כלכלוג

מצורף נאום מצוין של David Einhorn מועידת IRA SOHN שנערכה בשבוע שעבר.


David Einhorn הינו נשיא קרן הגידור Greenlight Capital, אשר בין הצלחותיה האחרונות היו מכירות השורט האגרסיביות של Lehman Brothers ו- Allied Capital.


בנאומו, דיוויד מעלה מספר טיעונים לגבי כשלי שוק, אשר התרחשו ומתרחשים כיום בשווקים הפיננסים, והינם בין הגורמים העיקריים לעומק המשבר ומשכו:


כל הגופים שזכו לדירוג AAA ניצלו אותו לרעה בכדי לגייס הון זול מידי ולקחו סיכונים רבים מידי: הממשל האמריקני, סוכנויות המשכנתאות הפדראליות (פאני ופרדי), GE ו-AIG – כל אלו דורגו AAA, ולכן המשקיעים לא בחנו את מידת הסיכון וגודל החוב של גופים אלו, דבר שפגע בראשונים וכמובן בשוק כולו. יתרה מכך, המשקיעים קנו בעיניים עצומות מכשירים פיננסים שדורגו בדירוג הגבוה ביותר, בלא להבין את הסיכון העצום הגלום בהם. החברה היחידה שלא ניצלה את דירוגה הגבוה לרעה היתה ברקשייר התוואי של וורן באפט.


דירוג החוב שניתן ע"י חברות הדירוג הינו חסר ערך לחלוטין. בעלי חוב משלמים לגופי הדירוג כיוון שהחוק בארה"ב יצר אוליגופול זה. בנוסף הדירוג מגדיל את התנודתיות של מחזורי העסקים: בתקופות טובות, העלאות הדירוג מקטינות את עלויות גיוס ההון ובכך מגדילות את בועות האשראי שנוצרות. ובתקופות של נסיגה, הורדות הדירוג, מעלות את עלות ההון לחברות התלויות בדירוג, ובכך מקשות עליהן להתמודד עם הקושי הריאלי הקיים ממילא. עובדה זו נותנת בידי חברות הדירוג כוח לקבוע מי מן החברות תשרוד ומי תפשוט רגל. חברות הדירוג מודעות לכך, ולכן נמנעות ככל יכולתן מהורדת הדירוג המשמעותית, עד שזה הופך לא רלוונטי, ובכך הן מאבדות את האפקטיביות שלהן. דיוויד אף מקצין ואומר, שלאור האמור לעיל, פתח פוזיציית שורט על מניות חברת מודי'ס.


למרות טענות הנשיא אובמה שחברת הביטוח AIG היתה בעצם קרן גידור ענקית, דיוויד טוען בדיוק את ההיפך. לטענתו, עצם היותה חברת ביטוח שמדורגת AAA אותתה למשקיעים ולשותפיה לעסקים, שזו חברה שרמת הסיכונים שהיא נוטלת מנוטרת באופן תדיר ע"י הממשל וחברות הדירוג. אילו היתה AIG מוגדרת כקרן גידור, היו שותפיה לעסקים והמשקיעים שלה בוחנים את יכולת העמידה שלה בסיכונים שנטלה, ובכך היו גורמים למנהלי החברה ליטול פחות סיכונים. הרגולציה הרבה שיצר הממשל בתחום הביטוח היא היא הגורם העיקרי להתמוטטות החברה.


משך המשבר יקבע לפי מידת הנכונות של הבנקים להכיר בחובות הרעים שלהם, ולבנות מחדש את ההון הראשוני שלהם. דווקא בנקים שמחקו את כל ההלוואות הרעות, וגייסו הון חדש במניות, יכולים להתמודד בצורה טובה יותר עם לווים בעייתיים, ולמצוא פתרונות ליציאה מן המשבר הנוכחי. הגישה הנוכחית של הממשל, לדחות את ההכרה במחיקות ככל האפשר, היא זו שתביא להתמשכות המשבר שנים ארוכות, עד שמאזני הבנקים ינוקו ויבנו מחדש.


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

השבוע פורסם באתר BARRON'S מאמר מעניין המתייחס לעליות החדות בשוק המניות. המאמר, מנסה לקבוע האם מדובר בשלב הראשון של שוק שורי חדש, אשר בדרך כלל נמשך 13-16 שנה, או שמא מדובר בתיקון לירידות החדות שחווינו במהלך 2008, וכעת אנו לפני המשך ירידות.


כחלק מן המאמר מוצגת תחזית של המנתחת הטכנית הנודעת Louise Yamada, מי שעמדה בראש מחלקת הניתוח הטכני בחברת Smith Barney. לטענתה, השוק חוזר על דפוס ההתנהגות שלו משנת 1938. (מצורף גרף הדאו ג'ונס בשנים 1938-1942). בשנה זו, לאחר שהשלים השוק נפילה של כ-60% תוך מספר חודשים, זינק בחזרה 46% ללא כל הפסקה. בהמשך, לאחר תיקון טכני של כ-10%, המשיך ועלה עוד 21%. לטענת Yamada, במהלך השנים 1938-1942 דשדש השוק בטווח זה, כאשר בסיומן הוא יוצר שפל חדש, היא התחתית של המפולת, כאשר השפל החדש נמוך רק במעט מן השפל הנומינאלי של שנת 1938.


תחזית זו, של דשדוש ארוך, עם תקופות של שווקים דוביים ושוריים לחליפין, תואמת לתחזיות הפונדמנטאליות של בית ההשקעות GMO ("שבע השנים הרזות", פורסם ב-11/5/09) ושל מכון המחקר Bronson Capital Market Research ("מחזור העסקים", פורסם ב-13/5/09). לפי תחזיות אלו, השוק צפוי להתחיל מחזור שורי חדש ב-2013 לכל המוקדם, כאשר בשנים שלפני, אנו צפויים למספר תקופות של מיתון.


לעומת האמור לעיל, עם סיומו החיובי של חודש מאי התקבל היום איתות חיובי ממתנד Coppock. מתנד זה משמש לזיהוי התפתחות של שווקים שוריים חדשים בשוק המניות. בכל פעם שהמתנד ירד מתחת לרמת ה-0, והסתובב כלפי מעלה (אפילו בנקודה אחת), התקבל איתות לשוק שורי חדש. אמינות הזיהוי של המתנד גבוהה מאוד (רק 2 טעויות ב-70 שנים), דבר שמחייב את המשקיעים להתייחס ברצינות לאפשרות שאנו לפני גל עליות ארוך ומשמעותי. פוסט בנושא פורסם ב-14/3/09 ("על הקשר בין מנהגי אבל וזיהוי תחתית בשוק המניות").


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

בראיון שנתן היום מארק פאבר, המשקיע הדובי הנודע, הוא חוזה היפר-אינפלציה בארה"ב ברמה דומה לזו שבזימבבואה.


פאבר בטוח ב-100% בהתפרצות האינפלציה, וזאת על רקע הגירעון התופח של ממשלת ארה"ב והזרמת הכספים למערכת הבנקאית ע"י ה'פד'. לטענתו, עם התפתחות סימני האינפלציה, ה'פד' יהסס להעלות ריבית מחשש לפגיעה בכלכלה השבירה, ובכך יסמן לשווקים שהאינפלציה איננה בשליטה. בנוסף מעריך פאבר, ששווקי המניות לא יגיעו לשפל חדש, עקב הזרמת הכספים העצומה, אולם הם מצויים כעת בשלב של "קניות ייתר", ולכן איננו ממליץ להיכנס לשוק בשלב זה.


למען סבר את האוזן, האינפלציה בזימבבואה במהלך 12 החודשים שהסתיימו ביולי 2008 היתה 231 מיליון אחוז, וזאת לאחר הדפסת עשרות טריליוני דולר זימבבואה ב-3 השנים האחרונות עקב גירעון ממשלתי עצום. בפברואר השנה, חתכה הממשלה 12 אפסים מן המטבע, כחלק ממלחמתה בהיפר-אינפלציה המשתוללת במדינה והורסת את הכלכלה והמרקם החברתי.


נראה, שפאבר אינו באמת מתכוון שהאינפלציה בארה"ב תגיע לרמות גבוהות שכאלה. עם זאת, נראה שיותר ויותר משקיעים מתחילים להפנים את ההשלכות של תוכניות התמריצים העצומות ומדיניות ה-0% ריבית שבהן נקטו ממשלות ובנקים מרכזיים, ולכן נערכים לעליית מדרגה באינפלציה באמצעות רכישת סחורות וזהב.


מקור:


U.S. Inflation to Approach Zimbabwe Level, Faber Says, Bloomberg


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

מי בעצם שולט בבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל ריזרב?


לכאורה, זו שאלה טפשית, שהרי ברור שהבנק המרכזי הוא מוסד ממשלתי, שנבחר ומנוהל ע"י הנשיא והקונגרס. ובכן, מסתבר שלא כך הוא.


עורכת הדין, Ellen Brown, חקרה את התנהלות ה'פד' ופרסמה את ספרה Web of Debt, שבו היא מסבירה על התנהלות המערכת המוניטרית בארה"ב, והעיוותים הקיימים בה:


ה'פד' הוקם בשנת 1913 בעקבות בהלת מפקידים שפקדה את ארה"ב ב-1907 והביאה לפשיטת רגל של מספר בנקים, וחששות ליציבות יתרת המערכת הפיננסית. ה'פד' הוקם מתוך מטרה להיות "המלווה של מוצא אחרון", וכן בכדי לפקח על יציבות הבנקים. בנוסף קיבל ה'פד' את האחריות להדפיס את הכסף של המדינה, הדולר. בהתאם לתפקיד זה, כל דולר שמודפס, מוגדר כחוב ל'פד' ולמערכת הבנקאית שבראשה הוא עומד.


הבנק המרכזי מקבל את החלטות המדיניות באופן עצמאי, ללא תלות בנשיא או בקונגרס. מלבד דיווח פעמיים בשנה לקונגרס, אין נגיד ה'פד' נותן דין וחשבון לשום גורם שלטוני, כאשר את תקציבו הוא מממן מהכנסות הריבית שהוא מקבל על הנכסים שרכש. ההחלטות שלו מתקבלות ע"י מועצה של 12 הנגידים של הבנקים המרכזיים האזוריים. אלא, שהבעלות על הבנקים הללו איננה של המדינה, כפי שאפשר לחשוב, אלא של גופים פרטיים, בנקים מארה"ב ואירופה, אשר קיבלו מניות שליטה מן הקונגרס. מניות אלו אינן ניתנות למסחר או להעברה, ומניבות תשואה שנתית של 6%.


מצורף עץ מבנה הבעלות על ה'פד' משנת 1976. ניתן לראות את הבנקים הפרטיים ששולטים בדירקטוריון ה'פד' באזורים השונים.


עם התפתחות המשבר, "לקח" לעצמו ה'פד' סמכויות נוספות, ובכך הפך לישות הכלכלית הפרטית המובילה בעולם. החלטות ה'פד' שלכאורה הינן לטובת ארה"ב, מתקבלות בישיבות ומפגשים בהם הנוכחים הינם בנקאים ואנשי עסקים פרטיים, ולא רק עובדי ממשל מסורים. בנוסף, המאזן של הבנק תפח לכדי 2 טריליון דולר, דבר שמגדיל את החוב של אזרחי המדינה לבנק זה בעשרות מונים, וכן מסכן את יציבות הכלכלה עקב כמות הנכסים הרעילים שבמאזנו.


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

הדרך הסטנדרטית לענות על שאלה שכזו, היא לבדוק את רמת מכפילי הרווח ב-12 החודשים האחרונים (TTM). גישה זו מתעלמת, כמובן, מתחזיות מנהלי החברה והאנליסטים לגבי העתיד להתרחש, אשר הינם מוטים בדרך זו או אחרת, וכן מתעלמת מדיווחי רווחיות שאינם לפי השיטה החשבונאית המקובלת (Non GAAP). גישה זו נוחה וקלה למימוש, כיוון שהנתונים הללו מוצגים בעיתוני הצהריים או בכל מערכת פיננסית של שוק ההון.


מצורף גרף מאתר Chartoftheday.com אשר מציג את רמת מכפילי הרווח במדד S&P לאורך השנים. כפי שניתן לראות, לאור התדרדרות הרווחים ברבעונים האחרונים, רמת המכפילים נמצאת בשיא כל הזמנים (הרבה מעל מכפיל 100), דבר שלכאורה מעיד שהשוק כעת יקר מאוד מאוד. אלא, שלא כך הוא. בתקופות קיצון, דוגמת אלו כיום, הרווחים הזמניים של החברות נופלים בקצב מהיר יותר ממחירי המניות, דבר שיוצר עיוות במכפיל הרווח, עד כדי הפיכתו לחסר תועלת. בנוסף, ההפסדים של החברות בסוף 2008 יצרו מכפילים שליליים, דבר שלא מסייע בשערוך מחירי המניות.


משקיע הערך האגדי Benjamin Graham הבחין גם הוא בהתנהגות המוזרה של מדד מכפיל הרווח בתקופות של תנודתיות קיצונית בשווקים. בכדי להקטין את השונות הגבוהה המציא גראהם את מכפיל P/E10, כלומר, במקום להשתמש ברווח של השנה האחרונה הוא בחר להשתמש בממוצע הרווח ב-10 השנים האחרונות. מסתבר גם, ששיטה זו עוקבת במידה רבה של דיוק אחר מדד מחירי המניות הריאלי (מתואם אינפלציה).

מצורף גרף מאתר dshort.com של מדד S&P מתואם אינפלציה ומדד P/E10 לאורך השנים. הממוצע הרב שנתי של מכפיל הרווח ההיסטורי הזה אל מול חברות S&P עומד על 16.3, תוך שהוא נע מעל ומתחת בתקופות זמן שונות. ניתן לראות בגרף חלוקה ל-5 אזורים (חמישונים), כאשר כל חמישון מכיל 20% מן הדגימות. בנוסף, ניתן לראות שבשנת 2000 הגיע המדד לשיא כל הזמנים – 44.2, ומאז החל נופל עד היום. כלומר, המפולת אותה אנו חווים כיום, הינה המשך של ההתדרדרות משנת 2000. בשלב הנוכחי, לאחר הראלי האחרון עלינו מן החמישון הרביעי לשלישי עם מכפיל 15.1 שנים.

עובדה מעניינת היא, שבכל פעם שהמדד נפל מן החמישון העליון לחמישון הרביעי, הוא השלים את הנפילה עד לחמישון התחתון שבו מכפילי הרווח של 10 השנים הקודמות הינם חד ספרתיים. תהליך זה יכול להמשך 3 עד 19 שנים. במידה ונשליך עובדה זו על המפולת הנוכחית, נראה שאנו צפויים להמשך ההתדרדרות ברווחיות החברות בשנים הקרובות וביקור בחמישון התחתון (מכפיל רווח חד ספרתי).


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

השבוע דווח באחד העמודים הפנימיים של דה-מרקר על התכווצות שוק הנגזרים בכ-13% במהלך החציון השני של 2008 – הירידה הראשונה בשוק זה מזה 10 שנים. את הנתון הפיק הבנק הבינלאומי לסליקה – BIS.


לו גודל הכתבה היה ביחס לכמות הכסף המדוברת, הרי שרק הכותרת הייתה מצריכה מוסף שלם משל עצמה: שוק הנגזרים ,הקשורים למניות, אג"ח, מטבעות ושאר נכסים נאמד בשיאו מעל 600 טריליון דולר, שהם כמעט פי 10 מן התוצר השנתי של כל העולם ביחד.


מצורפת פירמידת הנזילות, אשר מציגה את סוגי הכסף השונים המניעים את הכלכלה.


כפי שניתן לראות, הכסף המוחשי והלוואות הבנקים לעסקים ופרטיים (מה שקרוי בכלכלה – M3) מהווים רק 7% מסך הנזילות בעולם, בעוד שוק הנגזרים מהווה 80% מכלל הנזילות. בנקים מרכזיים וממשלות מנטרים באופן קבוע את רכיב ה-M3 כמדד לאמצעי התשלום בשוק ולהתפתחות לחצים אינפלציוניים. בהתאם לנתונים המצורפים, ברור שמעקב שכזה הינו בעל משמעות שולית אל מול הפיקוח והבקרה על עיקר השוק – הנגזרים.


זווית ראיה מעניינת מוצגת ע"י בית המחקר Independent Strategy:


מרבית חוזי הנגזרים נקובים בדולר ארה"ב. עובדה זו, וגודלו העצום של השוק, היוו את הגורם המשמעותי בהחלשות הדולר בשנים 2002-2008. במהלך 2008 חל שינוי טעמים משמעותי, שבו הסיכון וחוזי הנגזרים הפכו מוקצים. דבר זה הביא מחד לסגירה של חוזים רבים, תהליך שנמשך עד לאחרונה, ובכך להתכווצות שוק זה. מאידך, המהלך תמך בדולר (Short Squeeze), והביא להתחזקותו החדה בחודשים האחרונים.


בשלב הנוכחי, ולאחר הרגיעה בחודשים האחרונים חל איזון בשוק הנגזרים. שנאת הסיכון פחתה משמעותית, ותהליך ה-De-leverage פסק. לטענת בית המחקר הנ"ל, תנועת המטבעות בעולם עדיין מושפעת יותר מן היחס לסיכון מאשר מן הריבית הנקובה ע"י הבנק המרכזי. בית המחקר אינו נותן תחזית לגבי המשך התנועה בשוק זה, אולם מציין, שאלו שיוכלו לחזות את המגמות הקרובות בשוק הנגזרים יוכלו להרוויח גם מתנועת המטבעות אשר נובעת מכך.


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

החדשנות הטכנולוגית האנושית מביאה לנו מידי מספר חודשים מוצרים חדשים ומרתקים: אתרי מכירות וירטואלים, רשתות חברתיות, טוויטר, ועוד ועוד. לכל אחד מאיתנו יש חשבון אי-מייל אחד לפחות, לחלקנו יש בלוג (או לפחות כרטיס) וחשבון בנק בסניף וירטואלי, ואחרים הם הבעלים הגאה של אתר משלהם או מספר דומיינים להשקעה.


אלא, שמוצרים וטכנולוגיות אלו יוצרים לנו בעיות חדשות, שמצידן דורשות פתרונות טכנולוגיים חדשים, וחוזר חלילה. הבעיה הנדונה במקרה זה היא אופן הטיפול בנכסינו הוירטואליים לאחר מותנו. לכולנו יש צוואה פורמאלית או מכוח החוק לגבי נכסינו הגשמיים: כסף, מכונית, בית, בגדים…אולם האם מישהו חשב מה יקרה לכל הדברים, המידע והחברים הוירטואליים שצברנו ברשת במהלך חיינו במידה ונמות היום? או מחר?


ובכן, מסתבר שמישהו כן חשב על כך. במאמר מרתק שפורסם היום באתר www.CNN.com מוצגות חברות שונות, אשר הוקמו במטרה לתת מענה לחיים הוירטואליים שלנו לאחר שנמות:


תמורת 30$ לשנה, האתר www.Legacylocker.com ישמור עבורכם את כל הסיסמאות והמידע הרשתי שצברתם, וכן ישמש כמוציא לפועל של צוואתכם ברשת. לאחר קבלת תעודת הפטירה, ישחרר האתר בהתאם להנחיותיכם המוקדמות, את המידע הנ"ל, לרבות מכתבים ומסרים לאהוביכם, שבחרתם לכותבם ברשת. כך תוכל האלמנה להגיע לחשבונות הבנק של בעלה, הורים יוכלו לעדכן את החברים הוירטואליים על מות בנם, דומיינים שנרכשו ושווים אלפי דולרים לא יפקעו עקב אי העברת תשלום שנתי בזמן, ועוד.


האתר www.Assetlock.com מאפשר רכישת כספת וירטואלית לשמירת מסמכים, מכתבים ותכתובות אימייל בפורמט דיגיטלי.


האתר www.Eternalspace.com מאפשר בניית חלקת קבר וירטואלית, שבה יכולים האוהבים האבלים להגדיר את המצבה, הכיתוב, הנוף והמוסיקה שתישמע בכל פעם שירצו להתייחד עם זכר יקירם באמצעות האתר שברשת.


כמובן, שגם פתרונות חדשניים אלו יוצרים בעיות חדשות, שטרם הכרנו:


ראשית, לא כולם היו רוצים שקרוביהם יחטטו בפרטי חייהם הוירטואלים. עבור רבים העולם הווירטואלי הוא עולמם הפרטי, אותו היו רוצים לשמר ככזה, גם לאחר מותם.


שנית, אתרים שכאלה מהווים מוקד לניסיונות פריצה של האקרים מסיבות ברורות. ריכוז הסיסמאות והמידע ששמור באתרים שכאלה, מהווה פוטנציאל התעשרות ברור לזה שישים ידו עליו. כיון שכך, הסיכון למשתמש בשירותי אתר שכזה (דוגמת Legacylocker) הוא ברור.


לבסוף, תמיד ניתן לחזור לשיטה הישנה של דף ונייר. במידת הצורך, כל משתמש יכול להוסיף לצוואתו, או לכספת מוחשית שבבעלותו, רשימה של כל המידע הווירטואלי שברצונו לשמר או לטפח לאחר מותו. גישה זו, הינה זולה יותר ובוודאי מוגנת מהישג ידם של פורצים ווירטואלים.


–

כל האמור לעיל מהווה את דעתי האישית בלבד אשר עשויה להתברר כשגויה ואין בדברי משום המלצה כלשהי. כל העושה שימוש בדעתי זו עושה זאת על אחריותו בלבד. כל המבקש להשקיע מומלץ שיקבל ייעוץ השקעות אישי המותאם לפרופיל הסיכון שלו.

גולשי סקייטבורד בקליפורניה, מנצלים את השיעור הגבוה של בתים מעוקלים, בכדי למצוא בריכות נטושות ו….לגלוששששש.

• "ממחר אני מתחילה דיאטה"
• "נרשמתי למכון כושר, ואני מתכוון להתעמל לפחות 3 פעמים בשבוע"
• "אני מתכנן לחסוך לטיול לדרום אמריקה בקיץ"

משפטים כאלה ואחרים נאמרים ע"י כולנו לעצמנו ולחברים כעניין שבשגרה. כאנשים פרו-אקטיביים אנו מזהים את נקודות התורפה שלנו, אלו שמפריעות לנו בשלב הנוכחי שלנו, ואנו אף עושים את כל הפעולות הנכונות בכדי להתמודד עימן:

1. # זיהוי הבעיה
2. # הגדרת הפיתרון באופן מדיד
3. # אפיון ברור של דרך הפעולה
4. # התחייבות פומבית למקורבים לגבי המטרה האישית
5. # מעקב שוטף אחר התקדמות התהליך

אלא, שהמציאות מוכיחה שעל פי רוב, הפעולות הללו לא מספיקות. משהו בדרך משתבש, וכוח הרצון נחלש מול הפיתוי או ההרגל. גם המבוכה ואפילו הבושה, שנחוש כאשר נאלץ לספר לחברים שנכשלנו, לא מהווה תמריץ מספיק חזק בכדי להגיע לקו הגמר שהצבנו לעצמנו.

ובכן, מה יכול להוות תמריץ גדול דיו בכדי שנצליח להגשים את מטרותינו, ולנצח את עצמנו?

מסתבר שהתשובה היא פשוטה: כסף!! וכמה שיותר, יותר טוב.

מחקר מטעם FAI בנושא סיוע להפסקת עישון מראה תמיכה אמפירית לעובדה זו.

האתר Stickk.com בא לתת מענה לצורך שלנו בתמריץ כספי למימוש מטרותינו. באתר זה, כל משתתף מגדיר לעצמו את המטרות, משך הזמן ואבני הדרך שהוא רוצה להשיג. התמריץ הכספי מושג באמצעות התערבות של המשתתף כנגד עצמו: בתחילת התהליך מתחייב המשתתף לסכום מסוים, אשר ימשך מכרטיס האשראי שלו במידה ויכשל. כמובן שככל שהסכום גדול יותר ה-פוש למשתתף רב יותר. במהלך התהליך מדווח המשתתף על התקדמותו לשופט שנקבע מטעמו. במידה ולא עמד המשתתף באתגר ימשך הכסף ויועבר לאדם או ארגון (צדקה או כל אפשרות אחרת) שנקבעה מראש ע"י המשתתף. בנוסף, המשתתף יכול להוסיף חברים לאתר, אשר ישמשו כמעודדים ובכך יחזקו את מעורבותו הרגשית של המתמודד.

ניתן להמשיך ולפתח את הכלי הזה בכדי להתאימו למטרות אישיות רבות ומגוונות: נושאי צרכנות וחיסכון, שינוי הרגלים ואפילו השגת מטרות אישיות ארוכות טווח.

במובן הרחב יותר, השימוש בתמריץ מוניטארי בקצה הדרך (בפורמט כזה או אחר), נהוג מזה זמן ע"י מערכת המיסים וגופים אחרים, אולם ניתן להגדילו ולהרחיבו לאופן שיגרום לשינוי הרגלים משמעותי לחלקים נרחבים באוכלוסייה.

מי לא קרא או שמע על משבר הסאב-פריים? אמצעי התקשורת היו מלאים בכתבות על שוק הנדל"ן בארה"ב, ועל המשכנתאות של 100% ויותר משווי הנכס שניתנו ללווים ללא יכולת החזר ממשית. בתקשורת נהגו ללגלג על הופכי ההמבורגרים ופועלי הדחק, אשר זכו למימון בנקאי לרכישת בית חלומותיהם, בלא שהיה ברשותם הון ראשוני כלשהו או משכורת סבירה ויציבה לתשלום ההחזר החודשי של המשכנתא.


אתמול התפרסם מאמר מרתק של אחד מעיתונאי The New York Times בו הוא פורס את חוויותיו האישיות כלווה סאב-פריים. מסתבר שבשיטה שהייתה נהוגה, כל אזרח מן השורה יכול היה להיגרר לבועת הנדל"ן והמשכנתאות שנוצרה ובהמשך להגיע עד כדי פשיטת רגל ועיקול הבית.


העיתונאי Edmund Andrews עובד בעיתון למעלה מ-7 שנים בתחום הכלכלה, כשהוא מסקר בין השאר את התנהלות הממשל וה'פד' וכן את המשברים הכלכליים המשמעותיים בתקופתו. מאדמונד ניתן לצפות שידע לזהות בועה כלכלית שמתרחשת אל מול עיניו, ובכך להימנע מלהיסחף יחד עם מיליוני האמריקנים אל המשבר הכלכלי החמור ביותר מזה עשרות שנים.


בשנת 2004 היה אדמונד בן 48, גרוש, ללא נכסים משלו, ומשלם דמי מזונות בסך 4000$ לשני ילדיו שנותרו אצל אימם. הוא וחברתו לחיים (גרושה פלוס 2) עברו לגור ביחד בוושינגטון, והחליטו לרכוש בית בשווי 460 א' דולר. אדמונד הרוויח כ-7000$ נטו, מהם נותר מעט מאוד לאחר תשלום המזונות, בעוד חברתו לחיים הרוויחה כ-2500$ בלבד. למרות זאת, הצליח סוכן המשכנתאות להשיג עבורם מימון של 90% מערך הנכס, וזאת בלא שהשניים היו צריכים להצהיר על הכנסתם או להוכיח בעלות על נכסים כלשהם, אלא רק על בסיס דירוג האשראי החיובי שלהם.


ההתבססות על דירוג האשראי של הלווים, נבעה ממחקר כלכלי, אשר הראה שהסיכוי שלווים בעלי דירוג אשראי גבוה לא יעמדו בהתחייבויותיהם הוא נמוך מאוד. הלוואה זו, מסוג סאב-פריים, הייתה אמנם בריבית גבוהה יותר ממשכנתאות מסוג אחר (ALT-A, פריים וכו'), אולם היא אפשרה לזוג עם הכנסה מינימאלית להגיע לרמת מינוף (Debt-to-Income) עצומה על בסיס ערך הנכס הנרכש בלבד. יתרה מכך, שנתיים לאחר מכן כשערך הבית עלה ב-10%, הגדילו הבנקים את המשכנתא, ושוב ללא בדיקה כלשהי של יכולותיו הפיננסיות של הזוג.


בהמשך המאמר, מפרט אדמונד את הסתבכותם הכלכלית והלחצים הנפשיים שהתלוו לכך. ההחזר החודשי הענק, הותיר למשפחה מעט מאוד בכדי "לגמור את החודש", והם נאלצו לפנות למימון החוץ בנקאי בדמות כרטיסי האשראי. אדמונד להטט חודשים רבים ב-3 כרטיסי אשראי, עד שגם בהם הגיע לקצה גבול האשראי. רק בנקודה זו נפל לאדמונד האסימון, והוא הפנים שהוא חי הרבה מעבר ליכולותיו הכלכליות. בשלב זה הצטרפה משפחתו של אדמונד לסטטיסטיקה של מיליוני לווי הסאב-פריים שלא עמדו בתשלומי המשכנתא ועמדו בפני עיקול ביתם.


שלא כמו בסרטים האמריקנים, הסוף של הסיפור איננו חיובי במיוחד. אדמונד ומשפחתו ממתינים לעיקול ביתם, אלא שעקב העומס העצום על הבנקים וריבוי העיקולים, האחרונים אינם עומדים בקצב. כך נותרה המשפחה בביתה בלא שהיא משלמת את המשכנתא מזה חודשים ארוכים. כמובן שספר על "החוויה" אמור להתפרסם בקרוב.