כלכלוג

שיעור התמיכה בנשיא אובמה ממשיך להתדרדר לשפלים חדשים. מסקרי השבוע האחרון, עולה ששיעור האזרחים, שאינם מרוצים מפעולותיו, הגיע לשיא של 42%, בעוד שיעור התמיכה ירד ל-27% בלבד (מצורף גרף).
שיעור התמיכה הכללי, הינו ההפרש בין שני הנתונים שלעיל. כיום שיעור זה נמצא בשפל מאז הבחרו של אובמה לנשיאות, ברמה של 16%- (מינוס שישה עשר אחוז).

הנתון כשלעצמו אינו אומר הרבה. אלא שקיים מתאם משמעותי בין ביצועי שוק המניות לשיעור התמיכה בראשי המדינה. אם נתייחס למדדי המניות כאל מדד סנטימנט שביעות הרצון של הציבור, הרי שקיימת אי-התאמה בין מדד המניות (דאו-ג'ונס) למדד התמיכה בנשיא. בעוד מדדי המניות מצויים בשיא שנתי ובעיצומו של ראלי, הרי שמדד התמיכה בנשיא מתדרדר לשפלים חדשים מידי שבוע.

דוגמא לחוסר מתאם שכזה היתה ב-2007, כאשר מדדי המניות שייטו בשיא כל הזמנים, בעוד הפופולריות של הנשיא בוש (או של רוה"מ אולמרט) היתה בשפל חסר תקדים. בסופו של דבר, התאים עצמו מדד המניות למדד התמיכה בנשיא, והתרסק בלמעלה מ-50%.

במידה וכך צפוי גם הפעם, הרי שימיו של הראלי הנוכחי בשווקים ספורים, והוא צפוי לשוב ולהתאים עצמו לסנטימנט הכללי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתמיכה בנשיא.

השבוע קיבלנו את "האיתות הגדול" הראשון שהמשבר הפיננסי ממש ממש לא חלף.

חברת האחזקות של ממשלת דובאי הודיעה על חוסר יכולת לעמוד בהתחיבויותיה בתקופה הקרובה, ובכך כפתה על נושיה דחיה של למעלה מחצי שנה בתשלום החוב. סך החובות המאזניים עומדים על כ-60 מיליארד דולר, והערכות מדברות על סכום דומה של חובות חוץ מאזניים
(Bloomberg, 25/11/09).

נסיכות דובאי הינה חלק מאיחוד האמירויות הערביות, אשר פרחו במהלך שנות השגשוג העולמי. אשראי זול, חלומות נדל"ן גראנדיוזיים (איים, גורדי שחקים, בנייני משרדים, ועוד…), וזאת על בסיס הנפט שהיה באזור (אם כי לא בהכרח בדובאי). מצורפת תמונה של דובאי לפני 20 שנה לעומת דובאי כיום. בתחילת החודש עוד הזרימה אבו-דאבי מספר מיליארדי דולרים לאחותה באיחוד, אולם נראה שהבור עמוק מידי…

ארוע זה מצטרף לפשיטות רגל ו"תספורות" של לווים רבים ושונים ברחבי העולם, ובכך מחזק את הלחצים הדיפלציוניים בעולם:

1. הגדלת שיעור החיסכון של הצרכנים בארה"ב ובריטניה.
2. הקטנת אשראי הצרכנים במיליארדי דולרים בארה"ב.
3. מחיקת חובות בטריליוני דולר על הלוואות נון ריקורס לרכישת נדל"ן (לאחרונה שמענו על אפריקה השקעות שזכתה לחנינה שכזו בארה"ב).
4. פשיטת רגל של למעלה ממחצית מן הרכישות הממונפות (LBO) שבוצעו בארה"ב בשנים 2005-2007, בסכום של מעל 2 טריליון דולר.
5. הגדלת הפרמיות הדרמטית שדורש ה-FDIC מן הבנקים לצורך ביטוח הפקדונות של האזרחים.

ועוד… ועוד….

בניגוד לאובמה וברננקי, אשר מפרסמים בראש חוצות את מהלכיהם האינפלציוניים, הרי שלדיפלציה אין שופרות או דוברים. הדיפלציה מכרסמת בשקט בבועת האשראי שהתפתחה בכלכלה העולמית, ומפוצצת בועה אחר בועה…נראה שהודעות נוספות דוגמת דובאי הינן בלתי נמנעות…

בעקבות הגרעונות התופחים של ארה"ב וביצועי הכלכלה החלשים, הדולר האמריקני הולך ונחלש מאז מרץ השנה. במקביל מתחזק הזהב, כשהוא מגיע לשיא נומינאלי של 1178 דולר ארה"ב לאונקיה. החששות מהתפרצות אינפלציונית מקדיחים את ה"תבשיל" ומומחים מדברים על רכישת זהב בכל מחיר (אפילו 5,000 דולר ארה"ב)…

לטעמי זה הזמן לעשות את ההיפך ("כשמשהו ברור לכולם, ברור שהוא אינו נכון"). אינדקס הדולר מגיע היום לתמיכה חשובה באיזור 74.6, ומכאן זמן טוב להיפוך מגמה ארוך טווח.

מצורפת המחשה גרפית מגניבה של התפתחות שיעור האבטלה בארה"ב לפי מדינות. הנתונים מתחילת 2007 ועד ספטמבר השנה. לחצו על התמונה או הקישור בכדי להפעיל את התצוגה…

כיום כאמור, האבטלה הרשמית כבר מעל 10.2%, והאבטלה עפ"י נתוני Shadowstats.com עומדת מעל 21%.

1. הדפלציה משתוללת ברחבי אירופה - Stefan Karlsson השבדי, מציג בבלוג שלו את נתוני האינפלציה במדינות אירופה השונות, מהם עולה שבמדינות רבות קיימת ירידה במדד המחירים לצרכן ב-12 החודשים האחרונים. אירלנד מדווחת על דפלציה של 2.7%, ולטביה ואסטוניה מדווחות על דפלציה ראשונה מאז זכו לעצמאות מן הגוש הסובייטי.

2. הדרך להתמודד עם התקף לב פיננסי - Prof. Ricardo Caballero מאונ' MIT משווה בין המשבר במערכת הפיננסית להתקף לב, ומנסה להציג דרכים להתמודדות.

מתוך הבלוג The Big Picture.

הטבלה כמובן, מדברת בעד עצמה…

לפני למעלה משבוע נתבשרו שהצרכן האמריקני ממשיך במגמת צמצום האשראי זה החודש ה-8 ברציפות (הרצף הארוך ביותר מאז 1943). סך אשראי הצרכנים ירד בחודש ספטמבר במעל 14 מיליארד דולר לכ-2.45 טריליון דולר.

מצורף גרף המציג את אשראי התנודה השנתית באשראי הצרכנים באופן אבסולוטי וכאחוז מן התמ"ג של ארה"ב. ניתן לראות, שזו הפעם הראשונה מאז 1959 שהצרכן מקטין את רמת המינוף שלו. מאידך, יש לבחון האם כל הסקטורים אכן במגמת הקטנת מינוף, וכיצד הדבר משפיע על הכלכלה.

המדד שבוחן את השינוי ברמת המינוף הינו היחס בין סך החוב לתוצר הנומינאלי. עפ"י נתוני הרבעון הרביעי של הסקטור הפרטי (לרבות מוסדות פיננסים) עמד היחס על 292%, וזאת לעומת 287% בעת שהחל המשבר הנוכחי. לגבי משקי הבית, היחס עלה מ-95.9% בתחילת המשבר ל-96.8% בסוף הרבעון השני. לכאורה קיימת סתירה בין תוצאות המדד לבין הנתון שלעיל בדבר צמצום אשראי הצרכנים מתחילת השנה. אלא שיש לזכור, שהתמ"ג האמריקני הצטמק במהלך התקופה, דבר שבפועל גרם לעליה ביחס בין חוב לתוצר, ובכך לעלייה ברמת המינוף.

לכאורה נשאלת השאלה: האם הקטנת המינוף לא התרחשה עקב הירידה בתוצר, או שמא, הקטנת המינוף היא זו שגרמה לירידה בתוצר?
במובן מסויים קיים כאן פארדוקס. כאשר כולם מנסים באותו הזמן לחסוך ולהקטין מינוף ע"י מכירת נכסים והחזרת הלוואות, מחירי הנכסים יורד בקצב מהיר משיעור החיסכון, דבר שגורם לירידה בתוצר ועלייה של המינוף. וכמובן, הדבר גם פועל הפוך. הגדלת המינוף גורמת להתנפחות מחירי הנכסים, וכך שיעור המינוף של כל המשתתפים בפעילות הכלכלית קטן. זוהי כמובן אחת המטרות של התוכניות הכלכליות והמוניטריות שמפעילים האוצר וה'פד' האמריקנים, מתוך מטרה להחזיר את ערך הנכסים ל"שווים ההוגן" ואולי אף למחירם לפני פרוץ המשבר.

אלא שכמובן, אין בפועל כל פראדוקס בכל הקשור בחיסכון. חיסכון הוא דבר חיובי לכלכלה בכל מצב, וכל ניסיון של הממשל או בנקים מרכזיים ליצור תמריצים מלאכותיים לצריכה ובזבוז סופם להכשל, וכמובן במחיר כפול לכלכלה ולאזרחים. הסיבה שישנו לכאורה פראדוקס נובעת מכל, שהכלכלה העולמית בכלל, וזו האמריקנית בפרט מבוססת על חוב וחוב. טריליונים של דולרים, אשר נלקחו כחוב כנגד מחירי נכסים שמחירם האמיר עם השנים עקב כמות החוב הגבוהה. העליה ברצון של האמריקנים לחסוך צפויה למוטט את כל הנכסים, אשר בנויים על חובות רעים, ספקולטיביים והונאות פונזי למיניהן. ירידה זו במחירי הנכסים מבוססי החוב צפויה כמובן לפגוע בנתוני התמ"ג והצמיחה, אולם אין בהם אלא הכרה בכך שהחוב הינו "רע" מלכתחילה, כך שהירידה בתמ"ג הינה טכנית במהותה. כמובן, שגם הכלכלה הריאלית צפויה להפגע במהלך זה, כיוון שעסקים רבים מבוססים כיום על אשראי "רע", ולכן עסקים אלו ועובדיהם צפויים לאבד את חיוניותם הכלכלית במהלך זה של מעבר מתרבות צרכנית ממונפת לתרבות חסכנית שמרנית.

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים…

מצורף גרף תשואת אג"ח ארה"ב ל-30 שנה מאז שנה 1981. ניתן לראות בקלות את המגמה העיקבית של ירידת התשואות מ-14% ל-4.5%, ואף פחות. קצב הירידה הוא של כ-0.5% מידי שנתיים.

הורדה עקבית זו של הריבית היא האחראית העיקרית ל-בום הכלכלי של העשורים האחרונים. הצרכן האמריקני, ודומיו ברחבי העולם, למדו שנים על גבי שנים, כמו הכלבים של פבלוב, לצפות להורדת הריבית מידי תקופה, ובכך לשמר את מגמת העליה במחירי הנכסים (נדל"ן, אג"ח ומניות). כל הורדת ריבית שכזו, תורגמה להגדלת סך האשראי של הצרכנים וזו כמובן הביאה ל"צמיחה" הרצויה כל-כך. אם הצרכן יכול לשלם 10% ריבית על 100,000 דולר, הוא בוודאי יכול לשלם 5% ריבית על 200,000 דולר…אותם 100,000 נוספים תורגמו בהמשך לצריכה ו"צמיחה"…

בכך נוצרה מעין הונאת פונזי גדולה, שבה המשך הצמיחה הכלכלית תלויה יותר ויותר בהתרחבות האשראי. ה'פד' העניק לציבור במשך 3 עשורים דיאטת ריבית מופחתת, אשר הביאה להגדלת בסיס האשראי באופן עקבי וקבוע, מבלי צורך להחזיר את הקרן בשום שלב. בכל נקודת זמן, עדיף היה לקחת אשראי נוסף, ו"לגלגל" את החוב הלאה, מאשר להחזיר את הקרן ולהתמודד עם התכווצות איכות החיים. וכאשר הצרכן כבר כורע תחת נטל החובות, נכנסה הממשלה במקומו, ובשם הצרכן ממשיכה להגדיל את חובו למספרים אסטרונומיים.

אלא, שכמו בכל הונאת פונזי, מגיע שלב שלא ניתן לעמוד אפילו בתשלומי הריבית. לפבלוב (ה'פד') כבר נגמר האוכל, כאשר הוריד את שיעור הריבית ל-0%, ומגיע שלב ההתפכחות. הצרכן מכור להורדות ריבית, ולבנק המרכזי אין חלופה אחרת…

המאמר מתוך האתר של Trendinginvestor Capital Management.

ביום שישי פורסמו נתוני האבטלה בארה"ב לחודש אוקטובר. מספר נקודות שעלו מן הדו"ח:

1. מספר המועסקים התכווץ זה החודש ה-22 ברציפות.
2. שיעור האבטלה עלה מעל 10%, זו הפעם השניה בלבד מאז תום מלחמת העולם השניה (מצורף גרף).
3. שיעור האבטלה U-6, הכולל גם עובדים בחלקי משרה מסיבות כלכליות הגיע ל-17.5% מסך כוח העבודה.
4. שיעור העובדים בחלקי משרה, אשר היו רוצים לעבוד משרה מלאה, עלה ל-9.3 מיליון עובדים (לעומת 6.8 מיליון לפני שנה).

נתוני האבטלה ממשיכים להציג הרעה מתמשכת בשוק העבודה. קצב ההרעה אינו מאט, ומצליח להפתיע מידי חודש את האנליסטים השונים בתחום. רבים מהם טוענים, שנתוני האבטלה הינם נתון מפגר (Lagging Indicator), וצפויים להמשיך הציג הרעה עוד מספר חודשים לאחר שהמשק כבר יצא מן המשבר. טענה זו מתבססת על הנתונים ממשברים קודמים, כפי שהם מוצגים בגרף המצורף. לטענתם, נתוני האבטלה צפויים להתייצב ולהציג שיפור רק כמחצית השנה לאחר תום המיתון. הטענה שלעיל מתבססת על כך שבעלי המפעלים נוהגים לשוב ולקלוט עובדים רק כאשר הם מזהים ביקושים יציבים ומתגברים. ביקושים שכאלה מגיעים הרבה לאחר שהמיתון כבר הסתיים.

אלא שהגלובליזציה ומגמת מיקור החוץ שהתבססה בשווקים המפותחים עומדת הפעם לרועץ בכל הקשור לשוק העבודה. מרבית התעשיה היצרנית, מרכזי השירות הטלפוני והחקלאות הועברו מארה"ב ואירופה למדינות אסיה, בהן כוח העבודה היה זול משמעותית. בעקבות כך, נסגרו הרבה מפעלים ומקומות עבודה באופן פרמננטי. גם כאשר סימני ההתאוששות יהיו ממשיים, לא קיימים בארה"ב גופים יצרניים, אשר יקלטו את המובטלים הרבים.
יתרה מכך, חלק ניכר מן המובטלים מגיע מתחומי הפיננסים והבניה. סקטורים אלו חטפו את עיקר המשבר הנוכחי, ולכן אינם צפויים להציג התאוששות משמעותית עוד זמן רב.

בהתאם לכך, שיעור האבטלה הגבוה צפוי להשאר עימנו עוד זמן רב, גם כאשר סימנים אמיתיים של התאוששות כלכלית יראו בשוק. מובטלים אלו אינם צפויים לתמוך בצריכה הפרטית הנחלשת, ובוודאי שלא יועילו למכירות ורווחיות החברות.

1. הרוח כמקור אנרגיה - התנודתיות הגבוהה במחיר הנפט, גורמת לחוסר וודאות כלכלית משמעותית ברחבי העולם. מדינות רבות החלו לממש פתרונות חלופיים של אנרגיה כגון: אנרגייה סולרית, אנרגיה מתנועת המים ואנרגית מתנועת הרוח. דנמרק מימשה את הפוטנציאל הטבעי שבה, והצליחה להפוך למובילה גלובלית בתחום אנרגיית הרוח, כש-20% מסך צורכי החשמל שלה נובעים ממקור זה. מאמר בנושא מן המגאזין Financial Post.

2. ההשלכות השליליות של בתים בבעלות - Prof. Glaeser מאונ' הרווארד, מסביר את ההשלכות השליליות של בתים בבעלות על צריכת האנרגיה והדלק. פרופ' גלייסר טוען, שצריכת האנרגיה של דיירים הגרים בבתים שבבעלותם גבוהה משמעותית מזו של דיירים הגרים בשכירות. בנוסף, צריכת הדלק של דיירים בבעלות עולה, כיוון שעל פי רוב הם גרים בפרברים, ולכן נדרשים לנסיעות ארוכות יותר.