כלכלוג

לנוכח הגרעונות התקציביים התופחים של הממשלות ברחבי העולם, נדרשות רבות מהן לבצע קיצוצים גם בכוחות הצבאיים שלהן. אובמה כבר הודיע על הקפאה של חלק מן התקציבים למשרד ההגנה, וכעת מתברר שגם משרד ההגנה הבריטי נדרש לקצץ סכום ענק של מעל 30 מיליארד פאונד.

מאמר מסוף השבוע ב-Daily Mail הבריטי משווה בין הצבאות המובילים בעולם, ומציג את הדילמות שעומדות בפני ראשי הצבא הבריטי (איחוד זרועות, צמצום תוכניות הצטיידות וכו').

נדמה שרק בישראל, הצבא חסין מפני קיצוצים שכאלה. הגירעון זינק אל מעל 5%, יחס החוב לתוצר מתקרב ל-80%, ועדיין הצבא בישראל גדול אפילו על בריטניה וצרפת.

במהלך המשבר האחרון, המליצו כלכלנים רבים לממשלות להשיק תוכניות תמריצים גדולות ככל האפשר, בכדי לחפות על הנפילה בצריכה מצד החברות והצרכנים, ובכך להמנע מן המיתון. חלק מן הכלכלנים התהדרו בכינוי - "קיינסיאנים" (מצורף קישור הגדרת המונח עפ"י ויקיפדיה). לטענת אותם כלכלנים, הביקושים של הממשלות לא יצרו אינפלציה גבוהה עקב הפער בין התוצר בפועל לפוטנציאל התוצר של המשקים השונים. בעקבות המלצות אלו, הגדילו הממשלות את חובותיהן, ויזמו פרוייקטים והטבות מס רבות לעידוד הכלכלה.

אלא, שאותם כלכלנים הניחו את ההנחות הלא נכונות. האיום שנוצר בעקבות המעשה איננו גידול באינפלציה, אלא סיכוי לחדלות פירעון של הממשלות עצמן. תוכניות התמריצים השונות לא הצליחו להלחם בלחצים הדיפלציוניים הגדולים, וכך תקבולי המס של הממשלות היו נמוכים משמעותית מן הצפוי, דבר שהביא את מחזיקי האג"ח הממשלתיים לחששות מפני אי תשלום החובות.

מצורף גרף המציג את מחירי הביטוח מפני חדלות פירעון (CDS) של מדינות שונות. ניתן לראות את הזינוק במחירי הביטוח, בדגש על מדינות ה-PIGS. כמובן, שלא רק באירופה נוצרו גירעונות עתק, וניתן לראות את מחירי הביטוח גם למדינות השונות בתוך ארה"ב, כאשר קליפורניה ואילינוי מובילות בנושא.

עוד בנושא הנחות יסוד מוטעות של כלכלנים ניתן לקרוא בפוסט המצויין של Michael Panzner באתר Financial Sense.

מצורף פוסט של מאזור התגובות של המגאזין The Economist.

הפוסט נכתב בעקבות הצגת התקציב לשנת 2011 ע"י הנשיא אובמה, ויותר מכל מעיד על התסכול של האוכלוסיה מחוסר התוחלת של מעשי הממשל. כאמור, התקציב הפדרלי מניח גידול נוסף בגירעון של 2 טריליון דולר עד שנת 2019, בעקבות תוכניות החילוץ והתמריצים השונות. בנוסף, חלק משמעותי מן הגידול בגירעון נובע מטעויות בהנחות היסוד של כלכלני הממשל בדבר גביית המיסים, אשר ככל הנראה צונחת מחודש לחודש.

הכותב מתלונן על כך שלמרות הגידול המטורף בחובות המדינה, לא ניתן להצביע על שום הישג בפעילות הממשל לטובת הכלכלה. האבטלה איננה יורדת, מחירי הבתים ממשיכים לרדת, שיעור העיקולים ממשיך לעלות ומצב האזרחים רק מורע יותר ויותר.

הפוסט האמור, מצטרף למגמת הירידה בתמיכה בנשיא, ובחוסר האמון בפעולות הממשל וה'פד'. מגמה זו צפויה להעמיק ככל שהכלכלה הריאלית תציג ביצועים גרועים מן הציפיות, אשר כיום נמצאות ברמת שיא.

מספר סרטונים מדכדכים על מצבה הנוכחי של דטרויט, במקביל למשבר בתעשיית הרכב:

זקן השבט, Paul Volcker, מי שהיה נגיד הבנק המרכזי בשנות השמונים, וכיום יועצו של אובמה, הוא האדם שעומד מאחורי יוזמת החקיקה של הנשיא כנגד הבנקים הגדולים.

בצעד חריג פרסם אתמול וולקר מאמר ב-The New York Times ובו הוא מסביר את ההיגיון של יוזמת החקיקה המדוברת, והדרך למימושה.
מומלץ…

Barry Ritholtz הציג היום אינדיקטור חדש ומעניין למצב הכלכלה האמריקנית.

האינדיקטור מוצג ע"י הבנק המרכזי של איזור שיקגו, וקרוי Chicago Fed's National Activity Index, ובקיצור CFNAI. האינדקס משקלל רשימה של 85 פרמטרים כלכליים מרחבי ארה"ב, ובכך מציג תמונה מהימנה של מצב הכלכלה הגדולה בעולם. מצורף גרף של האינדיקטור מאז שנת 1967, וכן ממוצע נע של 3 החודשים האחרונים שלו.

כאמור, קריאה חיובית של האינדקס מציגה צמיחה מעל הממוצע, בעוד קריאה שלילית מציגה צמיחה מתחת לממוצע. בנוסף, קריאה מתחת למינוס 0.7 מעידה שהמשק האמריקני נכנס למיתון, בעוד ששתי קריאות מעל פלוס 0.7 מעידות על לחצים אינפלציוניים.

על פי הגרף המצורף, ניתן לראות שמאז חודש ספטמבר האינדקס נע בטווח מינוס 0.5 עד מינוס 0.8, דבר שמעיד שהכלכלה האמריקנית עדיין לא החלימה מן המשבר. נתון זה הינו חשוב, בייחוד על רקע נתון התמ"ג המדהים שפורסם היום, ממנו עלה שהתמ"ג בארה"ב צמח ב-5.7% ברבעון הרביעי (בקצב שנתי). מעניין יהיה לעקוב אחר האינדקס הנ"ל ככל ששנת 2010תתפתח…

מצורף קישור לעבודה שפרסמו לאחרונה 2 הכלכלנים Reinhart & Rogoff מארה"ב, אשר מציגה את הקשר האמפירי בין שיעור הצמיחה לרמת החוב הציבורי.

בעבודתם זו, אספו השניים כ-3700 תצפיות שנתיות לגבי שיעור החוב ביחס לתוצר של כ-40 מדינות, שיעור האינפלציה ושיעור הצמיחה, וניסו לעמוד על הקשר בין השלושה. הנתונים נאספו ממקורות רבים, כיוון שלא היה גורם אחד שאסף את הנתונים הללו בשנים עברו. לגבי חלק מן המדינות, הנתונים הינם משנת 1790 ועד ימינו, דבר שהוא מרשים מאוד בפני עצמו.

המסקנות שהתקבלו הינן מעניינות, ואמורות להוביל לחקירה נוספת בכיוון זה:

1. ברמות חוב ציבורי נמוך, לא קיים קשר בין יחס החוב לתוצר לבין שיעור הצמיחה. אלא, כאשר היחס האמור עולה מעל 90% (בממוצע בין מדינות שונות), הופכת הצמיחה לשלילית באופן מובהק, בעוד שיעור האינפלציה מזנק. (מצורף גרף לגבי ארה"ב המדגיש נקודה זו. רמת החוב הציבורי ביחס לתוצר בארה"ב עברה כבר את רף 80%, ומתקרב במהירות לרף 90% הקריטי. בישראל מדובר על 78% בלבד בשלב זה). כאשר שיעור החוב הציבורי ביחס לתוצר עובר את רף 90%, נוצר משבר אמון בין המדינה לבין המשקיעים שהלוו למדינה, דבר שמתבטא בעלייה בפרמיית הסיכון, ובעלויות גיוס ההון של המדינה, דבר שמכביד על התנהלותה ומביא לבסוף להתכווצות הכלכלה.

2. המסקנה לגבי המדינות המתפתחות דומה לזו שלעיל, למעט העובדה שמדובר ביחס שבין סך החוב החיצוני לתוצר, ולא ביחס בין החוב הציבורי לתוצר.

3. עליה ברמת החוב הציבורי בתקופות שלום הינה דביקה יותר, וקטנה יותר לצמצום, מאשר עליה בחוב הציבורי בעיתות מלחמה.

מצורף המכתב הרבעוני למשקיעים של Howard Marks, אחד ממנהלי ההשקעות הותיקים בוול-סטריט, המנהל את חברת Oaktree Capital Management, אשר מנהלת למעלה מ-60 מיליארד דולר.

כאחד המשקיעים הותיקים, תמיד חשוב ומעניין לקרוא את זוית הראיה שלו על הכלכלה האמריקנית, וההשלכות על אופן ההשקעה. במכתבו הפעם Howard אינו מנסה לתת תחזית כלשהי, אלא סוקר את הנושאים המהותיים, אשר צפויים להשקיע על הכלכלה האמריקנית בפרט, והגלובלית בכלל:

1. הפער בטווח הקצר בין גודל הראלי בשוק ההון לביצועי המאקרו החלשים של הכלכלה.
2. הסתמכות היתר של הכלכלה על תוכניות התמריצים הממשלתיות, ומה צפוי בסיומן.
3. השפעת שיעור הריבית הנמוך לאורך זמן על מחירי הנכסים, והחלטות ההשקעה של הציבור.
4. התפתחות הצריכה הפרטית לאור שינוי הטעמים ועומס החובות.
5. המשבר בשוק הדיור והנדל"ן המסחרי, והשפעתו על יציבות הבנקים.
6. התנפחות הגרעונות של מדינות, מחוזות וערים, ודרכים להתמודדות.
7. המשך הצמיחה בסין והיחסים הדואליים בין המעצמות סין וארה"ב
8. שוק העבודה הקפוא וההשלכות לטווח הארוך
9. התחרותיות הבינלאומית לאור הצורך בהגברת היצוא לשם חיזוק הצמיחה
10. התפתחות לחצים אינפלציוניים לאור המדיניות המוניטרית המרחיבה והצריכה הפרטית החלשה.
11. הכעס הציבורי כלפי בנקי ההשקעות ושכר המנהלים.

בסיכום המכתב, קובע Howard Marks, שהכלכלה שאפיינה את השנים 1992-2007 לא תחזור בעתיד הנראה לעין, ועל המשקיעים והאזרחים להתכונן לכלכלה ואורח חיים מסוג אחר…

Howard Marks Fourth Quarter 2009 Memo

מצורף גרף אינדקס קרנות ה-REIT (נדל"ן מניב) הנסחרות ב-NYSE.

מעניין לראות שלאורך השנים נסחר האינדקס בתעלות מסחר צרות המסמנות בקלות את כיוון המגמה. שינויי מגמה מתרחשים באינדקס כל אימת שתעלת המסחר נפרצת בצורה מוכחת.

הירידות ביומיים האחרונים הביאו לפריצה ראשונה של תעלת המסחר האחרונה, זו שלוותה את האינדקס מאז ההיפוך בחודש מרץ 2009. האינדקס השלים תיקון שליש מגל הירידות שקדם לו, ובמובן זה הוא בשל להיפוך מגמה, ולחזרה למגמה הראשית - ירידות.
במידה ופריצה זו תישאר גם בימים הקרובים, הרי שיש בכך סימן לשינוי מגמה מהותי.

מצורף תרשים מתוך ספר התקציב של הקונגרס המציג את תחזית הגרעונות של המדינות בארה"ב. הגירעון הינו הפער שבין תחזית ההכנסות וההוצאות של המדינות השונות.

שימו לב למספר המדינות בהן הגירעון מעל 20% (18 מדינות, מהן 8 מדינות מעל 25%). המשמעותית מכולן כאמור היא קליפורניה, המהווה בגודלה את הכלכלה ה-7 בגודלה בעולם.

גרעונות אלו יסגרו רק באמצעות קיצוצים דרמטיים בשירותים שמעניקות המדינות לתושביהן, לצד העלאת מיסים חדה. פעולות אלו צפויות להעמיק את האבטלה ולחזק את הלחצים הדיפלציוניים במדינה.

החלק המעניין בסיפור הזה הוא כמובן מחוייבות הממשל לסייע למדינות, לערים ולמחוזות בארה"ב. רבות מן הישויות המקומיות הללו הנפיקו אג"ח בסכומים ענקיים, כאשר המשקיעים מניחים שהממשל יבוא לעזרתן בשעת צרה. אלא שהגרעון הפדרלי התופח, לצד חוסר האמון מצד שוק ההון, יקשו מאוד מאוד על הממשל לעמוד במחוייבותו זו שלעיל.