כלכלוג

1. ביל גרוס - מנהל קרן האג"ח הנודעת של PIMCO מנמיך ציפיות לגבי הצמיחה ארוכת הטווח של ארה"ב, וגוזר משמעויות לגבי התשואות על השקעה ודמי הניהול בשל כך
2. גניבת מתכות - אחד היתרונות של המיתון והצניחה במחירי הסחורות הוא הפסקת גניבת ברזל, נחושת ושאר המתכות החצי-יקרות מתמרורים, קווי חשמל ואפילו מצבות. מאמר בנושא מ-סן דייגו

מצורף גרף מן הבלוג The Big Picture המציג את התפתחות פשיטות הרגל של בנקים בארה"ב מתחילת 2008.


מספר תובנות בנושא:

1. עד כה נסגרו 64 בנקים ב-2009 לעומת 25 בנקים בכל 2008. במידה וקצב סגירות הבנקים ימשך בהתאם למגמה הקיימת, מדובר על סגירה של כ-120 בנקים בכל 2009.
2. מתוך 64 הבנקים שנסגרו ב-2009, 36 מתוכם מרוכזים ב-3 מדינות: ג'ורג'יה (16), אילינוי (12) וקליפורניה (8). אלא שהבנקים בקליפורניה הם הגדולים שבחבורה, עם נכסים של מעל 1 מיליארד דולר לבנק.
3. כמות הבנקים שנסגרו אכן נראית גבוהה, אולם ה'פד' לא פירסם נתונים השוואתיים לגבי שיעור פשיטות הרגל של בנקים בתקופת המשבר הגדול (1930) או בתקופת משבר החסכונות וההלוואות (1994), ולכן לא ניתן לקבוע אם המצב חמור יותר מאשר בעבר.
4. למרות שישנם מספר בנקים עם נכסים מעל מיליארד דולר, הבנקים הגדולים מכולם (ווקוביה, סיטי, וכו'..) טופלו באופן אישי ע"י הממשל וה'פד', ואף "נתפרו" תוכניות הצלה ספציפיות עבורם, כאשר משלם המיסים מממן את ההפסדים שנוצרו. עובדה זו, מנעה את הצטרפותם לגרף המצורף, וכמובן מנעה זעזוע עמוק יותר במערכת הפיננסית האמריקנית והעולמית.

1. התשואה על השקעה במניות של שווקים מתעוררים - פוסט מעניין של The WallStreet Journal, ששובר את המיתוס לגבי הקשר בין השקעה במניות של חברות ממדינות בעלות צמיחה גבוהה. על פי המחקר של פרופ' Elroy Dimson, התשואה המתקבלת ממניות אלו נמוכה משמעותית מן התשואה המתקבלת ממניות של חברות במדינות עם צמיחה נמוכה.
2. השראה - לפניכם סרטון מעורר השראה על נחישות, מסירות ואומץ של מאמן כדורסל.

"העשור האבוד" של יפן יכול להפוך בשנים הבאות ל"עשורים האבודים" במידה ולא יכול שינוי משמעותי בצמיחה הכלכלית במדינה. הצניחה הכלכלית שהחלה בתחילת שנות ה-90, נמשכה במיתון של 1998 וכעת מצויה בשיאו של המיתון הכבד של 2008, בו ספגה את ההתכווצות הכלכלית החדה ביותר מבין כל המדינות המפותחות (צניחת התמ"ג בקצב שנתי של 15%). בנוסף היבטיה החמורים של דיפלציה עמוקה ניכרים בכל נתוני המאקרו המתפרסמים מידי שבוע, וזאת למרות נסיונות הקלה מוניטרים ופיסקאלים משמעותיים.


לאחר הצניחה החדה בתוצר ברבעון הראשון, נראה שיפן מצויה בשלבים ראשונים של התייצבות בביקוש, וזאת עקב תהליך של בניית מלאים וביקושים מצד הממשלה. אלא שהמשך ההתייצבות תלויה בלבד ביכולת של יפן למצוא שווקים למוצריה. בעוד בארה"ב, הצריכה הפרטית מהווה כ-2/3 מן התמ"ג, הרי שיפן, בעלת האוכלוסיה המתבגרת, מבוססת בעיקר על יצוא מכונות ומכוניות, כאשר הצריכה הפרטית מהווה פחות מ-1/2 מן התוצר.


האפשרות של גידול ביצוא בנויה בשלב זה על הביקוש מסין, אשר הגיעה לכדי 20% מסך היצוא של יפן. אלא, שהביקוש הסיני הינו עדיין נגזרת של הביקוש האמריקני והאירופי, ואלו כידוע מצויים בשלב מתקדם של התכווצות והגדלת שיעור החיסכון. הביקוש המקומי ביפן ספג מכה קשה עקב הירידה בשכר והעליה בשיעור האבטלה, ולכן אינו צפוי להתחזק בתקופה הקרובה ולשמש בסיס להתאוששות כלכלית במדינה.


לאחר שנים של דפלציה (1999-2005) חזרה הדפלציה להכות במשק היפני. מחירי המוצרים יורדים באופן עקבי, בעיקר עקב העודף המשמעותי של יכולת היצור והציוד הקפיטלי הקיים, דבר שמעודד הורדות מחירים. הביקושים הפנימיים הנמוכים מחזקים את המגמה של מדדי מחירים שליליים. בשלב זה נראה שמגמה דיפלציונית זו תימשך ביפן זמן רב, ובעיקר כל עוד מחירי האנרגיה והסחורות ישארו בסביבות רמתם הנוכחית.


בניסיון להציל את הכלכלה, אישרה הממשלה באפריל השנה תוכנית תמריצים בסך 15 טריליון יין, דבר אשר צפוי להביא את שיעור החוב הממשלתי לכ-200% מן התוצר. שיעור חוב גבוה זה, העלה חששות רבים לגבי יכולתה של יפן לעמוד בחובותיה, ואף הביא להורדת דירוג ה-AAA של המדינה ב-מאי 2009. אלא שהממשלה מעדיפה שלא להעלות מיסים או לקצץ בפעילותה וזאת בכדי לא להחמיר עוד יותר את המצב הכלכלי, ולכן הבנק המרכזי של יפן נאלץ להמשיך ולרכוש אג"ח ממשלתי בכדי לממן את שיעור החוב התופח, ולהזרים כסף למשק המצוי בסחרור דפלציוני ממושך.


באוגוסט השנה צפויות להערך בחירות כלליות, כאשר המצב הכלכלי עומד במרכז הדיון הציבורי. בשלב זה נראה שהממשלה הנוכחית תשלם את מחיר הטיפול במשבר הכלכלי, וכך צפויה המפלגה הדמוקרטית לעלות לשלטון בקרוב. האיגודים המקצועיים תומכים במפלגה הדמוקרטית, אשר צפויה להנהיג רפורמות נוקשות בנושאי איכות הסביבה וכן בסיוע למשפחות נזקקות. בנוסף תנסה הממשלה החדשה לפעול להחלשת המטבע המקומי ובכך לשפר את המצב התחרותי של היצוא המקומי.


לסיכום, נראה שהמיתון החמור שבו מצויה יפן ימשך לכל אורך 2009, כאשר רק התאוששות גלובלית של הביקושים והמסחר יביאו להתאוששות של הכלכלה היפנית במהלך 2010.

מרבית המשקיעים בוחנים את מנהל ההשקעות שלהם ביחס למדדי השוק הרלוונטים. גם מנהלי ההשקעות בוחנים את עצמם ביחס ל-Benchmark האובייקטיבי הזה. במשך שנים חינכו אותנו האקדמיה והעיתונות הכלכלית שלא ניתן להכות את השוק. מאמרים ומחקרים רבים נכתבו על כך, שרק יחידי סגולה מצליחים להכות את השוק, ולכן מנהל השקעות "מנצח" הוא זה שלאורך זמן מצליח להשיג תשואות גבוהות מן המדדים הרלוונטים, ובז'רגון - "מכה את השוק".


אלא, שההתבוננות על ביצועי מנהל ההשקעות דרך פריזמה זו היא מוטעית. המפולת האחרונה הוכיחה לנו את השגיאה המחשבתית בגישה זו, מן הסיבות הבאות:

1. אם מנהל השקעות אמור להכות את השוק כאשר הוא עולה, הרי שעליו לעשות זאת גם כאשר הוא מתרסק. אלא, שכאשר השוק מתרסק מעל ל-50%, ומנהל ההשקעות מפסיד 40% ויותר מערך הפורטפוליו המנוהל (ועדיין "מכה את השוק"), הלקוח מאבד חלק משמעותי מנכסיו, ובמקרים מסויימים אינו יכול להתאושש מצניחה שכזו.
2. כמו שבשוק המטבעות, לצמד שקל/דולר יש אפשרות לעלות ולרדת, כך גם בשווקי המניות. מדוע מצפים המשקיעים ממנהל ההשקעות שלהם להרוויח רק בשוק עולה, בעוד שכאשר השוק יורד, הם "מבינים את המצב" ומבקשים להפסיד פחות מן השוק?  יתרה מכך, העובדה שישנם היום מכשירים פיננסיים מגוונים (שורט לסוגיו) אמורה לשרת את מנהל ההשקעות במטרתו להרוויח כסף עבור לקוחותיו גם כאשר שוק המניות יורד.
3. שווקי ההון עולים ויורדים בכל פרק זמן שנבחן אותם (שעות, ימים, חודשים…). האם מנהל השקעות שמצליח להכות את השוק בפרק זמן של שנה, ונכשל בפרק זמן של שנתיים הוא מנהל השקעות "מנצח" או "רגיל"?
4. בנוסף עולה השאלה הכמותית. האם מנהל השקעות שמצליח להשיג תשואה של פרומיל מעל תשואת השוק הוא-הוא "האחד"? ואולי נדרש להכות את השוק ב-10%?

לטעמי, מנהל השקעות מוצלח אמור להבחן על בסיס 2 עקרונות:


1. היכולת לשמור על הכסף, כלומר, להפסיד בצורה מיזערית, כאשר הוא טועה.
2. היכולת להרוויח כסף, כלומר, עודף תשואה ריאלית מעבר לעלויות הניהול והתפעול של תיק ההשקעות.


משקיע שמצא מנהל שכזה, התברך במנהל השקעות מנצח.

1. מפי האתון - המאמר המדובר של הנגיד האמריקני בן ברננקי ב-The Wall Street Journal לגבי אסטרטגיית היציאה של ה'פד' עם תום המשבר הנוכחי ולפני התפרצות האינפלציה.
2. על היחס בין חוב לצמיחה - פוסט מעניין בבלוג Sudden Debt המסביר את הצמיחה המוגברת בעשורים האחרונים באמצעות הגידול בשיעור החוב שהאוכלוסיה לקחה על עצמה.

כולם-כולם מצפים להחלשות הדולר מול השקל ומול מטבעות אחרים. לכולם יש סיבות והסברים טובים לכך, ואפילו הדולר עשה כמה צעדים בכיוון כשירד מ-4.25 ש"ח ל-3.86 ש"ח. אז…האם הוא צפוי להמשיך?

1. המשקיעים והאזרחים זוכרים את הדולר מתחכך ברמת 3.2 ש"ח ליחידה, ולאחר הירידה האחרונה מ-4 שקלים הם בטוחים שאוטוטו אנו חוזרים לשם.
2. הכלכלה האמריקנית "על הפנים", ביחוד ביחס לישראל. שיעור האבטלה שם גבוה מזה שבישראל, את הגירעון סופרים שם בטריליונים לעומת שקלים בודדים אצלנו, שוק הנדל"ן בארה"ב מרוסק לעומת העוצמה של הדירות בישראל…בקיצור, השקל חזק…
3. ברננקי הודיע היום שיותיר את הריבית האפסית בארה"ב עוד תקופה ארוכה, עד שהכלכלה הריאלית תציג סימנים משמעותיים של התאוששות. בישראל, כבר סופרים את השבועות עד העלאת הריבית הראשונה של סטנלי, וממילא יש לנו "פור" של כמעט 0.5%.
4. האינטרס של ארה"ב הוא להחליש את הדולר, בכדי לעודד את התעשיה והיצוא האמריקני.

אכן, טיעונים משמעותיים…אולם נראה שהדברים מסובכים יותר מכפי הנראה:

1. אמנם הכלכלה בארה"ב מתכווצת בקצב מדאיג (מעל 5% בקצב שנתי), אולם מסתבר שזה כלום לעומת יפן ואירופה שחוות התכווצות דו-ספרתית.
2. בנוסף, המיתון בהן עמוק ומשמעותי יותר, וההשלכות הדפלציוניות נראות מכל זוית.
3. אמנם האינטרס של ארה"ב הוא להחליש את הדולר, אולם זהו האינטרס של כל המדינות בעולם המתמודדות עם התכווצות הביקושים. כיוון שכולן רוצות להחליש את המטבע שלהן, הרי שבפועל ישמר הסטטוס קוו עד לפרוץ ארוע משמעותי.
4. מצורף גרף (לחצו להגדלה) מן הבלוג ECONOMPIC ובו מדד Big Mac Index, אשר מראה שכבר כעת הדולר חלש מול המטבעות הרלוונטים. האם יתכן שהוא יחלש עוד יותר?
5. סין, אשר מחזיקה בכמות משמעותית של אג"ח מדינה של ארה"ב, הביעה לאחרונה את חששותיה מהחלשות הדולר. הממשל בארה"ב רוצה מאוד לשמר את סין כרוכשת אג"ח, ביחוד לנוכח הגירעון המאיים בתקציב, ולכן יעשה ככל יכולתו לשמור על הדולר יציב.
6. שיעור פשיטות הרגל בקרב מדינות מצוי בשנים האחרונות ברמתו הנמוכה ביותר. לאור הסיכונים הרבים שנטלו ממשלות בעולם על עצמן (הגדלת הגירעון, רכישת נכסים מסוכנים מחברות, מתן ערבויות לעסקים כושלים, וכו') עלה הסיכוי לפשיטת רגל של מדינות רבות. במידה וארועים שכאלה יקרו בעתיד הקרוב, צפוי הדולר, הנחשב לנכס בטוח, להתחזק בצורה משמעותית.

לסיכום, נראה שלמרות השבועות האחרונים, בהם הדולר נחלש מול המטבעות השונים, הכיוון של הדולר הוא כלפי מעלה. אמנם יתכן שבתקופה הקרובה הוא ימשיך להחלש, אולם החלשות זו צפויה להיות מתונה ומבוקרת, כאשר ה'פד' והממשל עוקבים באדיקות אחר מצבו בעולם, ויעשו כל שביכולתם לשמר את חוסנו, ואולי אף לחזקו.

התפוצצות בועת הנדל"ן למגורים בארה"ב היתה אחת הסיבות לפרוץ המשבר הנוכחי. מחירי הבתים, אשר ירדו כבר למעלה מ-30% בממוצע מן השיא, ממשיכים לרדת, בעוד מספר הבתים המעוקלים ומחיקות המשכנתאות לא מפסיקים להצטבר. משקיעים רבים בכל העולם עוקבים באדיקות אחר הפרסומים החודשיים של נתוני שוק הנדל"ן וזאת כדי לזהות במועד את התחתית, אשר לטעמם תסמן את תום המשבר.


לאחרונה התפרסמו נתונים התחלות בניה, אשר הציגו עליה לעומת חודש קודם. גם מחירי הבתים בהתאם למדד קייס-שילר מתחילים להראות התייצבות, ואפילו עליות מינוריות בערים השונות ברחבי ארה"ב. חלק מן הפרשנים, ובראשם יועץ ההשקעות הצבעוני - קריימר, דיווחו שהשוק הגיע לתחתית הנכספת, וכעת הזמן להכנס להשקעות בנדל"ן ובמכשירים פיננסיים מתאימים (קרנות REIT, מניות חברות בניה וכו').


אלא, שלא כולם חושבים כך.Barry Ritholtz מן הבלוג The Big Picture מונה מספר סיבות מדוע שוק הדיור בארה"ב עוד לא הגיע לתחתית:

1. מחירי הבתים עדיין גבוהים בכ-15% ממחיר שיווי משקל שלהם (ממוצע רב שנתי מתואם אינפלציה).המחירים ימשיכו לרדת לפחות עד הגעה לשיווי משקל.
2. כאשר מחירי נכס יורדים לכיוון מחיר שיווי משקל, הם נוטים להמשיך ולרדת בתגובת ייתר, ורק לאחר מכן לתקן לכיוון הממוצע. כך צפוי גם במקרה זה.
3. שיעור האבטלה צפוי להמשיך ולעלות, דבר שמונע חלקים משמעותיים מן האוכלוסיה מלרכוש בית. בנוסף, השכר יורד, או לכל הפחות נשאר "קפוא", וכך כוח הקניה של הרוכשים הפוטנציאלים הולך ויורד. כמובן, שגידול באבטלה מביא לאפשרות לעלייה בעיקולי בית, עקב אי עמידה בתשלום משכנתאות, דבר שלוחץ עוד יותר את מחירי הבתים.
4. עיקולי בתים צפויים להמשיך ולהתגבר, כאשר הפעם מדובר על לווי משכנתאות מסוג ALT-A, A, וכן לווי משכנתאות ג'מבו, אשר הנכסים שלהם יקרים יותר, וצפויים לאבד אחוזים משמעותיים ממחירם.
5. קיים "מלאי צל" גדול של בתים, אשר טרם הגיעו לשוק. מדובר במוכרים, אשר ממתינים להתייצבות השוק, או למספר חודשי עליות בכדי לממש את הנכסים שבידיהם. אחוז ניכר מתוכם, צפוי להשבר בחודשים הקרובים, ולנסות למכור את הבתים שברשותו גם במחירים הנוכחיים. דבר זה יוסיף ללחץ שבשוק.
6. הציבור שינה "דיסקט" בכל הקשור להשקעה בנדל"ן, ולכן אינו צפוי להתקרב אל שוק זה, גם לאחר ירידות המחירים המשמעותיות שחוו עד כה. פסיכולוגיית ההמונים, תמנע מקונים אלו לחזור לשוק, ולכן אין שום גורם שיביא לעליית המחירים והתייצבות השוק כמבוקש.
7. הבנקים הקשיחו את תהליך קבלת המשכנתא בארה"ב, וכעת נדרש הון ראשוני משמעותי (מעל 20% משווי הנכס) לצורך קבלת משכנתא. מגבלה זו מונעת קונים פוטנציאלים רבים מלנצל את המחירים הנמוכים כיום.
8. האזרח האמריקני החל בתהליך של הקטנת חוב ומינוף. לאחר שנים של צבירת חובות בכל אמצעי פיננסי מוכר, ניכרת מגמה של שינוי הרגלים בקצב תושבי ארה"ב, כך ששיעור החיסכון גדל, והחובות קטנים. לא סביר שהאזרח יעדיף לקחת משכנתא גדולה בשלב זה של שינוי הרגלים.
9. שיעור הריבית כיום הוא 0%. כאשר הריבית תשוב ותעלה, המשכנתאות צפויות להתייקר, והכדאיות של רכישת בתים תלך ותרד.

ישנן סיבות נוספות לכך ששוק הדיור עדיין לא ראה את התחתית המיוחלת. אולם אלו שלעיל, מצביעות בבירור על הכיוון לתקופה הקרובה, וכנראה על הכיוון של המשך המשבר הנוכחי.

• כל הבועות כולן - מצורפת טבלה (לחצו להגדלה) מן הבלוג Interactive Investor UK המציגה את ההיסטוריה של כל הבועות הפיננסיות מן המאה ה-18, הגורמים להתפתחותן, וההשלכות הפוליטיות שלהן. בהחלט שווה הצצה.
• הכישלון הכלכלי של תוכנית החלל האמריקנית - פוסט מעורר מחשבה ב-BusinessWeek לגבי העדר תוצרים כלכליים מן ההשקעה העצומה שביצעה ארה"ב בתוכנית החלל לאורך השנים.

המיתון הכלכלי שגרם לטראומה משמעותית בקרב הציבור האמריקני, הביא לפריחתם של הבלוגים הכלכליים. בלוגים אלו נכתבים ע"י פרופסורים לכלכלה ,דוגמת
Paul Krugman, Greg Mankie, Brad DeLong, וכן ע"י משקיעים ובעלי דיעה אחרים, אשר מביעים את פרשנותם לארועים ונתונים אקטואליים.


הציבור הרחב, אשר בתקופות קודמות נטה להתרחק מן העיתונות הכלכלית, מצא עצמו אובד עצות אל מול המשבר הנוכחי בנדל"ן, מניות ואבטלה, ולכן מנסה לקבל הסברים משמעותיים בבלוגים אלו. בבלוגים המובילים ביותר נמנו עד 100,000 צפיות ביום.


המגאזין The Wall Street Journal פרסם השבוע מאמר העוסק בעלייתם של הכוכבים הכלכליים הללו בשמי הבלוגוספירה.


אמנם הכותבים אינם מרוויחים כסף מן הבלוג, אולם הפרסום הרב לו זכו באמצעות מדיום זה, הביא להם הצלחה כלכלית בבואם לפרסם את ספריהם או בהזמנות להרצאות בתשלום. חלק מן הכותבים המצליחים הביאו לשיפור משמעותי בקריירה שלהם, ובהכרה המקצועית כלפיהם.


הבלוגים הכלכליים הביאו ליצירת שני מחנות אידיאולוגיים ברורים: מחד, אלו התומכים בהתערבות ממשלתית משמעותית לצורך הצלת הכלכלה מפני החמדנות והטעויות של הפרטים שבתוכה. מאידך, עומד המחנה השמרני יותר, אשר מעדיף לתת לכוחות השוק להוביל את העשייה הכלכלית, ובכל מקרה, אל לממשלה להציל גופים שנועדו ליפול. מחנות אלו מייצגים את הגישות העיקריות בכלכלה העולמית כיום, ומהווים את השופר הוירטואלי שלהם בראש המחנה.


הפרשנות הכלכלית שמביאים בלוגים אלו הינה משמעותית ביותר לקוראיהם בתקופה שבה התנודתיות רבה, ומסלולי השקעה רבים שהם התרגלנו להשקיע לאורך השנים הוכיחו עצמם כמפסידים. יתרה מכך, חלק מן הבלוגים אף התריעו בזמן על האפשרות של התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב, ועל ההשלכות שלה לכלכלה ולשוק ההון.


התרעות אלו, הצילו לחלק מן הקוראים חלק ניכר מכספם, דבר שרק הגביר את אמינותם ומידת הפופולריות שלהם. כיום, גם אנשים ללא רקע כלכלי פורמאלי, נוהגים לעקוב אחר מספר בלוגים שכאלה בכדי להעשיר את הבנתם לגבי הכלכלה והמגמות שבה.