כלכלוג

1. אסטרטגיית יציאה - פוסט חשוב ומעניין של פרופ' נוריאל רוביני לגבי אסטרטגיית היציאה האפשרית של הממשלות והבנקים המרכזיים ברחבי העולם מן המדיניות הפיסקאלית והמוניטרית המרחיבות שניהלו במהלך השנה האחרונה. מצד אחד ברור שמדיניות שכזו איננה ניתנת למימוש לאורך זמן, כיוון שהיא מעודדת התפתחות אינפלציה גבוהה. מאידך, נסיגה מוקדמת מידי או במינון לא מתאים יכולה לפגוע בניצני ההתאוששות של הכלכלה.

העמותה The Concord Coalition קבעה לעצמה יעד לחנך את הציבור האמריקני בכל המשמעויות התקציביות-כלכליות של כל הפעילויות של הממשל והקונגרס. העמותה שהוקמה ע"י סנאטורים לשעבר מציגה פרשנות כלכלית לכל החוקים והיוזמות בגבעת הקאפיטול בכדי שהאזרח הקטן יבין בצורה בלתי אמצעית את השימוש שנעשה בכספי המיסים שלו.


השבוע הציגה העמותה את הפרשנות לנתוני התקציב כפי שמסתמנים לאורך 2009. בשונה מהנחות היסוד של הקונגרס, העמותה התבססה על נתונים הסטוריים, המשך הלחימה בעירק ואפגניסטן והנחות סבירות לגבי אי-ביטול הקלות במיסים בשנים הקרובות (לאור עומק המיתון). בהתאם לכך, מצורף גרף המציג את התפתחות הגירעון של הממשל בעשור הקרוב. כפי שמסתמן, הגירעון עד 2019 יגיע למעלה מ-14 טריליון דולר, כ-100%!!! יותר ממה שמציגים הממשל והקונגרס.

היום פירסם Barry Ritholtz מחקר שבוצע בבית ההשקעות Morgan Stanley לגבי אופן ההתפתחות של שווקים דוביים מז'וריים. שוק דובי מז'ורי הינו שבו המגמה הראשית הפכה ליורדת, והיא נמשכת מספר שנים. המחקר מתבסס על 19 מקרים קודמים, אשר התרחשו בבורסות שונות בעולם לאורך 80 השנים האחרונות.


מסתבר שלמגמה ראשית דובית יש דפוס שחוזר על עצמו בצורה כזו או אחרת בכל אחד מן המקרים הללו:
בשלב הראשון - ירידה של 56% מן השיא במשך 29 חודשים.
בשלב השני - תיקון טכני אגרסיבי ובו עליה של כ-70% שנמשכת 17 חודשים.
בשלב השלישי - ירידה של 25% במשך 13 חודשים
בשלב רביעי ואחרון - דשדוש במשך מספר שנים בטווח מסחר רחב של למעלה מ-60% בין שיא לשפל. רק בתום השלב הרביעי, חוזר השוק למגמת עליה ומתחיל שוק שורי חדש.


חשוב לציין שקיימת שונות משמעותית בין 19 המקרים במחקר הנ"ל, ולכן אין להתייחס לנתונים שהוצגו כערכים סופיים ומוחלטים.


בהתאם לאמור, אנו נמצאים באמצע השלב השני של שוק זה. אמנם טווחי הזמן קצרים יותר גם בירידה וגם בעלייה, ולכך יכולות להיות משמעויות בהמשך הדרך, אולם באופן כללי דפוס הפעולה של השוק הדובי מתאים גם הפעם.

כשכל העולם עוקב כעת בדריכות אחר החזרה לצמיחה בתמ"ג, חשוב לזכור שהצמיחה לנפש היא היא החשובה באמת. השיפור שחש האזרח הקטן ברמת ובאיכות החיים שלו היא המדד לשיבה של הכלכלה לפסים של יציבות ושיפור.


מצורף Feature נחמד מאתר התשובות Snippets.com המציג את התמ"ג לנפש בכל מדינה ומדינה, וכן בכל הקבוצות הכלכליות החשובות.
ניתן לראות את ההבדל בין התמ"ג לנפש במדינות ה-BRIC (רק 8,675$ לנפש), אשר אמורות להיות קטר הצמיחה של הכלכלה העולמית, לעומת התמ"ג לנפש בכלכלות המפותחות של מדינות ה-G8 (מעל 33,900$).


דרך אגב, אנחנו בישראל במקום טוב בחלק העליון (28,200$).

1. 
2. רצח עם של נשים - באיזורים רבים בעולם הנשים הינן חסרות זכויות ומעמד בחברה. מסתבר שדבר זה גורם לירידה משמעותית בחלקן באוכלוסיה, עד שכיום חסרות כ-100 מיליון נשים בעולם (יותר מכל הגברים שנהרגו בכל המלחמות במהלך המאה ה-20). מאמר חשוב בנושא  מסביר את התפתחות התהליך במדינות הנחשלות וההשלכות שלו לעתיד.
3. העשירים כבר לא נעשים עשירים יותר - לאחר 3 עשורים בהם פער ההכנסות בין העשירון והאלפיון העליון לשאר העשירונים הלך והתרחב, מתרבים הסימנים שהמגמה נעצרה. לאחר שחשבנו שזה טבעו של עולם, נראה שמשהו קרה בתקופה האחרונה גם בתחום זה.

מנהלים ובכירים בחברות מערביות מקבלים חלק משמעותי משכרם באופציות, וזאת בניסיון לקשור בין הישגי העובדים לביצועי המניה. בנוסף, אחרים מקבלים מניות כחלק מחבילת שכרם בכדי להתאים את התמריצים שלהם לאלו של בעלי המניות העיקריים.


אולם, למרות ניסיונות תמרוץ אלו, המנהלים, הבכירים ובעלי העניין (להלן "אנשי פנים") הינם עדיין מבין המוכרים העיקריים במניות החברות שלהם, וזאת בכדי שיוכלו להפגש עם הכסף במועדים שונים. הסטטיסטיקה ארוכת הטווח מראה שהיחס בין המכירות של אותם אנשי פנים לקניות שלהם במניות החברה עומדת על 2, כלומר, אנשי הפנים מוכרים בממוצע פי 2 מניות מאלו שהם קונים. חשוב להוסיף, שלאותם אנשי פנים מידע יקר ומשמעותי לגבי הביצועים של החברה אותה הם מובילים ומנהלים, והם מודעים לפוטנציאל המכירות והרווחיות של החברה שלהם יותר מכל משקיע ואנליסט חיצוני.


עפ"י נתוני The Wall Street Journal ל-5 השבועות שנסתיימו ב-12/8/09 מתברר שהיחס בין מכירות אנשי הפנים לקניות שלהם עמד על 17!!! כלומר, אנשי הפנים ניצלו את הראלי האחרון בכדי להפטר מכל כמות של מניות אפשרית, וזאת כנראה מתוך ידיעה והכרה ברווחיות החברות שבראשן הם עומדים. מצורף פוסט של בית המחקר Bronson Capital Markets Research ובו טבלה של הסקטורים עם הקריאה הדובית ביותר (רמז: שירותים, מדיה…) והשוריים ביותר (שגם הם דוביים מן הממוצע ארוך הטווח). נתונים אלו מהווים איתות דובי משמעותי לגבי המשך הראלי בשוק המניות.

מצורף פוסט מחברת המחקר RGE Monitor.


הפוסט מציג שני גרפים ובהם האינדיקטורים המובילים של 3 הכלכלות המפותחות הגדולות (ארה"ב, גוש האירו ויפן) המהוות 54% מן התמ"ג הגלובלי, וכן של 4 מדינות ה- BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין), אשר נתפסות כקטר הצמיחה של הכלכלה העולמית. הנתונים בגרפים נכונים ליוני 2009.


כפי שניתן לראות, בחודש יוני כל הכלכלות עדיין היו בשלב ההתכווצות, למרות שניכר שיפור משמעותי בקצב ההתדרדרות. בהתאם לנתונים אלו, ידרשו עוד מספר חודשים עד שהכלכלות יעברו להתרחבות. בנוסף מדגיש כתוב הפוסט, שכלכלת מדינות ה-BRIC מהווה 14% בלבד מן התוצר העולמי, ולכן גם קצב צמיחה גבוה, אשר עדיין לא ברור האם יוכל להמשך לאורך זמן, לא יוכל למשוך לבד את כלכלת העולם מן המיתון הנוכחי.

השבוע פרסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני המשק לרבעון השני, כאשר מהם עולה שהמשק צמח ב-0.25% (1% בחישוב שנתי) לעומת הרבעון הקודם. הכותרות בעיתונים זעקו: "צמיחה!!!", "סוף המיתון", "נגמר המשבר"… ואכן בהתאם להגדרות המתמטיות היבשות, גם עליה מינורית שכזו נחשבת לצמיחה.


אלא, שיש לקחת נתונים שכאלה בערבון מוגבל מאוד…


ראשית, אמנם המשק התאושש קלות, אולם הצמיחה לנפש, שהיא היא המדד החשוב ביותר לצמיחה כלכלית במדינות בהן שיעור הילודה גבוה, נותרה שלילית (ירידה של למעלה מ-2% לנפש בחישוב שנתי). נתון זה מראה שהאזרח הפרטי עדיין חש התכווצות בכלכלה, וזאת עקב הירידה בשכר הריאלי והעלייה בשיעור האבטלה. האזרח מצידו מצמצם את הצריכה שלו, דבר שגורם להתכווצות נוספת בכלכלה, ומעקב את היציאה של המשק מן המשבר.


שנית, נבירה בנתונים של הלמ"ס מראה שהמגזר העסקי עדיין לא מאמין בצמיחה ובתיאוריית ההתאוששות. היבוא ממשיך לרדת, וגם היצוא שחזר לעלות, עשה זאת במינון נמוך. העסקים נמנעים מהשקעות קפיטליות, והרחבת הביקוש לעובדים, דבר שיוצר ואקום במשק. אל הואקום הנ"ל, נכנסה הממשלה באמצעות הגדלת הביקושים והרחבת הגירעון בצורה משמעותית, ובכך בעצם יצרה צמיחה מלאכותית. כל זמן שהעסקים לא יצטרפו לטרנד הצמיחה, הרי שהמשבר עדיין פה.


לבסוף, מסתבר שבמהלך תקופות המיתון הקודמות בארה"ב היו רבעונים של צמיחה חיובית. נתונים אלו, לא שינו את המגמה של התכווצות המשק וירידה בביקושים, אלא היוו תיקון זמני שנבע מפעילות הממשל והשלמת מלאים אצל חלק מן העסקים.


בנוסף מאמר במגאזין The Wall Street Journal עוסק באופן בו נקבע תום המיתון. בשונה מישראל, הגוף האחראי לקביעת סיום המיתון, בוחן נתונים נוספים מעבר לגידול בתמ"ג, בכדי לקבוע את תום המשבר. נתונים אלו כוללים את השינוי בהכנסה הפרטית, בתעסוקה, ביצור התעשייתי ובמכירות הסיטונאיות והקמעונאיות. נתונים אלו הראו חולשה משמעותית בתקופה הנדונה, ולכן יש להיזהר בהכרזות על תום המשבר.

1. הנשיא הגרוע בהסטוריה - Doug Casey מסביר את כל הטעויות שביצע הנשיא בוש ג'וניור, בתחומי החקיקה, מדיניות חוץ וכו', בכדי להוות מתמודד ראוי לתואר "הנשיא הגרוע בהסטוריה האמריקנית". מעניין…

2. סוף הדיפלציה - לא רק שהמיתון הסתיים בחודש שעבר, מסתבר שגם תקופת הדיפלציה באירופה וארה"ב הסתיימה. Stefan Karlsson מסביר את הנושא, ומעריך שהאינפלציה בארה"ב תגיע לכ-4% ב-12 החודשים הקרובים. דרך אגב, בהתאם ללוגיקה שלו, בישראל האינפלציה צפויה להגיע לרמות גבוהות יותר בתקופה הקרובה.

אם יש משהו אחד שלמדנו מן המשבר הנוכחי הוא שגם המערכת הנוכחית של קאפיטליזם פרוע איננה חסרת פגמים, והיא אף יכולה להביא לנזקים עצומים לאוכלוסיה שמיישמת אותה.


אלא, שהממשלות המערביות בראשות ארה"ב ואירופה הפכו שיכורות מגל העליות האחרון. רגולטורים בעולם החלו לאמץ את ההכרה שאולי בעצם המשבר הנוכחי ניתן היה לטיפול בזמן אמת (מצורפת כתבה על אחד מהם). לו רק הממשל היה מונע את התמוטטות בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, כי אז כל המשבר היה מסתכם במעידה קטנה של התמ"ג ומיד היינו חוזרים למגמת הצמיחה האגרסיבית המוכרת לנו.


כל שנדרש מן הממשל הוא לטפל בביטחון הבנקים והמשקיעים לגבי המשך הדרך, והשאר כבר יעשה מעצמו…יתרה מכך, כעת, כשכבר הוחזר הביטחון למשקיעים לבנקים ולצרכנים אין צורך בפיקוח ורגולציה על המערכות הפיננסיות, ועל רמת המינוף המטורפת שהם נוהגים לקחת…


נו באמת…


האם באמת המשבר העצום שחווינו, לרבות התפוצצות בועות נדל"ן בארה"ב, בריטניה, ספרד, אירלנד ובועות אשראי ברחבי העולם הינו ארוע מצומצם שמצריך סירופ מתקתק של ביטחון עצמי בלבד?


בשלב זה נראה שהתשובה לשאלה היא כן. כך לפחות מעידים המעשים של הממשלות בעולם שהחליטו לשמר את המערכת הפיננסית בכל מחיר, בכדי שארוע דוגמת ליהמן לא יחזור. לשם כך, הם שפכו טריליוני דולרים מכספי משלם המיסים, ובלבד שהגדולים מכדי ליפול - לא יפלו. מלבד זאת, לא עשו הממשלות דבר, חוץ מלדון בנושא בתקשורת.


בשלב זה מממן הפועל האסייתי את ההחלטה המוזרה הזו, כיוון שהאזרח המערבי ממילא שקוע בחובות עד מעל לראשו. כל זמן שכך ימשך, הרי הגם החגיגה הגדולה תחזור במלוא עוזה. במקומות מסויימים כבר ניתן להבחין בבועות חדשות/ישנות שמתנפחות למימדים לא רצויים.


אולם, כאשר לאסייתי ימאס, לממשלות המערביות לא תהיה ברירה, והן תאלצנה לבחור בקומבינציה כלשהי מבין 3 האפשרויות הבאות:


1. אינפלציה גבוהה
2. העלאת מיסים אגרסיבית
3. אי עמידה בתשלום חובות