כלכלוג

מאמר מצויין מן העיתון The Wall Street Journal מציג את המשבר, אשר חווה החברה האמריקנית בתקופה זו.

הכותבת, Peggy Noonan, מציגה 2 נקודות עיקריות המעידות על עומק השבר העובר על האוכלוסיה:

1. לראשונה מזה 200 שנה, האמריקאי הממוצע מטיל ספק בהנחת היסוד שהדורות הבאים בארה"ב יחיו חיים טובים יותר מאלו שלו. לראשונה מאז הקמת המדינה הגדולה, נראה שהאמריקנים חוששים מאוד מן העתיד, מטילים ספק בשיפור הכלכלה, ומאמינים פחות בחלום האמריקני.

2. קיים נתק הולך וגדל בין ההנהגה בוושינגטון לבין העם. המנהיגים אינם מודעים עוד למצב הרוח של העם, מתעלמים מן הקשיים האמיתיים איתם מתמודד האזרח הקטן, ומתמקדים בספינים וכותרות על פני טיפול אמיתי ומשמעותי בבעיות האזרח.

מרתק…

נתוני האבטלה מארה"ב, אשר פורסמו ביום שישי, מאשרים את הצפוי: אין שיפור בשוק התעסוקה האמריקני, וככל הנראה אנו לפני גל חדש של עלייה במספר המובטלים ובשיעורי האבטלה. שיעור המובטלים, אשר כבר סיימו את 4 חודשי דמי האבטלה שלהם, מצוי בשיא כל הזמנים. השיפור המשמעותי במספר המשרות הזמניות והחלקיות מסתיר את האמת המרה: אנשים נאלצים לעסוק בתפקידים שהם מתחת לכישוריהם ובשכר נחות בשביל להתקיים.

פוסט מעניין בנושא העליה הצפויה בשיעורי האבטלה, ויצירת אבטלה מבנית ברמה של כ-10% ומעלה פורסם לאחרונה בבלוג Fabius Maximus (שם מעניין, לא??). הפוסט מציג ריכוז של מאמרים ופוסטים בתחום הגידול באבטלה, תוך התחשבות במגמות של רובוטיקה, חברה וכלכלה, הגירה, אסיה וכו'….
מרתק ומומלץ….

פוסט מעניין מן הבלוג של Paul Kedrosky מציג את שיעור האמריקנים המתכננים חופשה לתקופה הקרובה.

הירידה האחרונה במדד ביטחון הצרכנים בארה"ב ניתנת לפילוג לתחומים שונים. תחום מעניין הוא תחום ניהול הפנאי והרצון של האמריקנים לצאת לחופשה בזמן הקרוב. בגרף המצורף, המהווה חלק מן הסקר הנ"ל, ניתן לראות את המגמה על פני 30 השנים האחרונות, בה פחות ופחות אמריקנים מתכננים חופשה. לאחרונה צלל רצון הצרכנים לתכנן חופשה לשפל כל הזמנים (מאז החלה המדידה), והמגמה עדיין נמשכת.

נתוני הלמ"ס בישראל הציגו כניסת שיא של תיירים לישראל. המגמה שלעיל צפויה להקשות על המשך הגידול בהגעת תיירים, ומציבה אור אדום לפני כלל תעשיית התיירות בעולם.

בשבועות האחרונים העיתונים מלאים בכותרות על תוכניות הצנע באירופה. מעולם לא זכתה המילה הזו - "צנע" לכזו פרשות חיובית ולקונוטציות שוריות כפי שהיא זוכה להן כיום. המשקיעים מתרגשים מחדש בכל יום בו מודיעה ממשלה כזו או אחרת על תוכנית קיצוצים בתקציבה, תוך שהם נותנים עדנה זמנית לאירו ולשווקי ההון.

אלא שהשוק בסופו של יום מחליט להתעלם מן ההודעות הללו וממשיך לרדת. הדבר איננו מפליא, כיוון שמבט שני בתוכניות שמפרסמות הממשלות מעיד שמשהו לא בסדר:
1. ספרד ופורטוגל הודיעו שיקצצו מתקציביהן בקושי 2-3 מתקציבן. יתרה מכך הקיצוץ יחל ב-2011 וימשך שנתיים בלבד.
2. גרמניה שאמורה להוות דוגמא ליתר חברות גוש האירו, הודיעה על קיצוץ משמעותי של כ-80 מיליארד אירו. גם פה, הקיצוץ יחל רק מ-2013 כלומר אחרי הקדנציה של הקנצלרית מרקל.
3. צרפת הודיעה על ביטול חגיגות הנשיא ביום הבסטיליה, חיסכון של פחות מ-1 מיליון אירו. בנוסף מתקיימים דיונים לגבי העלאת גיל הפנסיה ל-62 שנים החל מ-2017. נו באמת…
4. אפילו בריטניה שהודיעה על תוכנית הקיצוצים הנרחבת והמשמעותית ביותר מבין מדינות אירופה מנסה לבלף. לטענת האוצר הבריטי הקיצוץ של כ-100 מיליארד פאונד יפגע ב-0.4% בלבד בצמיחה השנה, ולטענתם כבר ב-2014 תחזור המדינה לצמיחה משמעותית.
5. בנוסף על האמור, הנחות התקציב של הממשלות מתבססות על צמיחה חיובית בשנים הקרובות.

ובכן, ניתן לראות שהפוליטיקאים ממשיכים להיות פוליטיקאים עד הסוף המר. תוכניות קיצוצים מינימאליות, רובן ימומשו רק לאחר תום הקדנציה הנוכחית, הנחות צמיחה והכנסות ממיסים לא ריאליות וניסיון לעטוף את תרבות השפע הנוכחית במילים מתאימות מבלי לשנות דבר במהות. כל אלו בניסיון להראות לשווקים שהכל תחת שליטה…

אלא שהשווקים מסתבר מתוחכמים יותר. מה שלא נעשה כיום, יעשה בעתיד בצורה משמעותית וקשה הרבה יותר. אכן, עידן הצנע.

שיעור האבטלה בגוש האירו (16 מדינות), אשר פורסם בשבוע שעבר, עלה ל-10.1% מכוח העבודה. נתון זה מהווה שיא של 12 שנים, וכולל כ-16 מיליון איש, אשר לא הצליחו למצוא משרה כלשהי במהלך חודש אפריל.

מגמת ההרעה בתעסוקה פוגעת משמעותית בכל ניסיונות ההנהגה להוביל את אירופה לצמיחה. מובטלים אלו מצמצמים משמעותית את הוצאותיהם, דבר שמתבטא במכירות הקמעונאיות ברחבי האיחוד, פוגע בהכנסות החברות, שמצידן נאלצות לקצץ הוצאות, וחוזר חלילה. גם הממשלות כאמור נפגעות מן המגמה, עקב הירידה בהכנסותיהן ממיסים.

חשוב להדגיש, שנתונים אלו הינם לפני ישום תוכניות הצנע בספרד, יוון, פורטוגל, בריטניה, הונגריה ורומניה (שלא לדבר על גרמניה, איטליה וצרפת). תוכניות אלו צפויות כאמור,לתמוך בהמשך המגמה.

The New York Times מדווח על שובן של חצאיות המקסי.
בהתאם לתיאוריית אורך החצאית - ירידת קו המכפלת מסמן את שובו של הדוב…

לאורך עשורים רבים נהנו האירופאים מכל העולמות. הוצאות צבאיות נמוכות עקב המטריה הגרעינית של ארה"ב וברית נאט"ו, יציבות תעסוקתית עם קביעות לכל החיים, ביטוח רפואי חינם על חשבון המדינה, ימי חופש בכמויות דמיוניות, יציאה לפנסיה בגיל מוקדם ועל חשבון המדינה…בקיצור, לה דולצ'ה ויטה.

אלא שהמשבר הנוכחי מאיים לפגוע בכל הדברים הללו, ולהפוך על ראשם את סדרי העולם באיחוד האירופי. הגרעונות הגדולים שצברו מדינות האיחוד עקב אוכלוסיה מזדקנת, שיעור ילודה נמוך, והתחייבויות עצומות לאוכלוסיה הביאה אותן על סף פשיטת רגל (ואולי אף מעבר לסף…). מאמר של The New York Times מציג את משבר הפנסיה הממשמש ובא במערב אירופה.

בגרף המצורף ניתן לראות את היחס בין מספר העובדים למספר הפנסיונרים במדינות השונות לאורך השנים. עם העליה בתוחלת החיים, והיציאה לפנסיה מוקדמת, נוצר מצב שיחס זה התכווץ עד כדי 3 עובדים לכל פנסיונר. ככל שיחס זה ימשיך וירד, עומס החוב על הממשלות, אשר משלמות פנסיות תקציביות לאחוז ניכר מן האוכלוסיה, ילך ויגדל. ביחד עם ההטבות השונות שחולקו בעבר, וחוסר הצמיחה בשנים האחרונות, נראה שממשלות מסויימות לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן ההסטוריות כלפי האוכלוסיה שלהן.

תמונות מדהימות מן המהומות ב-בנגקוק מתוך העיתון The Boston Globe

לפני מספר ימים חלתה זיזי. היא התעטשה והשתעלה וגם רמת החום שלה עלתה מעט. הוריה של זיזי לא דאגו במיוחד, שהרי ילדים בגילה נוהגים להתקרר מידי פעם. "זה יחלוף מעצמו" הם אמרו לעצמם בהיגיון.
אלא שמצבה של זיזי המשיך להחמיר…

נעצור שניה, ונתעמק בעולמה של זיזי ומשפחתה.
לפני כ-70 שנה, דת חדשה השתלטה על העולם. לאלוהי הדת הזו קראו "אשראי". על פי כוהני האל, היתה זו דרישתו ששמות הילדים בעולם יהיו מורכבות רק מן האותיות "ז,י". כך נולדו ילדים שנקראו זיזי, יזיז, זזי, ייזז וכו'. דרישה פשטנית זו יצרה הרבה סיבוכים פרקטיים, אבל כרגיל, זו טיבה של דת, וגם דת ה"אשראיזם" לא היתה שונה במובן זה.

המוטו העיקרי של הדת החדשה, ה"אשראיזם", הוא "יותר זה יותר טוב", וזאת בשונה מן הדת הקודמת שדגלה במוטו "יותר טוב זה הכי טוב". אין פלא איפה שהדת החדשה הפכה בקלות לפופולרית ביותר. למה להתאמץ לשפר ולהשתפר כשפשוט אפשר להוסיף עוד? מוטו זה הפך לשליט בכל תחומי החיים: אוכל, תרופות, מוצרי צריכה, מכוניות, חופשות וכו'.

נחזור לזיזי…אשר מחלתה הלכה והחמירה. בהתאם לנוהג הרגיל, הוריה נתנו לה עוד אקמול, ועוד אוכל עשיר בפחמימות וסוכרים. הרופא הפרטי אליו הלכו הוריה, המליץ כמובן "עוד מאותו דבר", לאחר שלקח את שכר הטירחה השמן שלו. אלא, שגם זה לא עבד…

כיוון שהרפואה הקונבנציונאלית לא עבדה, פנו הוריה של זיזי אל הדת. נרות, קטורת וברכות הוקרבו על מזבח אלוהי האשראי. וכרגיל, כשזה לא עבד, הגישו ההורים עוד נרות, קטורת וברכות…ועוד…

ערב אחד, קיבל אביה של זיזי שיחת טלפון מוזרה. אדם זר, שלא רצה להזדהות, אמר ששמע על מחלתה של זיזי, והוא רוצה להציע פיתרון, אבל בתנאי ש-האב ישמור על ראש פתוח ויקשיב לדברים. הזר אמר שברור שזיזי לא "חטפה" התקררות רגילה, אלא זהו מקרה קלאסי של דלקת ריאות. ולכן, לא משנה כמה אקמול יתנו לילדה, זה לא יעזור לה להתגבר על המחלה.
האיש הזר הוסיף שעל הוריה של זיזי להתכחש מיד לדת "יותר זה יותר טוב" ובמקום זאת להמתקד במספר מצומצם של תרופות איכותיות ואפקטיביות, כמו אנטיביוטיקה ודיאטה. הזר התעקש שהשינוי באורח החיים הוא הכרחי בכדי למנוע מ-זיזי לחלות בשנית, ואף הציע שזיזי והוריה יעסקו בפעילות ספורטיבית.

אביה של זיזי בכלל לא שקל להתעמק בדבריו של האיש הזר. "אדם זה הוא רופא אליל, או נוכל" חשב האב לעצמו. "כל הדברים שהאיש אמר הם חילול הקודש כנגד הדת השלטת…ממש כפירה". הוא ניתק את הטלפון בכעס, כשהוא חושב על הסכנה שהאיש הזר רוצה להעמיד את זיזי והוריה בהצעותיו המשוגעות.

אינני יודע מה עלה בגורלה של זיזי. יתרה מכך, אין כל מידע לגבי משפחתה של זיזי, או למעשה כל משפחה אחרת בעולמה של זיזי. ידוע רק שזמן קצר לאחר מכן, המחלה התפשטה לכל האוכלוסיה, ומחקה את כולם.

אני משאיר את הנמשל לכם (תחשבו יוון, 'פד'…)

1. תרבות העלמת המס ביוון - רק 5000 מבין כל אזרחי יוון דיווחו על הכנסה מעל 100 אלף אירו בשנת 2008. מצחיק כמה שזה עצוב. The New York Times מציג את תרבות העלמת המס ביוון והפעולות של הממשל למצוא את אותם עבריינים.

2. מלכוד 22 של האיחוד האירופי - כרגיל, למי שרוצה להתעדכן על הנעשה במדינות אירופה, אין כמו הבלוג Global Economy Matters בכדי להבין את המתרחש ולדעת את המספרים החשובים.