעים מעודף היצע של עבודה וקווי יצור, הורידו את האינפלציה לרמה של 14%, כך שהריבית ירדה בלחץ הממשלה לרמה של 10%. הגירעון התקציבי הולך ומאמיר לרמה של מעל 8% מן התמ"ג, הרבה מעבר ליעד שקבעה קרן המטבע בעת שהחלה תוכנית הסיוע למדינה. אלמלא הסיוע הקרוב בסך 3.8 מיליארד דולר, אשר גם הוא אינו מובטח, ממשלת אוקראינה היתה מודיעה על מצב של חדלות פירעון. למרות האמור, לממשלה אין כוח פוליטי מספיק לביצוע הרפורמות הנדרשות, ובלחץ האופוזיציה היא אף שוקלת להעלות את שכר העובדים והפנסיונרים של השירות הציבורי (בהתאמה לאינפלציה), דבר שיוסיף עוד כ-2% לגירעון התקציבי.

גם מצב הצרכנים בכי רע. שכרם כאמור נשחק עקב האינפלציה הגבוהה, בעוד האבטלה הגואה פוגעת ביכולתם המינימלית להשתכר. למעלה מ-80% מסך המשכנתאות במדינה מוצמדות לדולר, אשר כאמור החל לאחרונה להתחזק מול כל המטבעות. התחזקות נוספת של הדולר של כ-10% תביא לזינוק בשיעור חדלות הפירעון של נוטלי המשכנתאות, ולמשבר פיננסי במערכת הבנקאות המקומית - אירופית.

לבסוף, מצב עם העתיד של אוקראינה מציג אף הוא תמונה עגומה למדי. שיעור הילודה ירד בעשרים השנים האחרונות בצורה חדה, כשהוא הרבה מתחת לרף 2.1 ילדים לזוג. בנוסף, ההגירה מאוקראינה הולכת ומתחזקת, בחיפוש אחר תעסוקה ואיכות חיים טובים יותר. כל אלו הביאו לירידה של סך האוכלוסיה מ-52 מ' ל-46 מ' נפש. החובות הגדולים של המדינה מועמסים על פחות ופחות אנשים, דבר שמגביר את הסיכוי לפשיטת רגל.

בשונה מלטביה והונגריה, אשר מצבן בכי רע, והן נסמכות על האיחוד האירופי וקרן המטבע לסיוע, הרי שגודלה של אוקראינה ומיקומה האסטרטגי ליד רוסיה הופך אותה למשמעותית מאוד במאזן הכלכלי - פוליטי באירופה. משבר פיננסי, אשר צפוי להתפרץ במדינה, הינו בעל השלכות דרמטיות על רוסיה והאיחוד, ויכול להצית משבר מטבעות עצום ברחבי היבשת והעולם. קרן המטבע מודעת לסיכון העצום שבכך, אולם בשלב זה נראה שאין ביכולתה לעצור את כדור השלג שיצא כבר לדרך…

מידע מן הבלוג: Global Economy Matters

ככל שהראלי הנוכחי נמשך, הולכים ומתמעטים המומחים והחזאים, אשר מחזיקים בחוות דעת דובית על השוק. שוק המניות, אשר עולה מאז חודש מרץ ללא הפסקה, הפתיע רבים מן הכלכלנים והמומחים, ואלו החלו משנים את חוות דעתם הכלכלית עם כל דחיפה של השוק מעלה.

לאחר שהשוק בארה"ב השלים תיקון של 50% מסך גל הירידות שקדם לו, נותרו רק 19 דובים בשוק, מקרב המומחים בעלי השם. The Business Insider פירסם את רשימת ה-19, ואת התחזית שלהם לשנה החדשה.

ואלה שמות הדובים:
ג'ים רוג'רס, מארק פאבר, רוברט פרטשר, מרדית' וויטני, נויראל רוביני, נסים טאלב, קייל באס, רון פול, דיוויד רוזנברג, מאתיו סימונס, אמברוז אוונס פריטצ'ארד, פיטר שיף, דמיטרי אורלוב, ביל בונר, אלברט אדוורדס, מרטין ארמסטרונג, נייל פרגוסון, מייקל פאנזנר, ג'ים צאנוס.

"כמו בסיפור של סינדרלה", נוהג וורן באפט לספר. "כולם יודעים שבשעת חצות, אלו שישארו יהפכו לדלעות או עכברים. אבל כולם מסתכלים מסביב, ורואים את האחרים ממשיכים לרקוד".

"רק עוד ריקוד אחד לפני חצות" אומר המשקיע לעצמו, וכך גם כל האחרים. אין שעונים בחדר, אבל כולם בטוחים שיצליחו לצאת בזמן לפני חצות. בינתיים המסיבה נעשית יותר מוצלחת, ויותר כיפית, והפרטנריות לריקוד נעשות יפות יותר…"רק עוד כוס אחרונה של שמפניה…".

לפתע, הפעמון מצלצל חצות!!! וכולם הופכים לדלעות ועכברים…

מאז חודש מרץ סיפק שוק ההון תשואות מדהימות כמעט בכל אפיק השקעה. התשואה הפנימית של אגרות החוב עומדת כיום על שברירי אחוז עד אחוזים בודדים בלבד, ותשואת הדיבידנד של המניות מגרדת את רף 2% מלמטה. ולמרות האמור, מרבית המשקיעים עדיין מבקשים "רק עוד ריקוד אחד…".

המשבר הנוכחי שונה מכל משבר שקדם לו בעשורים האחרונים. כחלק מתובנה זו, מנהלים נדרשים לבחון מחדש את כל "האמיתות" והנחות היסוד להן היו רגילים בשנים ובעשורים האחרונים. העתיד (וגם ההווה הידוע) צופן שינויים כלכליים ופוליטיים דרמטיים, אשר אך לא מזמן נדמו כבלתי הגיוניים או בעלי סיכוי נמוך מאוד.

אחד מאותם שינויים הינו תהליך דה-גלובליציה - תהליך אשר יגרור הקטנת התלות והאינטגרציה בין יחידות כלכליות בינלאומיות ובין מדינות.

סקר שבוצע ע"י חברת Nielsen (לעיל) מציג את התמיכה הגוברת של אזרחים ברחבי העולם להגברת החסמים הכלכליים למניעת תנועה חופשית של מוצרים, שירותים וסחורות בין מדינות.

סיבות נוספות להיווצרות מגמת דה-גלובליציה הן:

1. הירידה בסחר בין מדינות, ובעיקר, ביצוא מסין למדינות המערב עורר צורך להגביר את הצריכה המקומית כפיצוי. השקעות רבות מוטות כעת מתעשיות מוטות יצוא (במדינות הודו, סין, מקסיקו, מזרח-אירופה…) לתעשיות הפונות לשוק המקומי. תעשיות אלו דורשות הגנה של הממשל מפני תחרות עולמית, דבר שיחזק בייתר שאת את מגמת הדה-גלובליציה.

2. חלק ניכר מן המשבר נובע מעודף יכולת יצור ושינוע בכדי לתמוך בתהליך הגלובליזציה. קווי יצור שהוקמו ברחבי העולם, וכעת מובטלים מעבודה עקב הירידה בביקושים, יוסבו בעתיד לצרכים מקומיים. עיקר ההשקעה בקווים אלו בוצעה ממילא, ולכן העלות השולית של הפעלתם תשמש ליצור תוצרת מקומית במחירים תחרותיים, כך שלא יהיה צורך ביבוא זול מסין ודומותיה. (קווי יצור בישראל ובארה"ב, אשר לא עמדו בתחרות מול המזרח, ירכשו בעתיד במחירים נמוכים, וכך יאפשרו יצור תוצרת מקומית במחירים תחרותיים).

3. עסקים במערב למדו במהלך השנים שניהול שרשרת אספקה בינלאומית אינה דבר של מה בכך. העלויות שנוצרות עקב משברים פוליטיים, שינויים בשערי מט"ח, בעיות תרבות ושפה וזמן אספקה ארוך יביאו עסקים להחזיר פעילות רבה הביתה. הגמישות התפעולית של פעילות בתוך המדינה צפויה להיות משמעותית יותר וזולה יותר מתוספת עלות העבודה של כוח האדם במערב.

4. התחזקות הדולר מול כל המטבעות צפויה לייקר משמעותית את עלות היבוא (ממדינות בהן התשלום הוא בדולר ארה"ב או במטבע הצמוד אליו - סין, טיוואן…), דבר שימחק את יתרונות עלות העבודה הזולה במדינות המזרח.

5. הצורך להלחם באבטלה הגואה ברחבי העולם, צפויה להביא גל של מגבלות על יבוא סחורות ותוצרת במדינות רבות בעולם. פוליטיקאים, אשר קהל בוחריהם שוקע באבטלה ודיכאון, יאלצו לשמר מקומות תעסוקה באמצעות מכסים והיטלים, אשר יהפכו את היבוא לכדאי פחות, עד כדי הפסקתו באופן כליל.

מגמות אלו ילכו ויתחזקו ככל שהשלב השני של המשבר הכלכלי יחשף במלוא חומרתו. תעשיינים ואנשי עסקים, אשר יזהו מגמה זו מבעוד מועד, וידעו להערך בהתאם, יוכלו לקדם את פני השינוי בקלות וברווחיות רבה יותר.

1. הצריכה הפרטית בסין - כלכלנים רבים מעריכים שסין צפויה למשוך את כלכלת העולם מן המשבר הגלובלי, למרות ההאטה בביקושים מצד ארה"ב ומדינות המערב. אותם כלכלנים מתבססים על העליה בצריכה הפרטית בסין, אשר צפויה להוות תחליף לביקושים הדועכים ליצוא. פוסט של RGE Monitor מעורר סימני שאלה לגבי אפשרות זו.

2. הבנק המרכזי של האיחוד האירופי - לאור העליה בתפיסת הסיכון של חובות המדינות השונות (יוון, ספרד) והסיכונים השונים מצד אירלנד, פורטוגל, איטליה ומדינות מזרח אירופה, מעניין לראות איך מתמודד הבנק של האיחוד האירופי. פוסט מרתק בנושא בבלוג Global Economy Matters.