כלכלוג

הדבר הגרוע בנדל"ן הינו חוסר הנזילות בתקופה של שוק דובי. בשונה משוק המניות והאג"ח, בהם ניתן כמעט תמיד למצוא קונה מרצון ובכך לחתוך הפסדים, הרי שכאשר שוק הנדל"ן קורס, פשוט אין קונים. ילדים עוברים לגור עם הוריהם או להיפך, חברות נסגרות או מצטמצמות, וכך אין מי שירכוש את הנכס.

עקוב אחר שינויים פוליטיים

בתקופות של משבר כלכלי, ובעיקר מיתון, משקלה של הממשלה בעשייה גדל והולך. מעבר להגדלת התקציב, הממשלה מחליטה לאילו גופים ופרטים לסייע, וכיצד. בכוחה של הממשלה לשנות את חוקי המשחק בכדי לסייע לאלו בעלי ההשפעה (בוחרים, אליטות, וועדים, וכו'), ובאמצעות הבנה של הכיוון אליו נושבת הרוח הפוליטית, המשקיע יכול לקבל תובנות משמעותיות.

התייחס בספקנות לסעיף מאזני "חובות לקבל"

כאשר הדפלציה מתחזקת, הסיכוי לגבות חובות הולך וקטן. חברות ופרטים רבים נמצאים בשלבים שונים של תהליך פשיטת רגל, ולכן הסיכוי לקבל מהם בזמן את התשלום אליו התחייבו, קטן ככל שהמשבר מעמיק. יתרה מכך, לא מומלץ לרכוש את "החובות לקבל" של חברות אחרות גם תמורת דיסקאונט משמעותי, כיוון שהסיכוי לממשם הוא אפסי.

החזר חובות ככל האפשר

ערך הכסף עולה בתקופת דיפלציה. ככל שעובר הזמן, והמשבר מעמיק, כוח הקניה של הכסף גדל, ולכן מומלץ לשלם את החובות מוקדם ככל האפשר, כאשר ערך הכסף עדיין נמוך. בנוסף, אין טעם לעבוד עוד 5-8 אחוז יותר קשה לטובת תשלום ריבית, כאשר אפשר להיות חופשי מהתחייבויות כבר בהתחלה.

נסה להמיר אופציות ומניות לתזרים

במידה ואינך מעריך שהחברה בה אתה עובד תצמח ותפרח בתקופת מיתון קשה, מומלץ לבדוק כל אפשרות להמיר תשלומי שכר באופציות ומניות לתזרים מזומנים. בדיפלציה, מחירי הנכסים יורדים, וכך גם מניות ואופציות. יתרה מכך, הסיכוי של חברה לשרוד תקופת דפלציה אינו ברור, ולכן מומלץ להקטין את החשיפה האישית למצב החברה ע"י קבלת שכר במזומן בלבד.

הכן את החברה שבבעלותך למיתון ודפלציה

עדיף לבצע את ההכנות מוקדם ככל האפשר, תוך התאמת הוצאות השכר לעובדים והמלאי, וזאת לפני שהמציאות והירידה במכירות תחייב לעשות זאת. הכן תוכניות לסיום המיתון, אולם פעל בזהירות, עד שיתברר שהביקושים יציבים מספיק לתמוך בחזרה לשגרה. במידה ועומק המיתון אינו משמעותי תוכל תמיד להשתמש במזומן שאגרת לקליטת עובדים והגדלת המלאי.

השקע בזהירות במניות וסחורות

בתקופת דפלציה מחירי הנכסים יורדים ויורדים. אלא, שהם אינם עושים זאת בבת אחת, או בקו ישר, והם אף עולים בפרקי זמן קצרים, דבר שמבלבל משקיעים. ההיסטוריה הפיננסית מלאה בדוגמאות של מחירי נכסים שעלו חודשים, כתיקון טכני למגמה דובית ברורה. משקיע שאינו מנוסה, צפוי להצטרף למגמות קצרות אלו באיחור, וכמובן לצאת מן ההשקעות הללו באיחור, לאחר שספג הפסדים משמעותיים.

השקע במזומן

בתקופת דפלציה, מזומן הוא המלך. נקודה. יועצים יספרו על אסטרטגיה של פיזור השקעות, בנכסים שונים, אולם כפי שראינו בשנה האחרונה אין בפיזור שום נחמה. בדפלציה, מחירי רוב אם לא כל הנכסים יורדים, ורק ערך הכסף עולה.

מתוך הספר של Robert Prechter:
Deflation Survival eBook

עם התקדמות האנושות בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה ואיכות החיים חלה ירידה בפריון הילודה. מידי שנה מתפרסמים נתונים המעידים על ירידה מתונה ומתמשכת בתחום זה, וזאת בניגוד לזחילה מעלה בתוחלת החיים של אזרחי המדינות המפותחות והמתפתחות.


הסיבות לירידה בילודה נובעות בעיקר מעליה בגיל הנישואים והכניסה להיריון ראשון לצד עלייה במודעות לתכנון גודל המשפחה. הירידה המשמעותית ביותר ניכרת בסין, שם הוגבלה הילודה בחקיקה, ובמדינות מזרח אירופה, בהן חלה צניחה דרמטית בפריון הילודה בתחילת שנות ה-90 עם נפילת המשטר הקומוניסטי והחשיפה להשפעות המערב.


עם התקדמות האנושות בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה ואיכות החיים חלה ירידה בפריון הילודה. מידי שנה מתפרסמים נתונים המעידים על ירידה מתונה ומתמשכת בתחום זה, וזאת בניגוד לזחילה מעלה בתוחלת החיים של אזרחי המדינות המפותחות והמתפתחות. הסיבות לירידה בילודה נובעות בעיקר מעליה בגיל הנישואים והכניסה להיריון ראשון לצד עלייה במודעות לתכנון גודל המשפחה. הירידה המשמעותית ביותר ניכרת בסין, שם הוגבלה הילודה בחקיקה, ובמדינות מזרח אירופה, בהן חלה צניחה דרמטית בפריון הילודה בתחילת שנות ה-90 עם נפילת המשטר הקומוניסטי והחשיפה להשפעות המערב.


אלא, שלמשבר הכלכלי הנוכחי צפויות להיות השלכות גם בתחום זה, ובכך לחזק עוד יותר את המגמה הנוכחית. חוקר הדמוגרפיה Wolfgang Lutz הגדיר מספר השפעות, אשר יכולות להביא ל"ספירלת ילודה יורדת" (Low Fertility Loop):


1. תנאים כלכליים קשים, בהם שיעור האבטלה עולה, השכר נלחץ מטה, ורמות המס עולות מביאות את הדור הצעיר (בני 20-30) לדחות הולדת צאצאים עד שהמצב יתבהר. עובדה זו גוררת ירידה בילודה ומביאה לעלייה בגיל החציוני של האוכלוסייה. בנוסף על כך, חלק מן הצעירים מחליטים להגר מן המדינה למקומות בהם שוק העבודה קל יותר, דבר שמקטין ממילא את שיעור הילודה במדינה ומגביר עוד יותר את קצב הזדקנות האוכלוסייה.


2. בעוד שאוכלוסייה צעירה מתבססת על הלוואות (משכנתאות, כרטיסי אשראי) לצורך צריכה פרטית מוגברת ויבוא, הרי שאוכלוסיה מבוגרת יותר, מציגה שיעור חיסכון גבוה וצריכה מופחתת. ככל שהגיל החציוני של האוכלוסייה יעלה עקב המשבר הכלכלי (כפי שהוצג בסעיף 1 לעיל) גוברת התלות ביצוא כמקור לצמיחה כלכלית (גרמניה ויפאן כמדינות אופייניות). תלות זו מביאה לחיזוק הנטייה למיקור חוץ לצורך הקטנת עלויות, דבר שמקטין עוד יותר את כמות המשרות ההתחלתיות, המיועדות לצעירים. בכך מורעים עוד יותר התנאים לצעירים, וחוזר חלילה לסעיף 1 לעיל.


3. ככל שהגיל החציוני של האוכלוסייה עולה, המשקל של נושאי פנסיה ובריאות עולה בסדר היום הפוליטי. שיעור הילודה הנמוך מביא לחששות של החוסכים המבוגרים מפני חוסר יכולת הגופים הפיננסים לעמוד בתשלומי הפנסיה העתידיים (צבירה עתידית שלילית), ובכך מגביר את שיעור החיסכון הנוכחי שלהם ע"ח הצריכה. מגמה זו, מביאה ירידה בביקושים ומקשה עוד יותר על שוק העבודה והצעירים. אלו מצידם, מצמצמים עוד יותר את שיעור הילודה בהתאם לאמור בסעיף 1 לעיל.


4. ההרעה הכלכלית מביאה לירידה חדה בשיעור גביית המיסים, ולחוסר יכולת של הממשלה לעמוד בהתחייבויות הבריאות והפנסיה לאוכלוסיה הבוגרת שלה. הפיתרון היחיד האפשרי הוא הגברת נטל המס, דבר שמרע את תנאי הצעירים, ושוב חוזרים לסעיף 1 לעיל.


5. המצב הכלכלי הקשה והגירעון התקציבי מקשים על הממשלה להמשיך בתוכניות המעודדות ילודה וצעירים (הכרה בהוצאות טיפול בילדים לדוגמא), דבר שמחזיר אותנו שוב לסעיף 1 לעיל.


כפי שנאמר לעיל, מגמות אלו הינן ארוכות טווח, וצפויות להציג את השפעותיהן הקשות בעוד עשור או שניים. על פי התחזיות, אוכלוסיית מדינות מזרח אירופה, אשר נפגעו קשות מן המשבר (לטוויה, הונגריה, בולגריה, רומניה, אוקראינה) צפויה לקטון ב-10 עד 20 אחוז עד 2030. בנוסף, ההשפעות שלעיל יכולות לפגוע בסיכויי ההתאוששות הכלכלית של מדינות אלו, לאור החולשה בסחר העולמי והתכווצות הביקושים המקומיים.


מקור:

Index Mundi

A good/bad time to make babies

The clock is ticking away under Latvia

היום פורסם באתר Chartoftheday.com הגרף המצורף.

כל משקיע ארוך טווח צריך לזכור היטב את האינפלציה בבואו להקצות את כספו לאפיקים השונים. כפי שניתן לראות בגרף, גם לאחר הראלי האחרון של כ-40% בדאו ג'ונס, התשואה הריאלית של המדד מאז השיא ב-1966 או מאז השיא ב-1929 הינה פחות מ-1%!!!בנוסף, יש לזכור שתשואה זו הינה ברוטו, לפני עמלות ומס….

משקיעים נוטים לבחון את ביצועיהם (או ביצועי מנהל ההשקעות שלהם) אל מול מדד היחוס הרלוונטי, ושוכחים את האינפלציה. על המשקיע הסביר, לשנות את שיטת החשיבה והציפיות שלו לגבי תיק ההשקעות ארוך הטווח שלו.

במקום לחלום על "המכה" שתהפוך אותו עשיר, עליו לתכנן את השקעותיו כך שיניבו לו תשואה ריאלית נטו של 3% ומעלה. בשיטה זו גם יצליח לשמר את ערכו של כספו, גם יצליח להפיק תשואה מכובדת מאוד, וכפי שכבר ראינו, יכה את מדדי היחוס לאורך זמן.

כל האמריקאים מכירים את ג'ים קריימר. אותו יועץ השקעות צבעוני וקולני, אשר מייעץ ברשת CNBC לגבי מניות שונות. בדיקות רבות הוכיחו שבשום שלב לא הצליח קריימר להכות את מדדי השוק השונים. למרות זאת, רבים מן המשקיעים מקשיבים לעצותיו, ופועלים על פי הן. הכיצד??


מחקר נחמד של Prof. Don A. Moore מ-Carnegie Mellon University פורסם לפני כשבוע במגאזין NewScientist. המחקר מראה שמשקיעים מעדיפים עצה ממומחה, אשר נראה בטוח בעצמו, גם אם הוא נוטה לטעות, על פני מומחה בעל היסטוריה מוכחת של הצלחות. יתרה כך, החוקר טוען, שהטיה זו גורמת ליועצים להעצים את ביטחונם העצמי המוחצן, גם אם אין בסיס אמיתי-עובדתי לכך.


במהלך הניסוי זכו המשתתפים לתגמול כספי עבור ניחוש משקלם את אנשים על-פי תמונתם. המשתתפים יכלו לרכוש עצות מ"מומחים". ככל שה"מומחה" נראה בטוח יותר, כך יותר משתתפים נטו לקבל את עצותיו. עובדה זו גרמה ל"מומחה" הבטוח לצמצם יותר ויותר את טווח התחזית שלו, מתוך מטרה להציג עצמו כמדויק יותר, ובכך ליצר לעצמו אמינות גבוהה יותר.


בהמשך, כשהתבררו התוצאות, וכמובן מידת הדיוק וחוסר הדיוק של ה"מומחים", ירדה הפופולאריות של ה"מומחים" שטעו. עם זאת, הנטייה ליחס אמינות וידע לרמת הביטחון העצמי נותרה המובילה.


פרופ' מור טוען שההטיה שהתבררה בניסוי מבוססת במידה רבה על ניסיון החיים שלנו. ככל שאדם מצליח יותר בתחומו הוא נוטה לפתח ביטחון עצמי מופגן, דבר שנקלט ע"י אלו אשר פונים אליו לעצה. המסקנה המתבקשת מן המחקר הינה שמשתלם ליועץ השקעות להראות בטוח בעצמו, אפילו על גבול השחצנות. קהל המשקיעים מעדיף יועץ שכזה בלא קשר להצלחותיו בתחומו.

לפני כשבוע פרסם המגאזין Economist מאמר The Greater of Two Evils. המאמר דן בדבר חוסר הוודאות הקיימת כיום לגבי הכיוון אליו צועדים השווקים בטווח הקרוב: האם אנו צפויים להמשך ההתדרדרות דפלציונית, תוך עליה באבטלה וירידת מחירי מוצרים ונכסים כפי שקרה ביפאן בעשור האחרון, או לחילופין אנו לקראת סחרור אינפלציוני שבו מחירי כל המוצרים, השירותים והסחורות יתפרצו מעלה תוך שחיקת כוח הקניה של הכסף כפי שקרה בזימבבואה? המאמר אף מזכיר את פול קרוגמן ואלן מלצר, אשר אך לפני כחודש פרסמו באותו היום מאמרים ב-The New York Times עם תחזיות הפוכות בנושא זה.


נשאלת השאלה: מה עדיף יותר מבין שתי רעות חולות אלו? אינפלציה או דפלציה?


למרות שהשאלה נראית פשוטה לכאורה, ההשלכות של כל אחת מן התופעות הכלכליות הללו הינן רבות, ולכן יש לבחון את התשובה בזויות ראיה שונות:


מבחינת אוצר המדינה – אינפלציה


בתקופת דפלציה, מחירי הנכסים הפיננסים ואחרים יורד, שיעור פשיטות הרגל עולה והפסדי החברות גדלים. דבר זה מביא לירידה בתקבולי המדינה ממסים ולגירעונות גדלים.


בתקופת אינפלציה, מחירי הנכסים עולים בצורה נומינלית, דבר שמגדיל את הכנסות המדינה ממיסים. בנוסף, המדינה שוחקת את שכר העובדים (מבחינה ריאלית), ובכך מרוויחה גם את "מס האינפלציה".


מבחינת שוק התעסוקה – אינפלציה


בתקופת דפלציה, הביקושים מצד הצרכנים נמוכים, דבר שגורם לנפילה ביצור התעשייתי, פיטורי עובדים והורדות שכר, ובכך מקטין בשנית את הביקושים. תופעה זו קרויה "ספירלת המוות הדפלציונית".


בתקופת אינפלציה, הביקושים מצד הצרכנים חזקים ועולים, דבר שגורם להגדלת יכולת היצור וביקוש מוגבר לעובדים. כוח המיקוח והשכר של העובדים עולה, דבר שמצידו מחזק עוד יותר את הביקושים.


מבחינה כלכלית/מוסרית – דפלציה


בתקופת דפלציה, מחירי המוצרים והשירותים יורדים וערך הכסף עולה. דבר זה מעודד את הצרכנים לחסוך, ומעניש את אלו שלוו כסף וכעת נאלצים לשלם יותר מבחינה ריאלית.


אינפלציה מעודדת אנשים ללוות (במידה ואין הצמדה), דבר שמעודד צריכה ולקיחת סיכונים גבוהים, תוך מחשבה שערך הכסף שיוחזר למלווה ישחק באינפלציה.


מבחינת האזרח – אדיש??


בתקופת דפלציה, ערך הנכסים שבידי האזרחים יורד, אולם כוח הקניה של הכסף שלהם עולה. הביטחון התעסוקתי נפגע ועימו השכר.


בתקופת אינפלציה, חלק מן הנכסים שומר על ערכו הריאלי, אולם השכר ושאר הנכסים נשחקים מבחינה ריאלית.


בנקים המרכזיים – אינפלציה


בתקופות של דפלציה, האפקטיביות של המדיניות המוניטארית היא מוגבלת, משום שלא ניתן להוריד את הריבית אל מתחת ל-0%. בנוסף ההשלכות החברתיות של שוק התעסוקה בתקופה דפלציונית הינן חמורות ומאיימות.


לאור האמור, בחרו ברננקי ועמיתיו ביפאן, בריטניה, שוויץ וישראל להוריד את הריבית קרוב מאוד ל-0%, להזרים נזילות רבה למערכת הפיננסית ולהגדיל בצורה דרמטית את מאזני הבנקים המרכזיים באמצעות רכישת אג"ח מדינה ונכסים אחרים. הם מקווים שכאשר ישובו המשקים במדינות לאיתנם, יוכלו הנגידים להתמודד עם השלכות מעשיהם, להעלות ריבית ולספוג את עודפי הנזילות מבלי לסבול מהתפרצות אינפלציונית משמעותית.

השבוע פרסם Prof. Joseph E. Stiglitz, חתן פרס נובל, מאמר במגאזין Vanity Fair על השבר באידיאולוגיה הכלכלית של ארה"ב.
לאחר שנים בהן נראה היה שהדמוקרטיה הקפיטליסטית בהתגלמותה האמריקנית היא היא דרך החיים האידיאלית ארוכת הטווח של האדם ("The End of History", 1992, Francis Fukuyama), הגיע המשבר הנוכחי ויצר סדק משמעותי באמונה זו. הוכח שכוחות השוק לבדם אינם מסוגלים להביא לאיזון נכון של הסיכונים הכלכליים, אשר יוצר האדם עקב תאוותו לכסף והשפעה.


גם הרטוריקה הנפוצה בדבר הקטנת מעורבות הממשלה בפעילות המשק ואי-חילוץ חברות וגופים פיננסים שנקלעו למשבר (The Washington consensus ) ספגה מהלומה ניצחת. הבנק המרכזי העולמי וקרן המטבע העולמית שדגלו בגישה זו, וחייבו מדינות מתפתחות ליישמה בתמורה לסיוע והלוואות, נאלצים לבחון מחדש את כל דרך החשיבה והעשייה שלהם, על רקע תוכניות החילוץ הגרנדיוזיות של הממשל האמריקני. המדינות המתפתחות בעולם מסתכלות כעת על ארה"ב והאידיאולוגיה שהפיצה בעשורים האחרונים בעין חשדנית, כשהן מתחילות להבין שהמחירים שנתבקשו לשלם לאורך השנים היו בעיקר עקב אינטרסים מסחריים וכלכליים.


אלא, שהשבר בהגמוניה האמריקנית אינו רק במובנו הכלכלי, כפי שנכתב במאמר, אלא גם בהיבט הגיאו-פוליטי, אסטרטגי: השבוע קיבלנו שתי תזכורות לכך: חידוש הסנקציות של מועצת הביטחון על צפון קוריאה ובחירתו המחודשת של אחמדינג'אד באיראן. בחודשים האחרונים, מאז חזר שוק המניות לטפס בתחילת מרץ התעלמו המשקיעים משובם של הניסויים הגרעיניים הצפון קוריאה ומהתקדמות פרויקט הגרעין באיראן. אלא שהמשבר הכלכלי הנוכחי החליש את כוחה הפוליטי של ארה"ב ויכול להביא להתפתחות הסיכונים האסטרטגיים הבאים לכדי איום ממשי:

• בעוד ארה"ב מקצצת את תקציב הביטחון שלה לצורך התמודדות עם השלכות המשבר הכלכלי, הרי שסין הודיעה לאחרונה על הגדלה של 14.9% בתקציב הצבא לשנה הנוכחית. עיקר הדגש בהוצאה הסינית הינו על התחמשות בתחום הימי, וזאת בכדי להגביר את מעורבותה בפוליטיקה העולמית, וכן לבסס את מעמדה כמעצמה שנייה לצד ארה"ב. לראשונה אף הצטרפה סין לכוח של האו"ם בסומליה, וכן הגדילה את השקעותיה במדינות אפריקה הרבה מעבר לאלו של קרן המטבע והבנק העולמי ביחד. בתגובה למהלך זה, ועקב חשש מן הענק הסיני, הודיעו אוסטרליה, הודו ודרום קוריאה על השקעות לחיזוק הצי שלהן.
• חילופי הדורות המתקרבים בצפון קוריאה וחוסר שביעות הרצון מהתקדמות השיחות והקשרים המסחריים עם ארה"ב, בייחוד מאז פרוץ המשבר הנוכחי, הביאו את צפון קוריאה לסדרה של ניסויים טקטיים בנשק לא קונבנציונאלי. חוסר היכולת של ארה"ב להכיל את הסכסוך ברמתו הקודמת, מאותתת למעורבות, בהן סין, דרום קוריאה ויפאן, על חולשתה. בשלב זה, עיקר ההשפעה על צפון קוריאה מצויה בבייג'ינג, אשר מהווה 75% מסחר החוץ של צפון קוריאה.
• המשבר הכלכלי באיראן הביא את הנשיא החדש-ישן, אחמדינג'אד, לשים דגש על מדיניות החוץ והגרעין של המדינה, מתוך מטרה להשכיח מן הבוחרים את האינפלציה, האבטלה והקשיים היומיומיים. לצד הרטוריקה המאיימת שלה כלפי ישראל, איראן גם ידועה בתמיכתה האינטנסיבית בחמאס וחיזבאללה, כאמצעי להפעלת לחץ על מדינות האזור. עלייתה של ממשלה ימנית בישראל, מגבירה את הסיכויים לעימות צבאי מול איראן, וזאת במידה וארה"ב תיכשל בגישתה החדשה לפיתרון הבעיה האסלאמית בכלל ואיראן בפרט.
• אובמה התחייב להתחיל לסגת מעיראק בסוף 2010, תוך שהוא משאיר אחריו ממשל וצבא יציבים ועצמאיים. בשלב זה, נראה שהוא רחוק ממימוש הבטחה זו במועד. חוסר יציבות באזור, יכול להביא לפגיעה בהספקת הנפט מן המדינה ואף להצית מלחמה מחודשת במדינה זו ועם שכנותיה.
• היחסים של ארה"ב עם רוסיה חזרו לאחור עם פרוץ המלחמה בגרוזיה. תמיכתן של ארה"ב ונאטו בגרוזיה הרגיזה מאוד את ממשלת פוטין, והביאה להתקררות ניכרת בדיאלוג בין השתיים. בנוסף התעקשות נאטו להשלים פריסת מערך טילים, גם עם הוא הגנתי בעיקרו, לאורך גבולה של רוסיה, מהווה מקור לסיכון משמעותי.

ניכר עם כך, שהמשבר הנוכחי, בשונה מקודמיו, פגע קשות בהגמוניה של ארה"ב. לא זו בלבד, שהאידיאולוגיה והרטוריקה הכלכלית שלה נסדקו בלא יכולת לתקנן, אלא שבנוסף דימוי "השריף העולמי" ספג מהלומה קשה, אשר לא ברור האם אובמה רוצה ויכול לתקנו.

רבות דובר על תהליך הקטנת המינוף שעוברים הצרכנים והעסקים בעולם לאור המשבר הנוכחי. De-Leverage הם קוראים לזה. הפרשנים מסבירים שכולם כבר הבינו את הסיכון הטמון במינוף, ביחוד כשהכיוון של הכלכלה השתנה.

ובכן, אתמול פירסם ה'פד' את דו"ח תנועות ההון לרבעון הראשון של 2009. מסתבר שסך החוב של ארה"ב לא קטן, כי אם גדל. בעוד הצרכנים החלו להגדיל את שיעור החיסכון שלהם, ולצמצם את חובותיהם, הרי שהממשל לווה בקצב הולך וגובר, ומאפיל על כל ההישגים של האזרחים והחברות בתחום זה. גרף יפה שממחיש את העניין ניתן לראות באתר Option Armageddon.

בשלב זה הממשל מממן את מסע ההלוואות העצום באמצעות הנפקות אג"ח של עשרות מיליארדים דולרים בשבוע. סין ורוסיה כבר הביעו את דעתן בנושא זה. בהמשך יאלץ הממשל להעלות מיסים בצורה משמעותית או לחילופין לפחת את הדולר מול שאר המטבעות והסחורות באמצעות אינפלציה.

כולם מחפשים אינדיקטורים שיעזרו להם לזהות מגמות בכלכלה ובשוק ההון. חלק מחפשים אותם באמצעות ניתוח טכני, אחרים עוקבים אחר פרסומים מאקרו כלכליים, ואפילו יש כאלה שנועצים במפות אסטרולוגיות המותאמות לשווקים השונים.


מאמר נחמד ב- MSN.Money, מתאר מספר "כללי אצבע" מתחום הקמעונות לזיהוי שינוי מגמה בשווקים ויציאה מן המיתון:


מכירות תחתוני גברים הינו אחד המדדים המעידים על שינוי מגמה בשוק. לכל גבר יש מספר זוגות תחתונים, אשר איך לומר, מהוהים ובלויים יותר מן הנדרש. כיוון שכמעט אף אחד אינו רואה את תחתוני הגברים, נוטים האחרונים לדחות ככל האפשר רכישת תחתונים חדשים בתקופות מיתון. יתרה מכך, תחתונים הינם מוצר אשר גברים נוטים לדחות את רכישתם הרבה מעבר למוצרים אחרים. ואכן, בשנה האחרונה חלה ירידה של 12% במכירות התחתונים בארה"ב. כאשר הגברים יחושו ביטחון כלכלי מחדש, והמכירות ישובו לקצב צמיחה של מעל 2% לשנה, ניתן לומר שהמשק לקראת התאוששות.


עובדה מעניינת היא שמכירות תחתוני נשים וחזיות אינן מהוות מדד ליציאה מן המיתון. נשים רגישות יותר מגברים לבגדים תחתונים בלויים, ויהססו פחות להחליפם גם בתקופות מיתון. ואכן, ברבעון הראשון של 2009 חלה עליה של 4% במכירות חזיות.


מדד נוסף, אם כי ידוע יותר, להתאוששות הכלכלה הינו אורך המכפלת בחצאית. בתקופות מיתון ישנה נטייה לחזור לערכים משפחתיים ושמרניים יותר, כנראה כיוון שאנשים יוצאים פחות לבלות בכדי לחסוך כסף, ולכן מבלים יותר בקרב המשפחה. ככל שהחצאיות קצרות יותר, כך הסנטימנט הצרכני אופטימי יותר, והמשק בדרך להתאוששות. גם חולצות אשר חושפות טבור הינן אופייניות לסנטימנט שורי, ולכן יכולות להוות מדד ליציאה מן המיתון.


בתקופות מיתון, קיימת עלייה בהחזרת סחורה לחנויות. בארה"ב ישנן חנויות, אשר מתמחות ברכישת מוצרים, אשר הוחזרו מלקוחות ומכירתם מחדש כמשומשים. גם במיתון הנוכחי, ניתן היה לראות עליה חדה בהחזרה של מוצרי הלבשה יקרים ומוצרי אלקטרוניקה לחנות בכדי לקבל החזר כספי. לטענת מומחה מן התחום, רמת החזרת המוצרים נותרה גבוהה מאז אוקטובר ללא שינוי.


המדד האחרון מתייחס להרגלי הרכישה של אלו אשר נעזרים בקצבאות הממשל בכדי להתקיים (דמי אבטלה, בולי מזון, וכו'). על פי רוב, קצבאות אלו מחולקות לקראת סוף החודש. אנשי וול-מארט, אשר מכירותיה עלו משמעותית מאז פרוץ המיתון הנוכחי, זיהו מגמה של עליה במכירות בתחילת החודש לאחר קבלת הקצבה. בנוסף התברר שבתחילת החודש עיקר הרכישות הן של מוצרים בחבילות גדולות וחסכוניות. ואילו לקראת סוף החודש, כאשר התקציב המשפחתי מצומצם, עיקר הרכישות הן של חבילות קטנות. על פי דובר וול-מארט, מגמות אלו עדיין קיימות, דבר שמעיד שלמרות האופטימיות, מצבו הנוכחי של האזרח האמריקני טרם נשתנה.

בחודשים האחרונים אנו עדים להצפה של חינמונים ברחבי ישראל. כל עובר אורח בתחנות הרכבת הראשיות, בבתי החולים ובמרכזים המסחריים זוכה לקבל את חבילת הדפים הזו, ולעיתים אף שני עיתונים או יותר, אשר למרבה הפליאה הופכת עבה מיום יום (בפרסומות כמובן). לאחר שבמשך שנים ארוכות הרגילו אותנו לשלם עבור העיתון היומי שלנו, האפשרות לקבל את המוצר בחינם, גם אם אינו זהה באיכותו, הביאה להיענות גבוהה בקרב הישראלים, ולעליה דרמטית במספר קוראי העיתונים. עליה זו הביאה מצידה להצטרפות של חינמונים חדשים, אשר מתחרים על 20 הדקות שמקציב להם הקורא המצוי.


אלא שמסתבר שבעולם המצב כיום שונה מזה שבארץ. מאז שהופץ החינמון הראשון בשנת 1995 בשטוקהולם – METRO, גדלה והתרבתה תפוצתם בכל העולם. כיום מופצים למעלה מ-40 מיליון עותקים מידי יום מהם שני שליש באירופה. במדינות רבות תפוצת החינמונים עברה אף את זו של העיתונים בתשלום.


גם מפרסמים מעדיפים כיום לפרסם בחינמונים, כיוון שהקוראים הפוטנציאלים, הינם על פי רוב אנשים שעדיין עובדים, שככל הנראה הכנסתם הפנויה גבוהה מזו שלפני שנה. למרות זאת, אנליסטים מסבירים שרק העיתון המוביל או שניים בכל אזור מצליחים לשמור על רווחיות: המפרסמים נוהגים לרכז את ההשקעה שלהם בעיתון אחד, בדרך כלל המוביל באזור היעד. כל שאר העיתונים נאלצים להלחם על הפירורים שנותרים.


בנוסף, מאז שפרץ המשבר הנוכחי ותקציבי הפרסום של החברות קוצצו, עברו הרבה מן החינמונים להפסד. המלחמה על עוגת הפרסום המצומקת, הביאה את חלקם להוריד את מחירי הפרסום בעשרות אחוזים, ובכך גרמה להפסדים כבדים לכל השחקנים בתעשייה.


כדוגמא למלחמה קיצונית בשוק עיתונים דומה לישראל ניתן לראות את דנמרק בשנים 2008-2006. בשנים אלו, החלו פועלים מספר חינמונים במקביל, כאשר אחד מהם אף החל לחלק את העיתונים בתיבות הדואר של הקוראים. שאר החינמונים נאלצו ללכת בעקבותיו, ואילו העיתונים בתשלום נאלצו לחתוך מחירים בצורה חדה בכדי לשמור על קוראיהם הנאמנים. הוצאות כבדות אלו, לצד התפתחות המשבר הכלכלי, הביאו רבים מהם לפשיטת רגל, ואילו הנותרים עדיין מלקקים את פצעיהם.


לאחרונה החלו חלק מן החינמונים לתחזק גם אתר אינטרנט חדשותי, גם אם בהפסד, וזאת לשם חיזוק המותג בתקופת המיתון והמשך אספקת השירות לאורך כל שעות היום.


מקור: Free Papers Faltering in Downturn, The New York Times

–

כל משקיע מתחיל מתעסק בשאלה: "האם השוק יעלה או ירד?". אלא, שלהיות צודק בתשובה לשאלה זו, לא בהכרח צפוי להניב רווח כלשהו למשקיע, ובוודאי שלא לאורך זמן.


ישנם עוד אספקטים של המסחר, אשר ברובם מוזנחים ע"י המשקיעים והתקשורת. האחרונה מנסה תמיד למצוא את הטרנד הבא, את המגמה חדשה בשוקי ההון, ולהמליך את אלו שהצביעו אליה מבעוד מועד. כך זכינו במשבר האחרון לקבל את פרופסור נוריאל רוביני, פרופסור שטיגליץ ואחרים, אשר ידעו להצביע על התפתחות המשבר מבעוד מועד, וכעת מהלכים בינינו כנביאי הזעם של העת החדשה.


הנקודה היא שבכדי להרוויח בתוחלת חיובית ממסחר בשוק ההון, נדרש יותר מאשר להצביע נכון על הכיוון של השוק. על המשקיע המומחה לשלוט גם בפרמטרים הבאים:


# אופן הקצאת הכסף לפוזיציות השונות במוצרים הפיננסים השונים – ניהול הסיכונים וצמצומם מתבצע באמצעות פיזור ההשקעה בין מספר מוצרים פיננסיים, כאשר יש חשיבות רבה ליחס בין גודל ההשקעה לסיכון הנובע מן המוצר ספציפי. משקיע שטעה פעם אחת בקריאת כיוון השוק, ולא פיזר את השקעותיו כראוי, יכול לספוג הפסד שיעביר את התיק לתוחלת שלילית.




# הגדרת נקודות קטיעת הפסד ולקיחת רווח – משקיע יכול לטעות מרבית הפעמים ועדיין להרוויח הרבה כסף, אם הוא מצליח לחתוך בזמן את הפוזיציות המפסידות בהן טעה, ולמשוך עד המקסימום את הפוזיציות המעטות שבהן צדק. תוחלת חיובית – זה שם המשחק!!!


# התאמת טווח הזמן של ההשקעה לאופי המשקיע – משקיע יכול לזהות נכון בכל רגע נתון את הכיוון של השוק לטווח הקצר, אולם כיוון שבאופיו ובאופן התנהלותו הוא משקיע לטווח ארוך, תיתכן תוחלת שלילית לתיק ההשקעות שלו.


פוסט מעניין בנושא אפשר למצוא בבלוג Abnormal Returns. הפוסט עונה לטענה, כאילו המשבר הנוכחי היה בלתי צפוי מראש, כיוון שאף אחד מאלו שחזו אותו לא השקיע בהתאם והרוויח בכך הרבה כסף (גם לא ג'ון פולסון שהימר כנגד שוק הסאב-פריים והרוויח כ-3 מיליארד דולר).