התשואה הריאלית מרכישת בית - ארה"ב וישראל

מאת: Nadav | פורסם ביום: 30 במרץ, 2009
2009
30 במרץ

בעלות על בית "משלך" מוטבעת עמוק בגנום הישראלי. אחוז הבתים והדירות בישראל שבבעלות הדיירים הינו מן הגבוהים בעולם. יתרה מכך, משקיעים בישראל, אשר נכוו מן המפולת האחרונה, החליטו להשקיע את שנותר מכספם הפנוי בדירה להשקעה, מתוך הכרה שרכישת דירה ללא מינוף הינה השקעה סולידית עם תשואה מובטחת. האמנם?


מסתבר, שלמעט בועת הנדל"ן ששררה בארה"ב בעשור האחרון, מחירי הבתים לא הניבו כל תשואה ריאלית. באופן מדהים, מי שרכש לפני 30 שנה בית, קיבל הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד, ובוודאי שלא השיג כל תשואה א-נורמאלית. במידה ומחירי הבתים ימשיכו לצנוח, הרי שמשקיע שכזה, צפוי אף לרשום הפסד הון ריאלי, למרות אופק ההשקעה הארוך שלו.

ומה לגבי ישראל?

מנתוני הלמ"ס עולה שמדד מחירי הדירות שבבעלות הדיירים עלה פי 414 במהלך 25 השנים האחרונות. עם זאת, לאחר תיאום המחירים לאינפלציה, מסתבר שהתשואה הריאלית השנתית עומדת על 1.8% לשנה בלבד. זאת ועוד, מן התשואה המתקבלת יש להפחית את עלות הרכישה (ומהמכירה??) עקב מס רכישה ושאר עלויות העסקה, ביטוח המבנה בכל שנה, והפחת הנובע מהתיישנותו. בנוסף, מרבית הרוכשים בישראל מתממנים ע"י משכנתא באחוזי מימון שונים, דבר שמפחית עד מאוד את כדאיות העסקה.

כמובן, שישנו ערך לא כלכלי לבעלות על דירה כגון: שקט נפשי, יציבות, ביטחון וכו', אולם יש להכיר בכך שגם בישראל, התשואה הריאלית מרכישת דירת מגורים הינה אפסית לכל היותר.

והרי התחזית?

מאת: Nadav | פורסם ביום: 27 במרץ, 2009
2009
27 במרץ

"הדולר ממשיך להתחזק: הוסיף השבוע 4.3%; "צפוי להיסחר במגמה מעורבת"כך מעריכים בבנק הפועלים."

מה זו מגמה מעורבת? האם הדולר יירד או יעלה? ואיך נדע שהמגמה השתנתה?

"נגיד הבנק המרכזי של יפאן, מסאקי שיראקאווה, אמר השבוע כי מחירי המוצרים ביפאן צפויים ליפול בעקבות המיתון".

נראה מובן מאליו, לא? למה נגיד הבנק המרכזי מנפק תחזית שבעצם לא חוזה דבר חדש?

התקשורת הכתובה והאלקטרונית מספקות לנו תחזיות רבות מידי יום, אשר ניתנו ע"י בעלי מקצוע ועניין שונים: תחזיות על הכלכלה ו שיעור האבטלה, על מדדי המניות והסחורות, על ספורט וכמובן מזג האויר. איך ניתן לדעת אילו תחזיות יש בהן ערך כלשהו ומאילו אפשר לקרוא ו-לשכוח?

על פי רוב, התחזיות שניתנות הינן תיאור של מה שכבר אירע, של מגמה שכבר התבססה, ולכן אין בהן כל חדש. לכל היותר, בתחזיות מסוג זה, מתקיימת אקסטפולציה מסויימת של נתוני המגמה, ולכן אפשר שלא להקדיש להן כל מחשבה נוספת. גם בתחזיות כלכליות, בהן מצוטטים בעלי מקצוע מכובדים וחשובים, התחזיות, אשר ניתנות כמובן בתום לב, הינן המשך לינארי של המצב הקיים והידוע לכל, ולכן אין בהן ערך של ממש עבורנו.

לעומת זאת, תחזיות אשר מציגות שינוי מן המגמה הנוכחית מחייבות אותנו לעצור ולשקול את היתכנותן. חזאי, אשר במהלך הקיץ יצפה ליום גשם, יעורר בנו יותר עניין מאשר תחזית ליום חם נוסף. כך גם בכל הקשור לכלכלה: תחזיות אשר צופות שינוי מן הכיוון הנוכחי, מחייבות את הקורא לתשומת לב. בתחזיות מסוג זה, יש לבחון את הטיעונים המסבירים את שינוי המגמה, ובהתאם לקבל החלטות. כמובן, שסיכויי הפגיעה של תחזיות מסוג זה נמוכים הרבה יותר מאלו אשר צופות המשך לינארי, אולם הן אלו בעלות הערך למשקיע, משום שהן מחייבות אותו לבחינה מעמיקה של "האמיתות" הכלכליות שלו (וכמובן, בעלות פוטנציאל רווח גבוה יותר).

מידע נוסף, ניתן לקרוא בספר Robert R. Prechter Jr) Prechter's Perspective )

ההשקעות של ד"ר DOOM

מאת: Nadav | פורסם ביום: 27 במרץ, 2009
2009
27 במרץ

לפני כשבוע פרסם ה-Financial Times את אופן ההשקעה של תוכנית הפנסיה של פרופ' נוריאל רוביני. רוביני, הידוע בכינויו Dr. Doom, חזה בדיוק רב את עיתוי, עומק ורוחב המשבר הפיננסי-כלכלי הנוכחי.


ובכן, במה משקיע הפרופ'?


כתב FT הצליח לגלות שרוביני הינו הבעלים של קרן פנסיה מנייתית!!! מסתבר, שבכל הכסף המופרש מידי חודש משכרו כפרופ' באוניברסיטת ניו-יורק לתוכנית הפנסיה שלו, רוכש רוביני תעודות סל על מדדי מניות ברחבי העולם.


לטענת רוביני, כשהדבר נוגע להשקעת כסף בשוק ההון, הוא מתייחס אל עצמו כאל אחרון המשקיעים: מחד, אין לא כל יכולת לתזמן את השוק. מאידך, התשואה על השקעה במניות עדיפה לאורך זמן על פני כל אפיק אחר (מוזר לקרוא את הדברים הללו ממנו…).


אולם, זו איננה כמובן התמונה השלמה: בנוסף למשרתו כפרופ' באוניברסיטה, רוביני הוא גם אחד מבעלי המניות העיקריים (שוב מניות) בחברה יעוץ כלכלית מצליחה, וכן מרצה מבוקש ברחבי ארה"ב והעולם. הכנסותיו מפעילויות אלו, מגיעות למספר מיליונים בשנה, אולם הפעם כספים אלו מושקעים במזומן ופקדונות בלבד (כנראה שיש גבול להתעלמות שלו מעצותיו המוצלחות שלו עצמו…).


יש גם שיאמרו, שברוביני מתקיים גידור טבעי לתיק המניות שלו: כיוון שהוא עדיין דובי מאוד על הכלכלה והשוק, הרי שככל שהשוק קורס, הכנסותיו מיעוץ והרצאות צפויות לעלות, ובכך לפצות מעל ומעבר על ההפסדים בתיק המניות.

"היד הנעלמה" כבר לא רלוונטית

מאת: Nadav | פורסם ביום: 24 במרץ, 2009
2009
24 במרץ

"היד הנעלמה" היא מטפורה בה השתמש אדם סמית כדי לאייר את עקרון "האינטרס העצמי הנאור" שלו. סמית טען בספרו "עושר האומות" כי במערכת קפיטליסטית פעולתו האנוכית של אדם נוטה לקדם גם את טובת הקהילה. הוא ייחס את העקרון למנגנון חברתי אותו כינה "היד הנעלמה".

עם פרוץ המשבר הסתבר שאותה מטאפורה קלאסית של אדם סמית, איננה רלוונטית עוד. פעולתם האנוכית של פרטים במגזר הפיננסי האמריקני, לצד חוסר בקרה מצידו של "האח הגדול", דחפה את ארה"ב והעולם מעבר לפי התהום. מרגע שנחצה סף זה, השתנו חוקי המשחק הכלכלי כפי שהכרנו אותם עד כה. הממשלות והנגידים מחליפים את הקונצרנים ובתי ההשקעות כשחקנים ראשיים, כשהם מבצעים מגה-מהלכים, אשר ישפיעו על הכלכלה שנים רבות קדימה. משקיעי ערך ואנליסטים, מחויבים כעת לתשומת לב רבה והבנה מאקרו-כלכלית של מהלכים אלו, אם ברצונם למצוא את קרן השפע של העשור הקרוב.

לדוגמא, בשבוע האחרון התבשרנו על שתי תוכניות כלכליות בעלות של כטריליון דולר כל אחת:

  1. בתוכנית הראשונה התחייב ה'פד' לרכוש אג"ח ממשלתי ו-MBS מתוך מטרה להוריד את הריבית ארוכת הטווח, ובכך להוזיל את המשכנתאות לרוכשי דיור פוטנציאלים. מטרה נוספת, אשר לא נמסרה בהודעת ה'פד' הינה סיוע לאוצר לממן את הגירעון הגדל בתקציבו. עד לאחרונה מימנו הסינים את הגירעון האמריקני באמצעות רכישת אג"ח של ממשלת ארה"ב. אמנם גם בחודש האחרון הגדילו הסינים את אחזקותיהם ב-Treasuries, אולם לאור הציפייה להורדת הריבית ארוכת הטווח, רכשו הסינים כמות נמוכה יותר של אג"ח קצרות בלבד, כשגם אלו בתשואה נמוכה מאוד עד כדי אפסית. ה'פד', שלא ירצה (או לא יוכל) להעלות הריבית בכדי לפתות את הסינים להמשיך לרכוש אג"ח, יאלץ להגדיל את רכישותיו הרבה מעבר לתוכניותיו הנוכחיות בכדי לממן את הגירעון הממשלתי. רכישות אלו יבוצעו באמצעות הדפסת דולרים. המשמעויות של מהלך שכזה על חוסנו של הדולר והאינפלציה העתידית ברורות.
  2. בתוכנית השנייה מעניק האוצר לסקטור הפרטי מימון וערבויות בכדי שהאחרון ירכוש נכסים "רעילים" ממאזני בנקי הזומבי (סיטי, בנק אוף אמריקה, AIG וכו'). האוצר יממן ויערוב לכדי למעלה מ-90% מכל רכישה שתבוצע ע"י הסקטור הפרטי, ובכך יקדם מהלך לניקוי מאזני הבנקים והגברת האמון בהם. ואריאציות שונות של תוכנית זו הוצגו כבר בתקופת שר האוצר הקודם, פולסון, כאשר עיקר הדילמה היתה בתמחור נכסים אלו. עם קריסת ליהמן, כמעט וחדל המסחר בנכסים אלו, כאשר הציטוטים הקיימים מתמחרים נכסים אלו במחירי הפסד אסטרונומיים. המחירים הנוכחיים, או בעצם החוסר שבהם, הינם אחד הגורמים למוטיבציה של הבנקאים וה'פד' לשנות את תקנות השערוך Mark to Market. משך מימושה של תוכנית זו הינו חודשים ארוכים, כאשר ברור שבפועל, האוצר הוא הרוכש של נכסים אלו (ע"ח הגדלת הגירעון העתידי), כשהסקטור הפרטי הוא 'עלה התאנה'.

לסיכום, חוקי המשחק השתנו ומשתנים מידי יום. השחקנים המעורבים, הינם בעלי יכולת לשנות והכתיב את חוקי המשחק, ובעלי אינטרסים פוליטיים ואחרים, אשר לא תמיד נגלים לעין בלתי מזוינת. עם זאת, גם שחקנים אלו, אינם יכולים לכופף את חוקי העל של הכלכלה. משקיעי הערך, אשר יזהו את המגמות המתהוות, יוכלו כרגיל לנצל זאת לתועלתם.

התפתחות רמות החוב של ארה"ב בעשור האחרון

מאת: Nadav | פורסם ביום: 20 במרץ, 2009
2009
20 במרץ

רצ"ב גרף המציג את התפתחות רמות החוב בעשור האחרון בארה"ב לפי סקטורים (מקור: נתוני ה'פד').



כפי שניתן להבחין, עם התפוצצות בועת הנדל"ן בסוף 2005, החל המשק בארה"ב לצמצם את רמות המינוף שלו. גם כיום נמשכת מגמת הורדת המינוף בייתר שאת, אולם ניתן להבחין במגמה מעניינת. בעוד משקי הבית, העסקים והגופים המוניציפאליים מצמצמים בחדות את המינוף ואף מגיעים לרמות חיסכון שלא היו נהוגות מזה שנים, הרי שרמת החוב הפדראלית מזנקת לשיא כל הזמנים.


הממשל וה'פד' לוקחים על עצמם חלקים גדולים מן החובות ה"רעים" שצברו הפרטים והעסקים ובעצם מגדילים את רמת הסיכון של עצמם כלווה. עד כה מימן הממשל את התהליך באמצעות הנפקת אג"ח ממשלתי, אולם כעת, כשרמת הסיכון של הממשל גבוהה מזו של עסקים, הרי שדירוג ה-AAA שלו מוטל בספק. לכאורה, הממשל באמצעות ה'פד' יכול להדפיס כסף כרצונו, אולם דבר זה לא יתקבל בברכה ע"י סין, שהיא המלווה הגדול ביותר לממשלת ארה"ב.

8 תחזיות לעתיד

מאת: Nadav | פורסם ביום: 18 במרץ, 2009
2009
18 במרץ

רגע אחרי שהסערה שוככת, ולפני התחדשות הגשם הבא, האויר והשמיים מתנקים ואפשר לראות למרחוק. גם לנו כיום, ניתנת הזדמנות לראות אל העתיד בבהירות מדהימה, למרות שאולי הדברים שרואים מפה לא ממש נראים יפה:

  1. מחירי הנדל"ן - המשך התרסקות מחירי הנדל"ן בארה"ב ובריטניה, בדגש על נדל"ן מסחרי,אשר צפוי לצנוח עקב ריבוי פשיטות רגל.
  2. הגדלת שיעור המס - כבר בתקופה האחרונה התבשרנו על תוספת מיסים בתקציב ממשל אובמה, וגם ביבי מזכיר את הנושא. הגרעונות הטופחים יחיבו ממשלות להגדיל את מקורות ההכנסה שלהן, ומיסים זו הדרך העיקרית.
  3. העלאת שיעורי הריבית - הכנעת הדיפלציה ושחרור מחנק האשראי, ידרשו סכומי עתק. לכשישובו הבנקים להלוות כסף, האינפלציה, אשר כבר כיום מראה ניצנים, תתפרץ בעוז, ותיאלץ להשתמש בנשק הריבית.
  4. מלחמת מטבעות - התערבות הבנק השוויצרי השבוע לשם פיחות הפרנק, היתה יריית הפתיחה במלחמת פיחותי המטבעות בין המדינות המתועשות. בעולם שבו הביקושים והיצוא מתכווצים בחדות, כל מדינה מנסה להחליש את המטבע המקומי שלה, על חשבון מתחרותיה, ובכך להוסיף ליתרון התחרותי שלה. עד כה, נמנעו המדינות מלעשות זאת בפומביי, כיוון שזה נתפס באופן לא חיובי. המהלך שלעיל, מראה שאנו צועדים בכיוון זה.
  5. הגבלות על תנועת הון בינלאומי - חיפושי הממשלות אחר מקורות הכנסה, הגבירו את הלחץ על מדינות אשר משמשות מקלטי מס. השבוע הודיעו לוקסמבורג ושוויץ על כך שהן תחשופנה נתונים על כספים המגיעים אליהן. במקביל, עם עליית שיעור המס, יגדל הפיקוח על ההון, לפני שימלט למדינות בהן המיסוי נמוך יותר.
  6. מלחמות סחר - ראה ערך מלחמת מטבעות. מיסים על יבוא ושאר ירקות צפויים להתגבר, בכדי להגן על התעשייה המקומית.
  7. התחזקות וועדי העובדים - ברור, לא?
  8. מלחמה ???

הדילמה של ברננקי

מאת: Nadav | פורסם ביום: 18 במרץ, 2009
2009
18 במרץ
  • מדד המחירים לצרכן לחודש פברואר בארה"ב עלה ב-0.4% לעומת ציפיות ל-0.3%.
  • מדד המחירים לצרכן ליבה עלה ב-0.2% לעומת ציפיות ל-0.1%
  • מדד המחירים לצרכן עלה ב-1.8% ב-12 החודשים האחרונים!!!



נתונים אלו אשר פורסמו היום מציגים תמונה מעניינת לגבי הכלכלה בארה"ב. על אף התרסקות מחירי הסחורות והדלק, והעלייה החדה באבטלה (מ-5.8% ל-8.1% ב-6 חודשים) האינפלציה לא נעלמה. כותרות על דיפלציה לצד 2-3 מדדי מחירים שליליים הצליחו לייצר תחושה בציבור, שאנו אוטוטו לפני סחרור דפלציוני אכזרי.


פעולתו התקיפה של הפד ביטלה לחלוטין את האפשרות הזו, והביאה אותנו למצב די מיוחד בכלכלה, אשר נקרא סטגפלציה. במצב שכזה, מחירי השירותים והמוצרים עולים במקביל לעליה בשיעור האבטלה. עד שנות ה-70 האמינו כלכלנים שתופעה שכזו לא יכולה להתקיים בעולם הריאלי, כיוון שלפי הגיונם, עודף היצע בשוק העבודה מחייב עודף היצע בשוק המוצרים ("עקומת פיליפס").


בתקופת הסטגפלציה של שנות ה-70, נאלצו (יכלו) הנגידים להעלות את הריבית בשיעור חד מאוד בכדי להדוף את גל האינפלציה. הפעם, מצוי ברננקי בין הפטיש לסדן: העלאת ריבית תביא להקטנת ההשקעות, אשר בתקופה זו קטנות ממילא, ובכך תשותק הכלכלה. דחייה של המאבק באינפלציה, תביא להתחזקותה, עד לשלב שבו תהיה גבוהה מידי בכדי להשתלט עליה בכלים מוניטריים בלבד.


כמו שכבר אמרנו, מצב מעניין…

קינג קונג נגד גודזילה

מאת: Nadav | פורסם ביום: 16 במרץ, 2009
2009
16 במרץ

ככל שמתפרסמים מדדי מחירים שליליים מתגברות הכותרות המתריעות מפני התפשטות הדפלציה. המזהירים חוששים מפני התפתחות של "ספירלת המוות" הדיפלציונית: ירידת הביקושים שגוררת צמצום היצור והורדת מחירים, דבר שמקטין את ריווחיות העסקים. אלו בתורם נאלצים לקצץ משכורות ולפטר עובדים, שמצידם מצמצמים הוצאות לא הכרחיות וגם כאלו שכן, דבר שמקטין עוד יותר את הביקושים וחוזר חלילה.

"הספירלה" הדפלציונית יוצרת הרס בכלכלה ובמרקם החברתי עקב העלייה בשיעור האבטלה, ולכן מפחידה מאוד את הבנקים המרכזיים ואנשי הכלכלה. הדפלציה מפחידה במיוחד את הממשלות, משום שכל המערכת הכלכלית והכנסות המדינה בנויות על אינפלציה. עובדים חדשים שמצטרפים לשוק העבודה יוצרים ביקושים עולים, שמחייבים יצירת מקומות עבודה והשקעות שלאורך זמן יניבו הכנסות למדינה ממיסים. כמו כן ישנו מס האינפלציה ("סיניוראז') אותו גובה המדינה ע"י יצירת אינפלציה לא צפויה, ובכך בעצם משלימה פערים תקציביים במידת הצורך.

לכן, דפלציה איננה מקובלת על נגידים מרכזיים וממשלות. כל יום דפלציוני שעובר נתפס כמעט בגדר אסון, בייחוד לכל מי שמודע להשלכות שלה בתקופת "השפל הגדול" לפני כ-80 שנה. בעיניהם דפלציה מתמשכת לא קיימת במרחב האפשרויות ומבחינתם היעד מספר אחד שלהם הוא להלחם בדפלציה בכל מחיר.

הטיעון העיקרי לכך שהדפלציה צפויה להעמיק למרות מאמצי השלטונות הינו מחיקת העושר המאסיבית עקב התפוצצות בועת האשראי. הבנק לפיתוח אסיה העריך שהמחיקות של משקיעים וחברות במהלך 2008 הגיעו עד כה לכ-50 טריליון דולר, וזאת עקב ירידת מחירי הנדל"ן, הסחורות והמניות בעולם לצד אי תשלום חובות ואג"ח. ככל שמחנק האשראי יעמיק הוא יביא יותר ויותר פרטים וחברות לידי אי עמידה בהתחייבויות פיננסיות, ובכך יגדיל את המחיקות של העושר וירחיב את הדפלציה. המצדדים בטיעון זה, מציגים את העושר כאמבטיה, אשר מתרוקנת בקצב גדול יותר מקצב הזרמת הכספים של ממשלות ובנקים מרכזיים, ולכן האחרונים צפויים להיכשל במאמציהם.

איך בכל זאת יכולים הנגידים והממשלות להלחם בדפלציה?

דמיינו את הדפלציה כ-"קינג-קונג" בגובה 100 מטר (ואולי יותר). קינג-קונג שמתפרע ברחבי העולם וזורע הרס בכל מיני מדינות ותעשיות חסרות הגנה. הפעולות שנעשו עד כה ע"י הבנקים המרכזיים והממשלות, למרות גודלן ומקוריותן, הינן בעצם כמו שימוש בנשק קונבנציונאלי כנגד אותו קינג-קונג. כמו בסרטים, שימוש בטנקים ומטוסים המטילים פצצות על המפלצת לא ממש השפיע, אלא רק הרגיז יותר את המפלצת. הנגידים מעדיפים לעשות שימוש ככל האפשר בנשק קונבנציונלי (הורדות ריבית, הלוואות לכל דורש, רכישת אג"ח ממשלתי וקונצרני…) ולא לשחרר את נשק יום הדין – הלא היא גודזילה. גודזילה הענקית, אשר יורקת אש אינפלציונית, הינה היחידה המסוגלת להתמודד מול קינג-קונג. וכן, היא גם יכולה לנצח אותו.

בלית ברירה בנקים מרכזיים וממשלות יוכלו להעיר את מפלצת ההיפר-אינפלציה ע"י מעשים מטורפים:הם יכולים להודיע על ביטול מסים אגרסיבי, או לשלוח המחאות ענק לכל האזרחים ואפילו לחייב את הבנקים להעניק אשראי לכל דורש באמצעות מס מיוחד על הבנקים, אשר ישולם על כל יתרה חיובית בחשבון הבנקים שלא ניתן כהלוואה. מעשים שכאלו, יעירו בוודאות את גודזילה מתרדמתה הארוכה, אולם הבעיה שתיווצר היא ההתמודדות איתה לאחר שקינג-קונג יומת.

לסיכום, אין להמעיט במחויבותם של הנגידים להלחם בדפלציה. נוכחותה כיום הינה "סדין אדום" בעיני מעצבי המדיניות, והם ישתמשו בכל כלי, מטורף ככל שיהיה, בכדי להפטר ממנה. לכשיצליחו, תשוב האינפלציה לשרור, אם כי ברמות אשר לא ראינו שנים.

על הקשר בין פסיכולוגיה לשוק המניות

מאת: Nadav | פורסם ביום: 14 במרץ, 2009
2009
14 במרץ

מרבית האנשים חווים אבל או טרגדיה בשלב כלשהו של חייהם. הפסיכולוגית השווייצית Elizabeth Kubler-Ross (בתמונה) זיהתה חמישה שלבים באופן שבו אדם מתמודד עם אבל:

1. הכחשה - זה לא קורה לי!!

2. כעס - למה זה קורה לי?

3. התמקחות - אני מבטיח להיות אדם טוב יותר אם…

4. יאוש - לא אכפת לי יותר

5. השלמה - אני מוכן לכל מה שיקרה

פסיכולוגים מודרנים משתמשים במודל הזה לצורך סיוע לאנשים להתמודד עם טרגדיות בחייהם. לטענתם גם מפולות בשוק ההון נתפסות ע"י המשקיעים כטרגדיות אישיות והם מתאבלים על תיק ההשקעות שלהם באותו האופן:

1. הכחשה - אני לא מתכוון להסתכל על התיק שלי בזמן הקרוב

2. כעס - זה לא הוגן שבוול סטריט לקחו סיכונים ובונוסים לא הגיוניים ואני זה שמשלם את המחיר

3. התמקחות - אם השוק רק חוזר ל-1000 אני מוכר הכל ומתבצר בפק"מ

4. יאוש - השוק רק יורד והכלכלה מתדרדרת. לי לא אכפת…

5. השלמה - זה נראה רע, אבל זה לא ימשך לנצח. אני אתמקד בעבודה ובשיפור התיק שלי ואנצל הזדמנויות

ובכן, מה הקשר בין מנהגי האבל של משקיעים לזיהוי סיומו של שוק מניות דובי?

המשקיע האמריקני Edwin Sedgewick Coppock נתבקש ע"י הכנסייה לפתח כלי אשר יאפשר זיהוי הזדמנויות ההשקעה הטובות ביותר בשוק ההון. קופוק פיתח מודל, אשר מבוסס על משך הזמן שבו אנשים מתאוששים מאבל (10 עד 14 חודשים) ומציג קשר מתמטי בין מחירי הנכס הנמדד לאורך זמן ו"מצב הרוח" של המשקיעים.

חשיבותו העיקרית של המתנד (Coppock Guide) הינה בזיהוי תחילתו של שוק שורי חדש. המתנד, אשר מחושב רק פעם בחודש, מאפשר להימנע מכניסה מוקדמת לשוק המניות מתוך מטרה ל"תפוס" תחתית, ובכך להקטין את הסיכון של המשקיע. מאז פורסם המתנד לראשונה ב-1962 במגזין Barron's, דייק המתנד בזיהוי כל השווקים השוריים שהתפתחו לאורך השנים, למעט קריאה מוטעית אחת בשנת 2002.

בשלב זה, טרם נתקבל אישור מן המתנד לגבי שוק שורי חדש בבורסות שבארה"ב.

המוות של ה- BUY & HOLD

מאת: Nadav | פורסם ביום: 6 במרץ, 2009
2009
6 במרץ


ככל שהירידות בשווקים נמשכות, נשחטות יותר ויותר ממותות ופרות קדושות שהסתובבו להן באין מפריע בשוק ההון העולמי:

* בנקי השקעות ופיננסים עם מאזנים בגודל של מעצמה בינונית קורסים תוך ימים ונסחרים בפחות מדולר (פאני מיי, סיטי, AIG…)
* המוניטין של אלן גרינספאן מתדרדר עד ל-0 ואפילו שלילי
* ברננרד מידוף הפך מגביר לשנוא נפשם של מיליונים
* דירוג ה-AAA כבר לא מה שהיה פעם. זה של GE שווה כיום תשואה של 10% מעל ממשלתי. וגם זה של הממשלה מוטל בספק

לפני כשבוע פורסמו דוחות חברת ברקשייר התוואי ומהם עולה שתיק ההשקעות של המשקיע האגדי, וורן באפט, מציג תשואה אפסית לאחר אחזקה של למעלה מ-2 עשורים. באפט, האורקל של אסטרטגיית ההשקעות "קנה והחזק", נוטה לרכוש מניות של חברות ולאפסן אותן בתיק ההשקעות שנים על שנים. בעשורים שהבורסה עלתה אסטרטגיה זו היכתה את השווקים בצורה מוכחת והפכה את באפט לגדול המיליארדרים. אולם בתקופה שהבורסה צוללת, אסטרטגיה זו הביאה לקריסה של למעלה מ-50% במחיר מניית ברקשייר ולירידות חדות בתיק המניות שלה. אינני בא לטעון כנגד יכולותיו של באפט כמשקיע, אולם חשוב להבין שהרבה מן ההצלחה שלו רשומה על שמו של מר מזליקו.

רק בכדי לסבר את האוזן:

* משקיע שרכש את מדד המניות של יפן לפני 20 שנה הפסיד 81% מכספו - 8% מידי שנה
* משקיע שרכש קרן כספית בכל יום החל מ-1995 הצליח יותר ממשקיע שרכש תעודת סל על מדד המניות S&P ואחז בה עד עתה

לסיכום, במידה ורוצים לרכוש מניות בשוק תנודתי ויורד זה, אפשר לאמץ אסטרטגיות אקטיביות יותר, כגון: גידור או Buy & Watch Out.

לפוסטים הבאים »