ככל שמתפרסמים מדדי מחירים שליליים מתגברות הכותרות המתריעות מפני התפשטות הדפלציה. המזהירים חוששים מפני התפתחות של "ספירלת המוות" הדיפלציונית: ירידת הביקושים שגוררת צמצום היצור והורדת מחירים, דבר שמקטין את ריווחיות העסקים. אלו בתורם נאלצים לקצץ משכורות ולפטר עובדים, שמצידם מצמצמים הוצאות לא הכרחיות וגם כאלו שכן, דבר שמקטין עוד יותר את הביקושים וחוזר חלילה.
"הספירלה" הדפלציונית יוצרת הרס בכלכלה ובמרקם החברתי עקב העלייה בשיעור האבטלה, ולכן מפחידה מאוד את הבנקים המרכזיים ואנשי הכלכלה. הדפלציה מפחידה במיוחד את הממשלות, משום שכל המערכת הכלכלית והכנסות המדינה בנויות על אינפלציה. עובדים חדשים שמצטרפים לשוק העבודה יוצרים ביקושים עולים, שמחייבים יצירת מקומות עבודה והשקעות שלאורך זמן יניבו הכנסות למדינה ממיסים. כמו כן ישנו מס האינפלציה ("סיניוראז') אותו גובה המדינה ע"י יצירת אינפלציה לא צפויה, ובכך בעצם משלימה פערים תקציביים במידת הצורך.
לכן, דפלציה איננה מקובלת על נגידים מרכזיים וממשלות. כל יום דפלציוני שעובר נתפס כמעט בגדר אסון, בייחוד לכל מי שמודע להשלכות שלה בתקופת "השפל הגדול" לפני כ-80 שנה. בעיניהם דפלציה מתמשכת לא קיימת במרחב האפשרויות ומבחינתם היעד מספר אחד שלהם הוא להלחם בדפלציה בכל מחיר.
הטיעון העיקרי לכך שהדפלציה צפויה להעמיק למרות מאמצי השלטונות הינו מחיקת העושר המאסיבית עקב התפוצצות בועת האשראי. הבנק לפיתוח אסיה העריך שהמחיקות של משקיעים וחברות במהלך 2008 הגיעו עד כה לכ-50 טריליון דולר, וזאת עקב ירידת מחירי הנדל"ן, הסחורות והמניות בעולם לצד אי תשלום חובות ואג"ח. ככל שמחנק האשראי יעמיק הוא יביא יותר ויותר פרטים וחברות לידי אי עמידה בהתחייבויות פיננסיות, ובכך יגדיל את המחיקות של העושר וירחיב את הדפלציה. המצדדים בטיעון זה, מציגים את העושר כאמבטיה, אשר מתרוקנת בקצב גדול יותר מקצב הזרמת הכספים של ממשלות ובנקים מרכזיים, ולכן האחרונים צפויים להיכשל במאמציהם.
איך בכל זאת יכולים הנגידים והממשלות להלחם בדפלציה?
דמיינו את הדפלציה כ-"קינג-קונג" בגובה 100 מטר (ואולי יותר). קינג-קונג שמתפרע ברחבי העולם וזורע הרס בכל מיני מדינות ותעשיות חסרות הגנה. הפעולות שנעשו עד כה ע"י הבנקים המרכזיים והממשלות, למרות גודלן ומקוריותן, הינן בעצם כמו שימוש בנשק קונבנציונאלי כנגד אותו קינג-קונג. כמו בסרטים, שימוש בטנקים ומטוסים המטילים פצצות על המפלצת לא ממש השפיע, אלא רק הרגיז יותר את המפלצת. הנגידים מעדיפים לעשות שימוש ככל האפשר בנשק קונבנציונלי (הורדות ריבית, הלוואות לכל דורש, רכישת אג"ח ממשלתי וקונצרני…) ולא לשחרר את נשק יום הדין – הלא היא גודזילה. גודזילה הענקית, אשר יורקת אש אינפלציונית, הינה היחידה המסוגלת להתמודד מול קינג-קונג. וכן, היא גם יכולה לנצח אותו.
בלית ברירה בנקים מרכזיים וממשלות יוכלו להעיר את מפלצת ההיפר-אינפלציה ע"י מעשים מטורפים:הם יכולים להודיע על ביטול מסים אגרסיבי, או לשלוח המחאות ענק לכל האזרחים ואפילו לחייב את הבנקים להעניק אשראי לכל דורש באמצעות מס מיוחד על הבנקים, אשר ישולם על כל יתרה חיובית בחשבון הבנקים שלא ניתן כהלוואה. מעשים שכאלו, יעירו בוודאות את גודזילה מתרדמתה הארוכה, אולם הבעיה שתיווצר היא ההתמודדות איתה לאחר שקינג-קונג יומת.
לסיכום, אין להמעיט במחויבותם של הנגידים להלחם בדפלציה. נוכחותה כיום הינה "סדין אדום" בעיני מעצבי המדיניות, והם ישתמשו בכל כלי, מטורף ככל שיהיה, בכדי להפטר ממנה. לכשיצליחו, תשוב האינפלציה לשרור, אם כי ברמות אשר לא ראינו שנים.
